מדהים אותי לפעמים איך יש מחזוריות בחשיבה ובמודלים של סטארט אפים ברשת. רעיונות שראינו לפני כמה שנים, וממש לא הצליחו, צצים וחוזרים כל כמה שנים במחזוריות.
אני נתקלת בזה בתקופה האחרונה בהקשר של הרשתות החברתיות היעודיות, ושלל אתרים שמאפשרים למשתמש "לנהל את הזהות שלו ברשת". למה הכוונה? ההנחה הבסיסית היא שאנשים לא רוצים לחלוק יותר מדי מידע עם יותר מדי אנשים, ורוצים להיות מסוגלים לחשוף סוגים שונים של מידע בפני אנשים שונים.
הדוגמא הברורה היא גוגל+ כמובן. מי מכם משתמש פעיל בשרות הזה? אני לא נכנסתי כבר שבועות. אני מקבלת מהם הודעות בערך פעמיים ביום שאנשים שאני לא מכירה הוסיפו אותי למעגלים שלהם, ולא ברור לי למה. הרי לא עדכנתי שם שום דבר חדש כבר חודשים, למה שמשהו יטרח לשים אותי במעגל כלשהוא? ובכלל נשאלת השאלה – האם אנשים באמת עובדים עם מעגלים שונים? במקרה של גוגל+ אני מניחה שכן, אנשים משתמשים במעגלים לפחות בשלב הראשוני, ולו רק מפני שגוגל עשו עבודה טובה בהסבר של המעגלים, והממשק נוח לשימוש. אבל שמעתי הרבה תלונות על הענין שניהול המעגלים הוא מטלה שאנשים פשוט לא רוצים להתעסק בה.
חוץ מגוגל+ הגדולה והמפורסמת, כל כמה ימים מוצגת רשת או פלטפורמה חדשה, שמאפשרת לאנשים לתקשר רק עם קבוצה ספציפית של אנשים אחרים. למשל זו המיועדת לתקשר עם השכנים באזור המגורים שלך, רשתות לאוהבי חתולים, לגיימרים, ועוד ועוד. בערך באותה כמות של רשתות ספציפיות, אפשר למצוא גם פלטפורמות שמאפשרות לכל דיכפין להקים רשת משלו. רשת משלך היא למעשה אתר שמאפשר לא רק להעלות תכנים, אלא גם ליצור רשת של משתמשים, קהילה, שכל חבר בה מחזיק עמוד פרופיל, ויכול לעדכן ולתרום לקבוצה. הפלטפורמות האלה כמובן מדגישות את ענין הפרטיות, השליטה במידע, העובדה שהמשתמש לא בהכרח רוצה לחשוף בפני כל העולם, או אפילו בפני כל ה"חברים" שלו, את כל מה שהוא עושה.
כך שכמו שאתם מבינים, אם מישהו רוצה הוא יכול היום, בקלות רבה, להיות חבר בעשרות רשתות חברתיות שונות, קהילות ברשת, לפתוח בעצמו קהילה מכל סוג, ולנהל מספר רב של זהויות, בשמו האמיתי ובשמות אחרים – הכל אפשרי.
אבל אם אני אשאל אתכם האם אתם אכן חברים בהרבה מיקרו -קהילות שכאלה, האם הרמתם קהילה מקוונת כזו בעצמכם, התשובה קרוב לוודאי תהיה לא. אפילו אתם, הקוראים המוצלחים של הבלוג האיכותי הזה, שכולכם מבינים באינטרנט יותר מהמשתמש הממוצע (כן, גם את שנרשמת ללינקדאין אחרונה – הנה, אפילו את רשומה לרשת חברתית, ואפילו רשת "נישה"). אפילו אתם, לא התמכרתם לניהול של כמה זהויות ברשת. ניחוש שלי? ניסיתם, אבל החלטתם שזה לא שווה את זה.
איפה אנחנו כן? בפייסבוק כמובן. כולנו יודעים שהרשת החברתית הגדולה והפעילה ביותר היא פייסבוק. שלושת העקרונות הבסיסיים של פייסבוק מראשיתה היו בדיוק הפוכים לעניין "נהול הזהויות": פייסבוק הכריחה משתמשים להזדהות בשם אמיתי (וכתובת מייל אמיתית ומוכרת בשלב הראשון), רשימת החברים של כל משתמש חשופה לכל משתמש אחר (נדמה לי שעכשיו הם כבר מגבילים את זה), וכמובן ה"קיר" המפורסם.
עקרונות אלה יצרו שתי תוצאות ברורות – הראשונה, היה קל מאוד להתנהל בפייסבוק. הפיצ'רים העיקריים – התקשרות עם חברים וכתיבה על קירות הם פשוטים מאוד להבנה ולשימוש. התוצאה השניה – אובדן הפרטיות והמורכבות שלעתים נדרשת באינטראקציה חברתית. בהתחלה כולם עסקו בלאסוף עוד ועוד "חברים" (ודיונים על מהו חבר פרנסו כל בלוגר ובלוגר), ואז פתאום גילו שגם השכנה של החבר הראשון מכיתה ד' פתאום יודעת מה עשיתי במסיבה ביום שישי האחרון… ואולי זה לא באמת במקום. אז התחילו ענייני הפרטיות והקונטרולים השונים שפייסבוק מאפשרים לצורך העניין, החל מהגדרת רשימות שונות של קשרים, ועד להגבלה של כל תמונה או סטאטוס לרשימה ספציפית של אנשים. להערכתי, השימוש בפיצ'רים האלה הוא מינורי בהשוואה לשימוש בפיצ'רים הבסיסיים. אני אגדיל ואומר שאם יותר מעשרה אחוז מהמשתמשים של פייסבוק משתמשים ביכולות האלה בצורה מושכלת ורציפה, זה יפתיע אותי.
המסקנה היא שהנוחות היא האלמנט החשוב ביותר לרב המשתמשים. זה קל, זה נח, זה נותן פתרון טוב – אז נשתמש בזה. להשקיע בניהול זה משהו שרב האנשים פשוט לא מעוניינים לעשות. אם תרשו לי לקחת את כל זה לרמה קצת יותר תאורטית – השאלה הפסיכולוגית שעומדת מאחורי כל אלה היא האם האדם הוא אישיות אחת, וכל הצדדים והפנים שלה הם בעצם אחד וחשופים לכל מי שהאדם בקשר איתו, או שאנשים למעשה מנהלים סוגים שונים של פרסונות במקומות שונים בחייהם, אינם חושפים בהכרח את הצדדים השונים באישיות שלהם בפני כל מכריהם, ומעדיפים לשמור חלקים שונים בחייהם נפרדים זה מזה. התשובה היא לדעתי ברורה – בחיים האמיתיים, בני אדם הם יצורים מורכבים. אבל בעולם הוירטואלי, אנשים עדין בוחרים בנוחות על פני המאמץ של ניהול זהות מורכבת.
ובכל זאת, בשבועות האחרונים אני רואה פרץ של חברות ומוצרים שנועדו לאפשר למשתמשים שליטה יותר טובה במידע שהם חושפים.
למה אני חושבת שזה לא ילך? איך אני יכולה להיות כל כך נחרצת בקביעה שאין באמת צורך בכל הרשתות היעודתיות האלה? ובכן, התשובה היא נסיון. כמו שאומרים -been there, done that. אני מכירה את זה גם מהזוית של הסטארט אפ הקטן שזיהה את הבעיה (הבעיה הכפולה בעצם – גם בעית הפרטיות, וגם ענין האישיות המורכבת), והחליט לפתח מוצר שיתן מענה, וניסה, ופיתח מוצר שכולם אמרו שהוא ממש מוצלח, ובכל זאת בפורמט הזה ועם המטרה הזו – המוצר לא תפס. אני מכירה את זה גם מהזוית של השחקן הגדול ביותר בשוק – החברה שפתחה את הפלטפורמה שהכי הצליחה עבור רשתות חברתיות יעדותיות שכאלה, הם גם היו סטרט אפ, שהובילו האנשים הבכירים והמנוסים ביותר בתעשית האינטרנט – וגם הוא לא ממש תפס והיום החליף בעלים ודי מקרטע.
אז איך באמת מסבירים את הפריחה של המוצרים האלה בחודשים/שבועות אחרונים? אני מניחה שהרבה מהם פשוט לא מכירים לעומק את הדוגמאות המוקדמות יותר, או שלא הפנימו את הלקח, או שבטוחים ש"הם יעשו את זה יותר טוב", והפעם זה יצליח. כל אחת מהסיבות אפשרית -ויכול להיות שהשוק השתנה, ועכשיו דווקא יש מקום לפתרונות כאלה. אבל אני מודה שאחרי הניסיון שלי, ומהסתכלות וניתוח של הצורך הספציפי הזה במשך ארבע שנים, אני חושבת שהצרכן פשוט ממשיך לבחור בצורה עקבית באפשרות הקלה לשימוש, ואף אחד מהמוצרים החדשים עוד לא שכנע אותי שהוא יצליח במקום שאחרים נכשלו.
פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)
