משהו קורה לפייסבוק פיד שלי בתקופה האחרונה, ואני תוהה האם זו התפתחות טבעית, רצויה, או שאלה סימנים ראשונים של משהו אחר.

כשאני נכנסת לפייסבוק בתקופה האחרונה, הפיד שלי הוא שילוב של פוסטים מהסוגים הבאים:

– קבוצות הפמיניסטיות – בכל יום, כמה פעמים ביום, יש פוסטים מעניינים, מרתקים, מעצבנים, מלאים בתובנות על העולם ועל המקום והתפקיד של נשים בו.
– קבוצות ניהול מוצר – יש כמה כאלה, בעברית ובאנגלית, חלקן פעילות יותר וחלקן פחות, מחלקן אני לומדת דברים משמעותיים, מחלקן אני מתעצבנת על חוסר מקצועיות או יומרות מוגזמות.
– קבוצות פוליטיות עצמאיות לשקיפות/תחקירים – נושאים מעניינים אך מעצבנים… מרגישה צורך להיות מודעת, ומצד שני לפעמים הייתי ממש רוצה קצת הפסקה.
– טיפונת תרבות – המלצות מוסיקה מחבר או שניים שזה כל מה שהם עושים בפייסבוק, המלצות על ספרים פה ושם, קצת דיבורים על סדרות.
– קצת טכנולוגיה – המצאות חדשות, תובנות לגבי השווקים והטרנדים.
– קצת בישולים/DIY.
– קצת על אנשים עם סיפורים קשים – ילדים עם קשיים, הורים חולים, ניתוחים והתרמות.
– קצת הדסטארטים למטרות ממש טובות ומעניינות.
– כמה ימי הולדת, כולל רצף בלתי נגמר של ברכות חסרות ייחוד, וביום למחרת פוסט התודות המסורתי.
– וכמובן הרבה פרסומות, שעוקבות אחרי ומנסות להבין מי אני ומה יעניין אותי. אתן לכם רמז פייסבוק – שידוכים זה כבר לא בשבילי, ובית אבות עדין לא.

כשאתם מסתכלים על הרשימה הזו, האם משהו חסר בעיניכם? האם משהו שונה מהעבר?
מה שאני לא רואה כאן, כמעט בכלל – הוא עדכונים של החברים שלי.
זוכרים את ים המילים שנשפך על משמעות ה”חבר” בפייסבוק? מי באמת חבר שלי? את השיחות הארוכות לגבי “מדיניות החברים”? גם לי היתה בזמנו מדיניות שפייסבוק הוא רק לחברים אמיתיים, ומיועד לעדכוני חיים אמיתיים (תקופה ארוכה לא התחברתי לאף אחד ממקום העבודה שלי), ובמקורות אחרים החלטתי למצוא את ההשראה המקצועית/לא אישית. למשל בטוויטר, או בבלוגים.

נכון, בחופש הגדול הזה נחשפתי ללא מעט פוסטים מסוג “סלובניה היית טובה אלינו”, “חופשה משפחתית מושלמת בכרתים”, פוסטים שהם בדרך כלל אלבום של בין 10 ל-40 תמונות, אבל גם אלה היו בדרך כלל של אנשים שהם לא ממש קרובים אלי. כאלה מהמעגל ההרבה יותר רחוק, שאין לי איתם הרבה חברים משותפים, וגם לא הרבה אינטראקציה ביום יום. אפילו לא בשנים האחרונות.

אז אני שואלת את עצמי מה קורה כאן, ונראה לי שיכולות להיות שתי סיבות עיקריות לענין הזה:
הסיבה הראשונה היא שאנשם הפסיקו לעדכן סטאטוסים אישיים בפייסבוק. מי שנשארו הם המכורים, אלה שבאמת חושבים שכל דבר שהם עושים הוא מדהים, או אלה שלא יכולים לחיות בלי כמה לייקים/ויכוח עצבני ועסיסי פעם בכמה זמן. נגמר השימוש של פייסבוק ככלי לעדכן חברים, לשתף באנקדוטות מהחיים. מזה ממש כמעט אין יותר. נשארו רק האמהות המשוויצות בעוגה המושקעת, האבות שכותבים לילדים שלהם פואמות א-לה לאונרד כהן, והמקטרים/מתלוננים/נמאס מהמדינה/נמאס מהקייץ/נמאס מהעולם. ונשאלת השאלה למה זה קרה? למה אנשים הפסיקו לעדכן ביום יום שלהם?

הסיבה השניה לשינוי הגדול הזה בפיד, היא כמובן המודל של פייסבוק, והצורך שלהם להרוויח. יש לי הרגשה (ואין לי ממש דרך למדוד או להוכיח כמובן), שאלגוריתם הפיד נותן עדיפות לפוסטים של קבוצות, מנסה לעודד שימוש בקבוצות, מציף יותר ויותר תכנים שנובעים מדפים מקצועיים/קבוצות. אינטראקציות קבוצתיות עשויות לתת הרבה ערך לפייסבוק, גם מבחינת ההכרות שלה עם המשתמשים והמשתמשות, וגם מבחינת יצירת המשכיות והגדלת המעורבות שלהם (או כמו שאומרים אצלנו engagement).

נשאלת השאלה איך קשורות שתי הסיבות האלה אחת לשניה. האם אחת מהן היא הגורם והשניה התוצאה (אנשים הפסיקו לעדכן סטטוסים אישיים, ולכן פייסבוק דוחפת את הקבוצות, או שפייסבוק דוחפת את הקבוצות והדפים, ולכן אנשים כבר לא רוצים לעדכן סטטוסים אישיים).

השורה התחתונה היא שעבורי, פייסבוק היא כבר לא מקום המפגש שלי עם החברים. היא הרבה יותר מקום של קהילה, של שיתוף לצורך מטרה. ואולי זה גם מסביר את הסטטיסטיקות שמספרות שהנוער והצעירים לא שם. הם עסוקים במימד החברתי, ועושים את זה במקומות אחרים.

ספרו איך אצלכם? אתם עדין שם? בפייסבוק? והחברים?