1. קבלת החלטות ע”י ניהול בקונצנזוס זה לא מאפיין של קבוצה מועצמת (empowered teams)
ניהול בקונצנזוס, משמעותו שכולם צריכים להסכים לכל החלטה. אנשים שחושבים שמעצם זה שלכל אחד, בכל דיון, תהיה זכות להגיד “אני לא מסכים”, וכל הערה כזו תגרור פתיחה מחדש של הדיון, זו תהיה קבוצה מועצמת.
הדיוק של מרטי היה שהמשמעות של קבוצה מועצמת היא שההחלטות מתקבלות ע”י הקבוצה, ולא בהכתבה מגבוה מאיזו מנהלת שיושבת איפשהוא. אבל הקבוצה צריכה למצוא את הדרך לקבל החלטות, והוא אמר מפורשות שהשאיפה לקונצנזוס היא בעייתית ולא מומלצת.

2. יש הבדל גדול בין תפקיד מנהלת המוצר לתפקיד המעצב/חווית משתמש. אין חפיפה ואי אפשר להתבלבל ביניהם.
מאוד אהבתי את האבחנה הזו שמרטי עשה. התפקיד שלי כמנהלת המוצר הוא לייצג את המשתמש/ת בתוך העולם הרלוונטי למוצר. כלומר, אני צריכה להיות מסוגלת להבין את הצרכים של המשתמש/ת, מה חשוב או לא חשוב להם, מה ייתן להם ערך. התפקיד של המעצב/ת הוא לבנות את הפתרון בצורה שתעביר את הערך שלו בצורה הכי קלה. הרבה מהידע של המעצב/ת הוא “גלובלי” – איך עובדת התפיסה של המשתמשים, איך לבנות היררכיה ויזואלית, איך לעצב אינטראקציה. הידע שלי הוא “קונטקסטואלי” – אני מבינה את היום יום של המשתמשים שלנו, אני מבינה את הצרכים שלהם מהמוצר שלנו.

3. אין דרך קלה ללמוד להיות מנהלת מוצר טובה ואין דרך בדוקה לגייס מועמדות מוצלחות (או מועמדים).
מרטי צחק ואמר שמי שמצפה ש”משאבי אנוש” או אנשי גיוס ימצאו עבורו מנהלי מוצר, חי באשליות. הגיוס הוא מורכב, ובעצם צריך אנשים מאוד חכמים. זו היתה השורה התחתונה שלו. גם כששאלו איך אפשר להמשיך להתעדכן וללמוד, התשובה שלו היתה שזה קשה ומורכב… כי יש כל כך הרבה יועצים ושיטות שבעיניו הם פשוט גרועים, שהם ממש עושים נזק לאנשים שמנסים ללמוד מהם. אז לא באמת קיבלנו כאן עצה קונקרטית איך כן לעשות דברים, אבל כן קיבלנו אישור לכך שבאמת יש כאן משהו מסובך, ושרק הרבה ניסיון וניסיונות יעזרו.