הנה וידוי קטן. אי שם בסביבות השעה שבע וחצי בערב, קורה לא פעם שאני צונחת על הספה, מדליקה טלויזיה, ומחפשת כמה דקות של אסקפיזם, של אויר, של שאר רוח. יותר מפעם או פעמים, יצא שמולי מצאתי את גיא פינס, בתוכניתו המצליחה ביותר, שרצה כבר המון המון שנים.
אבל בזמן האחרון, אני מוצאת את עצמי ממש מתכווצת במושב כשאני רואה את התוכן שגיא פינס מביא למסך. ארבע דוגמאות מהירות. ראיתי את ההורים של דודו אהרון, זוג שללא ספק היה במצוקה, עושים “טקס טיהור” על מנת שהוא יפרד מבת הזוג שלו ויחזור להיות בקשר/לממן את הוריו. ראיתי את איל גולן עושה כל מיני שטויות. ועוד פעם איל גולן, ועוד פעם איל גולן. ובר רפאלי כמובן. יום בלי בר רפאלי הוא לא יום. לא תאמינו – היא פגעה באוטו של מישהו והחליפה איתו פרטים!!!, ואחרון, אתמול, היה דיון של כמה דקות בשתי תמונות של רוסלנה (דוגמנית? שחקנית? לא יודעת מי היא), שהשתתפה ב”השרדות”, ובתמונות שונות היה נראה שהיא עלתה במשקל במהלך התכנית!
מה את מיתממת אתם אומרים. זה מה שהעם רוצה. זה מה שגיא פינס אמר שהוא עושה – “בידור וסלבס”, אז זה מה שהוא עושה. הלכתי בשבילכם לבדוק איך הם מתארים את התכנית, כי לתומי חשבתי שתהיה שם המילה “תרבות” איפשהוא, אבל נראה שהם לא מתימרים.
מצד שני – יש להם פינה על אוכל ומסעדות. אז תגידו – אוכל זה כבר מזמן ענין של סלבס, או בידור. ובכלל הפינה הזו נראית כמו פרסומת לא-סמויה-בכלל, כל פעם למקום אחר.
מה אני רוצה להגיד? אני רוצה להגיד, גיא פינס, שיש לך המון כח בידים, ואתה יכול להשתמש בו לטובה. יש סלבס גם בעולמות אחרים, לא רק ב”פנאי פלוס” או בריאליטי. והרבה מהגדרת ה”סלבס” יושב אצלך בידיים. אני לא אומרת שתרבות הסלבס היא נכונה, אבל אני אומרת שאם כבר הולכים בכיון הזה, אפשר לעושת מזה משהו קצת יותר רחב.
תסלחו לי, אבל תכניות “תרבות” הן בדרך כלל פורומים משעממים. אני זוכרת המוני “פורמטים”, שהם כולם בסופו של דבר מישהו שיושב ומראין מישהו שמספר על היצירה שלו. אפילו אותי, ברובן התכניות האלה שיעממו. ואי אפשר להתכחש לכך ש”הקהל” אוהב צבע, אוהב את הסיפורים שמאחורי הקלעים, אוהב תחרות, אוהב אקשו וענין. אבל מישהו באמת חושב שבעולם הספרות, המוסיקה, המוסיקה הקלאסית, התאטרון – אין כאלה?
מה דעתך, גיא פינס, להקדיש חמש דקות בשבוע לדרוג הספרים ורבי המכר? חמש דקות! לעבור על הטבלה ולספר על הכניסה החדשה/היציאה/משהו. אתה תמצא את הזוית. לא מאוד משנה מה. אבל להכניס עולם שלם וחדש. זה היכה בי אתמול כשראיתי בחדשות 2 כתבה על הספרים החדשים שבראש רשימת רבי המכר – ששניים או שלושה מהם נכתבו ע”י “סופרי פייסבוק”- צעירים שפשוט כותבים בפייסבוק חויות/סיפורים קצרים, ובעזרת הדסטרט הפכו את התוכן הזה לספר. ראיתי את הכתבה וחשבתי שהיא ממש מתאימה הרבה יותר לגיא פינס, מאשר לחדשות.
אני לא קונה את טיעון “אנחנו נותנים מה שהצופים רוצים”. אני לא קונה אותו כבר שנים, והנתונים מחזקים את הגישה שלי פעם אחר פעם. אתם יודעים שבאמריקה הגדולה, יותר אנשים רואים את ה”ביג בנג” the big bang theory, מאשר את אמריקן אידול? אני זוכרת איזו הפתעה היתה בזמנו בארץ מהרייטינג של “פלפלים צהובים”, הסדרה המעולה. אנשים מזהים איכות. אנשים רוצים שיאתגרו אותם. קצת, לא הרבה מדי.
חושבת לעצמי, האם העולם שאנחנו חיים בו לא יהיה קצת יותר טוב, אם סופרים יהיו “סלבס”? (ואל תגידו לי שהם לא רוצים שיכירו אותם וידברו עליהם).
בפרק הבא – איך הופכים מוסיקאים קלאסיים לסלבס. נסחפתי?