מאריסה מאייר, הבוס החדש ביאהו הודיעה למאות (אלפי?) האנשים שעובדים עבור יאהו מהבית שלהם ולא ממשרד, שיש להם שלושה חודשים להתארגן ולחזור לעבוד ממשרד של יאהו. סוף עידן העבודה מהבית. כמובן שהתגובות רבות ומגוונות (תוותרו לי על הלינקים, חיפוש מהיר יביא אתכם לכולן). הכי אהבתי את התגובות הקיצוניות שכמובן מיד משמיצות את מאייר באופן אישי (“לא לכולנו יש תקציב לבנות גן ילדים צמוד למשרד שלנו…”) או הולכות אפילו יותר רחוק וטוענות שהכל קונספירציה ומאייר בכלל לא היתה בהריון!
לגופו של ענין, אני (כצפוי?) דווקא מאוד בעד עבודה מהבית, ומתחברת הרבה יותר לציטוט של מנכ”ל סיסקו שאמר שמבחינתו אנשים יכולים לעבוד מחוף הים, כל עוד העבודה נעשית. אני מאוד בעד עבודה מהבית באופן עקרוני, ואני חושבת שכמעט כמו כל דבר בחיים של ארגון, הסוד הוא איך עושים את זה בצורה הנכונה, והתשובה לכך תלויה בעיקר בהנהלה. אם יש הנהלה שמסוגלת לנהל תהליכים של עבודה מרחוק, אין שום סיבה שזה לא יעבוד.
מה מהמשמעות של לנהל תהליכים כאלה? קודם כל, לכולם צריך להיות ברור מה נדרש מהעובדים, ואיך מודדים שהם אכן מספקים את מה שנדרש מהם. אם יש מנגנונים ברורים של מדידה – כל התהליך הרבה יותר פשוט. התנאי השני בעיניי, הוא התאמה של תהליכי העבודה לתפקיד עצמו. יש תפקידים שבהם באמת אין שום בעיה להיות 99% מהזמן לבד בבית – בתפקידי תמיכה או שרות, כשהתפקיד הוא לענות לשיחות טלפון כל היום, אין יותר מדי דרישה לעבודת צוות. לעומת זאת בתפקידים כמו התפקידים שאני מנהלת – ניהול מוצר, פיתוח, יש משמעות רבה לעבודת צוות – להתיעצות, להבהרות בין הצוותים. במקרה כזה הרבה יותר קשה לנהל את התהליכים מרחוק, למרות שלא בלתי אפשרי. ההמלצה שלי במקרה הזה היא ליצור מסגרת שמאפשרת גמישות, אבל עדין מבטיחה שיהיה face time לכל הצוות, זמן בשבוע שכולם יושבים ביחד ונפגשים. אם ממש חייבים המפגשים האלה יכולים להיות וירטואליים, אבל אני הייתי מעדיפה מפגשים אמיתיים.
אני מסכימה עם הפרשנים שמדווחים שמנהלים ישראלים אוהבים לראות את העובדים שלהם “בעיניים”. אבל אני חושבת שהתרבות שמקדשת את השעות הארוכות במשרד – עבר זמנה מזמן. דיברתי על זה כבר יותר מפעם אחת – על התועלת האמיתית שמישהו יכול להביא בשעה ה-12 או ה-11 שלו במשרד. אין בשעות האלה טעם בעיני, ולהיפך – עדין להיות במשרד פחות שעות, אבל הרבה יותר מרוכז, מפוקס. עבודה עבודה עבודה – והביתה. אני יודעת את זה מחברותי האמהות, שמנצלות את הזמן המוגבל שלהן במשרד בצורה אופטימלית – אין שיחות מסדרון, אין “קפה” של שעות, אין פטפוטים מיותרים – עובדים, גומרים, הולכים. וכולם מרוצים.
עוד אחת מתאוריות הקונספירציה לגבי יאהו אומרת שההחלטה מיועדת פשוט לחסוך כסף. שביאהו יש יותר מדי אנשים שמקבלים משכורת, אבל אף אחד לא באמת יודע מי הם או מה הם עושים. זה חוזר לענין ניהול התהליך של עבודה מרחוק. בזמן האחרון אני חושבת שיש מחירים לגדילה של חברה, שפשוט אי אפשר למנוע. מעבר לדיבור המקובל על תרבות אירגונית, מעצם העובדה שארגון גדל מעבר לגודל מסוים, נראה לי שפשוט אי אפשר להתחמק מבירוקרטיה מסוימת, אי אפשר להתחמק מיצירה של כיסים או אזורים שבהם התפוקה פחות גבוהה או איכותית. אולי אני לא צריכה להגיד אי אפשר, אולי צריך להגיד הרבה יותר קשה וכמעט בלתי אפשרי. אז אם מאריסה מאייר החליטה לחתוך את כל העבודה מהבית פשוט כדי לעשות סדר ולהבין מי באמת עובד ומי לא… זה נראה לי קצת לשפוך את התינוק עם המים, ואולי אפשר היה לעשות את זה בדרך אחרת.
ומילה אחרונה – לעבוד בבית אולי נשמע נפלא להרבה אנשים, אבל מנסיוני זה לא מתאים לכל אחד. זה לא פשוט למצוא את הגבולות בין העבודה לחיים כשעובדים מהבית (ולמי שאין משמעת עצמית זה גם יכול ללכת לכיון ההפוך). זה לא פשוט ליצור לעצמך שגרה ולנהל את עצמך באופן מסודר וקבוע מול כל החופש שהעבודה מהבית מאפשרת. יותר מזה, זה לא תמיד נעים להעביר יום שלם מול המחשב בלי לדבר עם אף אחד – רובנו זקוקים לאינטראקציה חברתית כל שהיא. בקיצור – גם אם מציעים לכם עבודה מהבית, תבדקו שזה באמת מתאים לכם. תאום ציפיות עם המנהל הוא השלב הראשון.