בתחזיות לגבי השינויים שיקרו בעולם פוסט-קורונה, אחת המקובלות היא שהמשרד כבר לא יחזור להיות מה שהיה, כי חברות הבינו עכשיו שאפשר בעצם לתת לאנשים לעבוד מהבית, וזה אפילו יכול להיות סידור טוב. סנונית ראשונה ראינו אתמול, כשמנכ”ל טוויטר הודיע שמי שירצה להמשיך לעבוד מהבית יוכל לעשות זאת, לתמיד.
ההשלכות של שינוי כזה, מתן אפשרות בחירה לעובדים מאיפה הם רוצים לעבוד, הן דרמטיות, החל מההשפעות שלהן על תכנון ערים ותחבורה, ועד למשמעויות מבחינת איזון בית-עבודה ותפקידים במשפחה.
אבל תרשו לי להיות סקפטית, אני לא חושבת שעומד להיות שינוי מהותי. קצת יותר גמישות – אולי, ואפילו סביר. אבל גמישות ברמה שתאפשר לכל עובד לעבוד מאיפה שנח לו – מי שרוצה מהמשרד, ומי שרוצה מהבית, ושינוי מהותי בדפוסי התחבורה/בניה/משפחה – אני חושבת שאנחנו מאוד מאוד רחוקים משם.
נתחיל בצד של המעסיק – מה מעסיקים באמת רוצים? חברה מצליחה. בשביל זה צריך הכנסות גבוהות והוצאות נמוכות. תאורטית, עובדים שיאפשרו להם גמישות יהיו יותר מרוצים, החברה תוכל לגייס אנשים יותר מוכשרים, ואם לא צריך להחזיק משרדים גדולים, זה יכול להיות גם חסכון מהותי לחברה.
אבל בפועל, כמו שאנחנו יודעים, מנהלים רבים מאוד במשק הישראלי רוצים לראות את העובדים שלהם במשרד. לראות את העבודה נעשית. בהרבה מקרים זה אדיוטי, זה מראה על חוסר אמון בעובדים, ועל תהליכי עבודה שעשוים להיות בעיתיים, אבל זה המצב. בשביל המנהל הישראלי לוותר על לראות את העובדים שלו מצריך שינוי תרבותי מהותי, ואלה השינויים שהכי קשה לעשות.
בצד של העובד – חשוב לזכור שלא כולם מעדיפים את הפורמט של עבודה מהבית. רבים מעדיפים את ההפרדה בין הבית למשרד, מתגעגעים לאינטראקציות החברתיות במשרד, ולעבודה שמאפשרת יותר קשר אנושי. יש כמובן גם מי שכן יעדיפו לעבוד מהבית. יש יותר גמישות, מוותרים על עמידה בפקקים והזמן המבוזבז, ויש כאלה שיותר קל להם להתרכז לעומת המשרד שמלא הסחות דעת.
אבל גם מי שמאוד נהנה מיתרונות העבודה מהבית כרגע, צריך לזכור שכרגע אנחנו במצב מיוחד, שבו כולם עובדים מהבית. ביום שבו חלק מהעבודים יחזרו למשרד, גם אם תתאפשר העבודה מהבית למי שמעונין, הדינמיקה תשתנה לחלוטין. מיד יהיו שתי קבוצות של עובדים – אלה שבבית ואלה שבמשרד. אם החברה לא תהיה מאוד מודעת לשינוי התרבותי והתהליכי הנדרש, הסידור הזה יהפוך להיות בעייתי מהר מאוד. אתם יכולים לדמיין את הדיבור על אלה שבבית שלא עובדים מספיק/תורמים מספיק. ברור שמי שעובד בבית לא מקבל את אותה visibility מצד ההנהלה (בהנחה שההנהלה כן נמצאת במשרד) הם פחות חשופים לעבודה שלו, והוא מקבל פחות אפשרויות לשיחות לא פורמליות, ליצירת הקשר האישי.
כמובן שאפשר למצוא פתרונות לכל אלה. אבל זה מצריך התכוונות ותכנון והכלה, וניהול מהזן שמאוד מאוד נדיר במקומותינו. כאמור, שינוי תרבותי יותר קשה מכל דבר אחר.