פעם הייתי מאלה שלא חשבו שבאמת יש צורך בשינויים. מישהו שאני מכירה טוב מזכיר לי מדי פעם איך אמרתי לו שאין לי שום צורך בדפדפן חדש, אקספלורר שהגיע עם המחשב זה ממש מספיק לי…
אבל זה היה פעם מזמן מזמן מזמן. עכשיו, אני רואה בכל מקום איפה אפשר לשפר ולשנות ולהפוך ליותר חכם. יכול להיות שענין ניהול המוצר הוטמע קצת חזק מדי באופן החשיבה שלי…

בכל מקרה, עכשיו שאני בבית די הרבה, אני לא יכולה שלא לחשוב על כל השיפורים הטכנולוגיים הקטנים שלחלוטין אינם מהותיים, אבל ללא ספק היו משפרים את היום יום שלי, בקטנות אך משמעותיות. יאללה, נתחיל.

1. להכנס הביתה
- שהמעלית תמיד תחכה לי. בקומת הכניסה, או בקומה של הבית. הרי זה לא כל כך מסובך. אם אני נכנסת עם האוטו לחניון, או פותחת את דלת הבנין – שהמעלית כבר תגיע לקומה הרלוונטית. שונאת לחכות למעלית.
- שהדלת של הבית תזהה אותי ותפתח. המפתחות זה כל כך המליניום הקודם. עם עגלה של תינוקת, ושקיות מהסופר, באמת יש לי סבלנות להוציא את המפתח. ואל תגידו לי שיש עכשיו מנעולים שמזהים טביעת אצבע-  בשביל זה צריך אצבע פנויה.

2. מדיה
- מערכת רדיו שתדלק כשאני עוברת בין החדרים בבית. נכון שאני יכולה להדליק רדיו בכל חדר, אבל זה נראה לי אדיוטי. מצד שני, קורה לי כל כך הרבה פעמים כשאני בבית במשך היום ואני עוברת מחדר לחדר ומפספסת איזה משפט שנאמר… לא שיש כאלה דברי חוכמה מדהימים, ובכל זאת.
- חומר קריאה בשרותים. אף פעם לא הייתי מאלה שבשרותים אצלהם היו עיתונים או ספרים, אבל אני מודה שכשראיתי בסדרה "יוריקה" את האופציה של מקרן על קיר האמבטיה/שרותים, שיש מאחוריו מחשב שמחזיק את כל העיתונים בעולם, אני פשוט צריכה להגיד איזה עיתון אני רוצה לקרוא עכשיו והוא יקרין לי אותו על הקיר… זה נראה לי נחמד. באמבטיה זה פחות פרקטי – יש אדים, וגם בלי המשקפיים זה לא יהיה ממש תענוג. אבל בשרותים?

3. קניות
- מערכת ניהול אספקה שמזהה כל פריט שנלקח מהמקרר או מארון המזון, ומוסיפה אותו לרשימת הקניות. אם אפשר שהרשימה גם תסתנכרן עם המייל שלי, או אפילו יותר טוב -  כבר תוסיף את הפריטים לרשימת הקניות שלי באתר הקניות ברשת, מה טוב.

4. רכב
- כמו בבית – אם אני מתקרבת, שהדלת תפתח.
- שהאוטו ימצא חניה בעצמו, וכמובן גם יחנה את עצמו (אני כבר בפגישה).  ואז, כמובן גם יבוא לחכות לי בכניסה למשרד כשאני יוצאת הביתה (אני מוכנה לתת לו התראה מראש, הוא לא צריך לקרוא באופן תלפטי מתי אני יוצאת, יש גבול…)

עד כאן הרשימה הראשונית שלי. אני יודעת, אני יודעת, הרבה מאלה כבר קיימים ואפשריים. אבל העובדה היא שהם עדין לא סטנדרטיים בכל בית ודירה. נצטרך לחכות עוד קצת כנראה, עד שזה יקרה.

מה אתכם? איזה מכשיר הייתם רוצים שידבר אליכם? שישפר את היום יום שלכם?

וידויים קטנים על סטיות אישיות בשימוש במחשב וברשת:

1. סדר הטאבים בכרום – יש סדר קבוע. השלושה הראשונים הם תמיד אותם שלושה, ותמיד באותו הסדר.

2. מה בכרום מה בפיירפוקס – גם בזה יש סדר. יש דברים שנשארו נאמנים לשועל, וכל השאר עבר לכרום. דרך אגב, מה דפדפן ברירת המחדל של המחשב זה עדין התלבטות (בינתים השועל, אבל מסתמן שזה זמני ביותר).

3. וידיאו – כששולחים לי/ממליצים לי/מקשרים לוידיאו ברשת, אני פותחת את הנגן ודבר ראשון מסתכלת על הזמן. וידיאו של יותר משתי דקות – לא מתחילה אפילו לראות. אין לי סבלנות (יוצאי דופן – הרצאות של טד, או סרטונים שיש סיבה מאוד מאוד טובה לראות אותם. קורה בערך פעמים בשנה).

4. פייסבוק – הגבלתי באופן קבוע את מי שיכול לקרוא את הסטאטוסים שלי בפייסבוק. כלומר יצרתי קבוצת exclude, וחלק ניכר מהחברים שלי בפייסבוק נמצאים בקבוצה הזו, ולא אמורים לקרוא את הסטאטוסים האלה. אני חושבת שאם הם ילכו לדף הפרופיל שלי, הם כן יראו את כל הסטאטוסים שלי (נדמה לי שכך עובדות הגדרות הפרטיות, לא באמת התעמקתי), אבל ברור לי שרובם לא באמת יעשו את זה, כי אני לא באמת מעניינת אותם, ומי שכן – שיהנה.

5. בלוגים – יש שניים שלושה בלוגים שאני מאוד אוהבת, אבל לא הכנסתי לקורא ה-RSS. מעדיפה להזכר בהם מדי פעם, לחפש בעצמי את האתר (לא שומרת אפילו לינק), ולראות את יש שם פוסטים חדשים. כל פוסט בבלוגים האלה הוא סוג של ממתק, שאני נותנת לעצמי מדי פעם (בלוגים אישיים, שום דבר מקצועי).

אני מניחה שלכולנו יש כאלה סטיות קטנות. אני שיתפתי, עכשיו תורכם.

האם הכותרת חשובה? ה- TITLE, תאור התפקיד בין שלוש המילים שמצורף לשם בכרטיס הביקור. האם יש קשר בין הכותרת להגדרת התפקיד, למה שאתה עושה בפועל?

מה אמורה הכותרת להבהיר? בעצם שניים שלושה דברים, ולא יותר. את מהות התפקיד – מה אתה עושה בפועל, על מה אתה אחראי, ואת הדרגה שלך בארגון – האם אתה מנהל אנשים, האם את חברת הנהלה. בדרך כלל לא נלמד הרבה יותר מכך מכותרת התפקיד, למרות שלפעמים יש הפתעות.

פעם מישהו שאל מישהו מה באמת חשוב לו – מהות התפקיד או הכותרת. התשובה שנשמעת נכונה היא כמובן שחשובה מהות התפקיד ולא הכותרת, אבל זו לא בהכרח התשובה הנכונה. זו התשובה הנכונה אך ורק אם אתה בארגון קטן, שכולם יודעים מה אתה עושה, ואין לך יותר מדי ממשקים החוצה. ברגע שהתפקיד הוא ברגון יותר גדול, ושיש לך עבודה עם גורמים חיצנים כותרת התפקיד מקבלת משמעות, מפני שהיא הדרך שלך להציג את עצמך ולתת לאנשים להבין במהירות יחסית מה אתה עושה ומה רמת ההשפעה שלך בארגון.  יותר מזה, בעולמנו ובימינו, כשעוברים בין תפקידים כל כמה שנים, הכותרת חשובה כי היא נותנת אינדיקציה לרמת התפקיד שלך, ומסמנת עבור מגייסים/חברות וכו' – לאיזה כיון אתה מכוון בחיפוש התפקיד הבא.

כותרות, כמו פורנוגרפיה, הן ענין של גאוגרפיה. דירקטורים למשל – היו מוכרים בדרך כלל כחברים בדירקטוריון, ובשנים האחרונות, במקומות מסוימים כמו בארץ למשל, הם הפכו להיות כותרות תפקיד ניהולי, שאינו כרוך בדירקטוריון החברה.

כותרות, כמו כל דבר כמעט, הן גם ענין של אופנה. תפקיד האוונג'ליסט למשל, הוא תפקיד/כותרת חדשה יחסית, אבל לאחרונה בכל ארגון כמעט צץ אחד כזה, שתפקידו לקדם את המוצר/הטכנולוגיה בקהילה הרלוונטית.

יש מקומות שמקפידים לתת לכל עובד כותרת שממלאת את שני התפקידים בצורה ברורה, יש מקומות שמקפידים לתת כותרות מעורפלות ככל האפשר, או להמציא תפקידים שאף אחד לא יבין לעולם מה משמעותם.

ועכשיו לשתי כותרות התפקיד שהביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה.

Head of Loyalty  – בכותרת הזו השתמש האיש שחתום על אימייל שמזמין אותי להצטרף למועדון יחודי של משתמשים בשרות אינטרנטי שאני לקוחה שלו (הדפסת תמונות). המייל הגיע אתמול, הוא מזמין אותי להצטרף ל-insiders club, לקבל הטבות מיוחדות, מבצעים וכו'. על המייל חתום מישהו עם הטייטל הזה. אם נבדוק לרגע האם הכותרת הזו עומדת בקריטריונים שהגדרתי כאן, נגלה שלא ממש. כלומר, נראה לי שמהות התפקיד די ברורה. בחברות הסלולר קוראים לזה "שימור לקוחות" (טייטל אהוב עלי במיוחד, שתמיד גורם לי לחשוב שהם רוקחים מרינדות מעניינות, טובלים את הלקוחות בהם, וסוגרים את המכסה לאורך זמן… אחרי שבועיים שלושה מורחים את הלקוח על טוסט חיטה מלאה… סליחה שאני נסחפת). מה שלא ברור מהכותרת הזו היא האם כבודו הוא ראש חטיבת הנאמנות, ולחברה יש עשרות אנשים שעוסקים בנושא הזה, או שמדובר באיזה לוחם בודד, שעליו הושיבו את כל ענין נאמנות הלקוחות, המסכן.

סמנכ"ל חטיבת תענוג והנאה – טוב, את הכותרת הזו אני מכירה כבר הרבה זמן, וחושבת עליה מדי פעם. מדובר בתפקיד אמיתי באחת החברות הגדולות בשוק הישראלי. זה לא נשמע כמו התפקיד הכי טוב בעולם? (ותחסכו ממני את ההקשרים הפורנוגרפים בבקשה). כאן, הכותרת שוב לא עומדת בקריטריונים, אבל בכיון ההפוך – דרגת האוחזת בתפקיד ברורה (סמנכ"ל חטיבה בחברה גדולה), אבל מה בדיוק תחום האחריות? מה עושה גברת הסמנכ"ל? מה המטרות שלה לרבעון הקרוב? איך מודדים הצלחה?

השמועה אומרת שבגוגל אנשים ממציאים לעצמם כותרות תפקיד. תרגיל מענין. אם היו נותנים לך להגדיר בעצמך את כותרת התפקיד שלך – האם היית הולך על כותרת מפוצצת, או על כותרת שמייצגת את מה שאתה עושה באמת? או אולי על משהו יצירתי?

הנה התרגיל להיום קוראי היקרים – אנא הציעו כותרות מעניינות לתפקידים. מאמללת המנכ"ל וסמנכ"ל הקיטורים כבר תפוסים.

אתם מכירים את המחשבות האלה, אני בטוחה. "אם אני הייתי המנכ"ל…" "כשתהיה לי חברה משלי*, אני…". הרבה פעמים אנחנו חושבים מחשבות כאלה בהקשר ביקורתי, כשאנחנו לא מרוצים מאיך שדברים נעשים בחברה שאנחנו נמצאים בה. לשמחתי, בחברה שאני עובדת בה כרגע הרבה פעמים אני חושבת מחשבות כאלה דווקא בהקשר החיובי, אני לומדת איך לעשות דברים. אז אחרי שעבדתי כבר בכמה וכמה חברות – מסטארט אפים קטנטנים ועד חברות ענק, הרשו לי לחלוק אתכם את התובנה שבעיני היא הכי הכי חשובה.

קחו אך ורק אנשים מעולים לעבוד אצלכם. וזה תקף לכל תפקיד, בכל רמת ידע וניסיון. 

אז תגידו – נו, ברור, שאנחנו רוצים אנשים מעולים. אבל לא תמיד אפשר – לא תמיד יש בשוק, לא תמיד יש לנו את התקציב, לא תמיד יש לנו את הזמן לחפש, לא תמיד יודעים מראש אם מישהו יהיה מעולה או לא.
או, בשביל זה אני כאן, בשביל לפרק את ההתנגדויות שלכם, ולהוכיח לכם שתמיד תמיד תמיד צריך להתאמץ ולמצוא אנשים מעולים.

למה זה כל כך חשוב? זה הכי חשוב. זה יותר חשוב מכל דבר אחר. למה? כי מהנסיון שלי אנשים מעולים מוכיחים את עצמם ונותנים ערך כל יום כל יום, בעוד שאם לקחת מישהו לא מעולה (אפילו ממוצע, שלא לדבר על פשוט לא טוב), אתה משלם על זה כל יום. כל יום.

בואו נגדיר מה זה אנשים מעולים. אז בעצם יש לזה בעיני שלוש רמות. ראשית, הם צריכים להיות פשוט תותחים במה שהם עושים. אם זה תכנות, אם זה שרות לקוחות, אם זה אדמיניסטרציה (שלא לדבר על ניהול מוצר כמובן!).
הם צריכים להיות תותחים קודם כל כי אתם רוצים לבנות מוצר מעולה, ובשביל זה צריך לדעת מה עושים. שנית, כי בדרך כלל אין יותר מדי אנשים שעושים את אותו הדבר, ואין מי שישקיע את הזמן שבאמת צריך בשביל ללמד, וכל אחד צריך לעשות את החלק שלו בצורה הטובה ביותר.
ברמה השניה, הם צריכים להיות תותחים מבחינת הגישה. הם צריכים לאהוב את מה שהם עושים, לאהוב את התפקיד, ולהגדיל ראש בכל דרך אפשרית. הם צריכים להיות מהסוג שמציע פתרונות, לא רק מציף בעיות. הם צריכים להיות מהסוג שמתעניין בכל מה שקורה מסביב ומגדיל ראש ומוצא קישורים בין דברים ותורם גם במקומות שהם מעבר להגדרת התפקיד הקלאסית שלהם.
וברמה האחרונה – הם צריכים להיות אנשים שנעים לעבוד איתם. כאן אני צריכה לסייג – לא כולם צריכים להיות חברים, לא בכל תפקיד נדרשים אותם כישורים חברתיים, אבל עדין בחברה האידיאלית שלי אין מקום לאנשים שאין להם יכולת בסיסית לתקשר עם אחרים, נימוסים בסיסיים, ובאופן כללי שהם בני אדם. אני מכירה מקומות שמוכנים לסבול חלאות, רק כי הם "גאונים בתחומם". אני לא מאמינה בזה. טיפוס אחד בעייתי יבריח אחרים, ולא השגת כלום.

אז תגידו – לא תמיד יש אנשים זמינים בשוק, ואין לנו זמן להשקיע בחיפוש. צריך מישהו עכשיו. ואני אומרת – תמיד יש. זה רק עניין של סבלנות בחיפוש, ולשלם את המחיר שצריך. סבלנות בחיפוש בדרך כלל אין. אנחנו צריכים בנאדם עכשיו. לא, אנחנו צריכים אותו כבר אתמול. אין לנו זמן, ועדיף להתפשר ולקבל מישהו שיתחיל עכשיו מאשר לחפש עוד חודש.  אני לא מסכימה. אני פשוט לא מסכימה.  עדיף לחכות עוד חודש. מישהו בינוני, או גרוע מזה, הרי יקח לכם חודש נוסף להכשיר עד שתראו תוצרת אמיתית. וגם אז, זו לא תהיה תוצרת ברמה שאתם באמת רוצים. לא להתפשר, לא להתפשר. לחכות ולמצוא את הבנאדם הכי מתאים.

אז תגידו - אין לנו תקציב. התקציב שלנו מוגבל, ואנחנו חייבים להסתפק במה שאנחנו יכולים להשיג בתקציב הזה. אני אומר – תגדילו את התקציב. ברצינות. תגדילו. זה הגיוני, גם כלכלית, ביותר מדרך אחת. ראשית, אם תקחו תותח – הוא יעבוד הרבה יותר מהר, יתן תוצרת הרבה יותר איכותית, וכך תוכלו להוציא את המוצר יותר מהר ולהרויח יותר. אני יודעת שזה פשטני, אבל זה נכון. יותר מזה, בואו ניקח דוגמא. נניח שאנחנו לוקחים מתכנת סביר, שעושה את העבודה, אבל לא מגדיל ראש אפילו במילימטר. אז אנחנו מפחדים לתת לו לתקשר עם לקוחות (במקרה של באג או בעיה), כי הגישה שלו בעייתית. אז מהר מאוד צריך גם אנשי שרות לקוחות, כי מישהו צריך לתקשר עם הלקוח, לא? אז הנה הבנאדם היותר זול, בעצם גרם לנו להוצאה הרבה יותר גדולה, שאחרת היינו יכולים בכייף לדחות.

ולסיום – לא תמיד יודעים אם מישהו יהיה מעולה או לא. לפעמים צריך לקחת הימור, לפעמים גם אחרי שלקחנו מישהו מאוד מבטיח, מתגלה שהוא פשוט לא כזה מדהים. אז אני אומרת – תחתכו. אין טעם להחזיק מישהו שלא מספיק טוב. נכון, זה לא פשוט. לפטר זה הדבר הכי מזעזע שצריך לעשות. אבל המחיר גדול מדי. הגיע מישהו, עבד חודש, חודשיים, ראיתם שזה לא זה – תחתכו. סביר להניח שגם הוא כבר הרגיש ויודע, ולא מאוד טוב לו, והוא צריך למצוא את המקום שמתאים לו. זה לא אתכם.

בקיצור חברים – קחו רק אנשים מעולים לעבוד איתם. זה הופך את כל העסק לתענוג, וזה גם משתלם מבחינה עסקית. יותר טוב מזה?

מסכימים? לא מסכימים? תנו בתגובות!

* אני לא באמת חושבת שאי פעם תהיה לי חברה משלי. לא כי לא הייתי רוצה, אני פשוט לא חושבת שאני הטיפוס היזם. למרות שכמו שאומרים -.never say never

בעיני ראיון הוא סיטואציה שיש בה שני צדדים כמעט שווים. כלומר, נכון שבדרך כלל יש מרואין שמנסה להרשים את המראין ולקבל הצעה, אבל לדעתי גם למראין יש כאן אינטרס עליון להרשים את המועמד על מנת למשוך את המועמדים הטובים ביותר.

לאנשים טובים יש עוד הצעות, ואם נניח שהמגייס רוצה שהטובים ביותר יבואו לעבוד אצלו – הרי שיש לו אינטרס ליצור תחושה טובה ולשכנע את המועמד/ת שהם רוצים לעבוד אצלו בארגון או בצוות, ולא בשום מקום אחר.

לראיון יש דינמיקה משלו, ואני לא אחשוף כאן את הדרך שלי לראין או את כל השאלות. כמו שכתבה לאה בתגובה לפוסט הקודם – חשובה מאוד היכולת לדבר על מוצרים שנהלת, הצלחות, כשלונות, תהליכים. מעבר לכך, החלטתי לחלוק אתכם שלוש שאלות עקריות שאני שואלת, שהן בעיני חשובות לתפקיד של ניהול מוצר ומהנסיון שלי מעידות בצורה טובה על דרך החשיבה והעבודה של המועמדים.

אני יודעת שיש חברות שנותנות תרגילים שונים להכין בבית. למועמדים רבים יש רתיעה מתרגילים כאלה (אני עושה בשבילהם עבודה! והם לא משלמים לי!),  לדעתי זו דווקא טכניקה לא רעה לקבל אינדיקציה על הדרך שבה המועמד עובד, והעובדה שמוציאים את זה מהסיטואציה של הראיון מורידה קצת מהמתח  ועשויה לאפשר למועמד להציג את היכולות שלו בצורה יותר טובה. מצד שני – זו אכן דרישה להשקעה מצד המועמד, ואני מעדיפה תמיד את השיחה ומרגישה שאני מקבלת תחושה יותר טובה מי הבנאדים ומה הוא מסוגל כשמדברים.

שלוש שאלות שאני שואלת:

1. איך למדת להיות מנהל מוצר?
כולנו יודעים שאין "בית ספר למנהלי מוצר", ואין תעודה אחת מקובלת. אני גם לא מצפה שאנשים יספרו לי על התעודות שיש להם, כי בארץ זה מאוד נדיר. אם אכן השלמת את אחד הקורסים של החברות הבינלאומיות ((או החברה הישראלית) זו כמובן נקודת פתיחה טובה. מה שמענין אותי בתשובה הוא כמובן באמת איך המועמד למד את התפקיד, אבל יותר מזה – מה הוא חושב שכלול בתפקיד. כי מה שלמדת, זה מה שאתה עושה.
שאלת המשך היא איך אתה ממשיך להתפתח בתחום. גם כאן התשובות מעניינות. מי שחי את התחום – אני מצפה שהוא גם יקרא בנושא באופן שוטף, יכיר את הבלוגים העקריים, את הארגונים המרכזיים, לפחות ישמע על הכנסים המקצועיים אם לא ישתתף בהם, וכו'.
טיפים: כשאני שואלת אם אתה קורא בלוגים בנושא, אל תענה "בוודאי בוודאי" אם זו לא האמת. כי השאלה הבאה תהיה – איזה למשל? ואם בתשובה לשאלה הזו לוקח לך 5 דקות לענות, ואז אתה אומר "דהמארקר"… אז זו לא תשובה מאוד טובה.

2. תני דוגמא לאתר או אפליקציה שאת חושבת שהם פשוט מצוינים, והסבירי למה.
זו שאלה שבעיני היא בסיסית ביותר, אבל המון אנשים נופלים בה. אין להם שום דוגמא. הם לא יכולים לחשוב על אתר שהם ממש מרוצים ממנו. אז אני אומרת – אם כך, תני דוגמא לאתר שאת חושבת שהוא גרוע. איום ונורא.  אם גם על השאלה הזו אין לך תשובה בשלוף – אני נורא מצטערת, אבל לא נראה לי שאת חושבת כמו מנהלת מוצר ביום יום.  זה אולי נשמע לכם חמור, אבל בעיני מי שהוא באמת מנהל מוצר של מוצר אינטרנטי – מסתכל על כל אתר שהוא מגיע אליו בעזרת העדשות המקצועיות. פשוט אי אפשר להמנע מזה.  כל מנהל מוצר טוב שאני מכירה, יכול מתוך שינה לספר על שלושה אתרים או אפליקציות שהוא היה מת להיות המנהל שלהם, שהוא מתרשם מאיך הם עושים דברים, וכמובן גם לתת 10 הצעות לשיפורים.

שיהיה ברור שמה שלא תהיה התשובה  אני אבקש הרחבות והסברים. זו בעצם השאלה – אתם יכולים לבחור אפליקציה שאני לא מכירה, או אתר שאני חושבת שהוא לא טוב, וזה בסדר גמור. השאלה היא איך אתם מסבירים למה אתם חושבים שזו דוגמא למשהו טוב.  ההסבר הוא מה שאני מחפשת. לראות שאת חושבת כמו מנהלת מוצר – שאת להסתכל על הדברים הנכונים מבחינת תסריט שימוש, מבחינת שמישות, מבחינת מגבלות טכנולוגיות, וכו' וכו' וכו'.
טיפים: אל תענו שהאתר הכי מעולה הוא גוגל, וגם לא האתר של אפל. יש גבול לקלישאות. אם אתם עונים את אחת מהתשובות האלה, תהיו מוכנים לשני דברים – הראשון שאני אתחקר אתכם  בדיוק כמו שתארתי למעלה, והשני שאני אבקש דוגמא נוספת.

3.אני בוחרת אתר/אפליקציה ושואלת עליהם שאלות
אני מעלה על המסך אתר כלשהוא, ושואלת מה דעתכם. זה יכול להיות האתר של החברה שלי או המוצר שלי (ואז מי שהתכונן הרויח!) או אתר אחר לגמרי.  שוב, הענין הוא לראות איך המועמד חושב. על מה הוא מסתכל.  הצפיה הראשונה שלי היא שהמועמד יתחיל לשאול שאלות – למי האתר הזה מיועד, איזה צורך הוא פותר, מה הפונקציונליות העיקרית. אני מצפה גם שאם הוא לא מכיר את האתר בכלל, הוא ירצה להתנסות לדקה- ללחוץ על כמה כפתורים, לראות איך עובדים תפריטים, להכיר יותר טוב.
טיפים: אל תגידו לי" נראה לי אתר בסדר גמור". אני לא ממציאה, זו היתה תשובה של מועמדת. אם זו התשובה שלך – לא הבנת שאת בראיון עבודה. גם אם האתר נראה לך בסדר גמור (ותראו לי מנהל מוצר אמיתי שאתר נראה לו "בסדר גמור"), בסיטואציה שאת נמצאת את צריכה לתת קצת יותר מזה – מה בסדר?
עוד טיפ – לא להדבק לאלמנט אחד ולחבוט בו בלי להסתכל מעבר. נכון, אבחנת מיד שיש כאן בעית צבעוניות, והכפתורים לא ברורים. מעולה. קבלת נקודה. הלאה. אם את לא מצליחה לתת לפחות שתים שלוש דוגמאות של דברים טובים, ושתיים שלוש של דברים לא טובים , אלא נתקעת בנקודה האחת הזו, מה זה אומר על איך שאת מתסכלת על דברים ביום יום?

עד כאן מהצד שלי חברים. מה אתם חושבים? האם אני קשה מדי? רכה? יש לכם שאלות אחרות? שאלו אתכם שאלות יותר טובות? שתפו!

לחלק הראשון  - עצות להתכוננות לראיון 

אני תופסת התכוננות לראיון עבודה בדיוק כמו התכוננות לכל סיטואציה אחרת בחיים – ככל שאתה יודע יותר אתה יכול להתכונן בצורה טובה יותר. ככל שאתה מוכן יותר, יש לך יותר סיכוים להצליח. זו כמובן לא משוואה ישרה ופשוטה, יש כאן עוד הרבה משתנים, ובכל זאת.

נתחיל בהסתיגויות – העצות שאני עומדת לתת הן (כמובן) דעותי האישיות בלבד. זה לא בהכרח יעבוד בכל מקום ועבור כל אחד, אבל עכשיו אחרי שתוך שנתיים הייתי גם בצד מחפש העבודה וגם בצד המגייס, אני חושבת שיש לי כמה עצות טובות לתת למחפשים ולמחפשות.

הפוסט הזה יחולק לשני חלקים. הראשון – עצות כלליות, על התכוננות לראיון עבודה שאני חושבת שתקפות לכל תפקיד. השני – עצות ממוקדות לתפקיד של מנהל מוצר אינטרנטי.

שלוש עצות להתכוננות לראיון עבודה

1. הכירי את החברה - בימינו הכל נגיש ופתוח (טוב, לפחות הרב). דבר ראשון צריך לבדוק את האתר של החברה עצמה, וללמוד משם כל מה שאפשר. כמה אנשים יש בחברה? כמה זמן היא קימת? מי ההנהלה? מי המשקיעים? האם יש להם מימון לתקופה הקרובה או שיש סיכוי שהם יסגרו תוך חודשיים?
למה זה חשוב? מהרבה סיבות. ראשית, זה חשוב כדי שנדע אם החברה תהיה קימת בשנה הבאה (לי זה היה חשוב בחיפוש העבודה, לא התחשק לי למצוא את עצמי מחפשת שוב בעוד שלושה חודשים). החלק הזה חשוב גם כדי להכין את השאלות לראיון. כן כן, גם המרואין יכול וצריך לשאול שאלות בראיון, והשאלה לגבי המימון של החברה, תכניות הגדילה שלה, וכו' – לגיטימיות לחלוטין.
אם יש לך כבר כמה שנות ניסיון בתחום, הרבה פעמים במסגרת החיפוש תוכלי גם למצוא נקודות קשר – אנשים שאת מכירה שעובדים או עבדו בחברה, ותמיד נחמד לקבל גם קצת מידע ממשהו "מבפנים" (למרות שצריך לקחת כל מידע כזה בערבון מוגבל – החויות של עובד אחד לא בהכרח מעידות איך יהיה עבורך לעבוד שם). LinkedIn הוא כמובן הכלי האידיאלי לחיפוש המידע הזה – אפשר לעשות שם חיפוש לפי שם חברה, ולקבל רשימה של העובדים שם, מסודרים לפי הקרבה שלהם אליך. שווה.

2. הכירי את המוצר - אם המוצר הוא אינטרנטי, ויש לו גרסא חינמית – שווה לחלוטין להתקין אותו ולשחק בו קצת. אם אין גישה למוצר – שווה לחפש עליו מידע לקרוא ולנסות ללמוד את האלמנטים הבסיסיים ביותר – למי המוצר מיועד, מה נקודות החוזק שלו, מה החולשות, מי התחרות העיקרית בשוק, מה המודל העיסקי. לא צריך לעשות דוקטורט, אבל המידע הבסיסי הזה חשוב.
את המידע הזה אפשר להשיג כמובן מהאתר של החברה עצמה (אם יש white papers או בלוג של החברה – שווה להשקיע בהם עוד קצת זמן), אבל גם מחיפוש כללי. חברות אינטרנט בימינו מסוקרות על ידי כל כך הרבה גופים – בדרך כלל אפשר למצוא איזו סקירה, ביקורת, השוואה למתחרים.

3. הכר את המראיינת - בקשו את השם המלא של המראין, וערכו לגביו חיפוש קצר. אין לי מילים עד כמה זה חשוב בעיני, ואני יכולה לספר לכם שמתוך עשרות המועמדים/מועמדות שראיינתי, רק בודדים ביותר עשו את החיפוש הזה. למה זה שווה? כי אולי למראינת יש בלוג שבו היא חושפת את השאלות שהיא שואלת בראיון? זו דוגמא קיצונית כמובן, אבל זה אפשרי. זה שווה גם כי אולי יש לכם חברים משותפים שיכולים לזרוק מילה טובה לפני/אחרי הראיון (בעיני אין שום רע בזה), וגם כי אולי למדתם באותו בית ספר/אוניברסיטה, והנה כבר יש על מה לדבר ולשבור את הקרח בראיון. יותר מזה, ההיסטוריה של המראין יכולה ללמד הרבה על איך הוא תופס את התפקיד. בתפקידי ניהול מוצר למשל, כשיש גישות שמעדיפות מועמדים עם ניסיון מאוד טכני, לעומת מקומות שמעדיפים מועמדים עם ניסיון מעולם העיצוב, מענין לדעת מאין הגיע המראין. זה עוזר לצפות מה הם מחפשים, מה עשויות להיות ההתנגדויות או הנושאים שיעלו בראיון, ומידע כזה יכול להיות מאוד שימושי.

_______________________
עד כאן העצות לשלב ההכנות לראיון. זה נשמע אולי כמו הרבה עבודה לפני כל ראיון, והאמת היא שזה לא משהו שאפשר לעשות בעשר דקות (למרות שזה לא צריך לקחת יותר מחצי שעה/שעה בעיני). אם אתם מוצפים בהצעות, ורצים מראיון לראיון – לא חייבים לעשות את כל התהליך לפני כל ראיון. אולי שווה לדחות את ההכנה לראיון השני, ולא להשקיע בראשון. אבל אם אתם רוצים להגדיל ראש ולהגיע מוכנים (אולי קצת יותר ממועמדים אחרים) – אז בעיני ממש שווה.

מסכימים? לא מסכימים? יש לכם עוד עצות? שתפו בתגובות!

לאחרונה יש לי דרישה חדשה שקצת מנוגדת לכיון שעולם האינטרנט הולך אליו – אני צריכה שתכנים מהרשת יהיו זמינים לי באופליין.

הסיבה היא פשוטה, אנחנו משתדלים לא לקרב לבת החדשה שלנו מכשירים שמשדרים משום סוג – לא סלולרי, ולא ויפי, ולא שום דבר דומה. אבל בכל זאת, אי אפשר לנתק אחת כמוני מעולם הרשת באופן ברוטלי שכזה… אז אני רוצה להיות מסוגלת לקרוא את הבלוגים החביבים עלי כשאני לא מחוברת לרשת. נכון, מן הסתם זה אומר שאני אפסיד חלק מהתוכן – קישורים חיצונים וכדומה, אבל עדין, את התוכן העיקרי אני אוכל לקרוא, או לפחות לרפרף ולסמן לעצמי דברים מעניינים לחזור אליהם אחר כך.

פעם (לא כל כך מזמן) לגוגל רידר היה מצב אופליין, ואפשר היה לסנכרן ולקרוא את הפוסטים גם כשאתה לא מחובר. זה היה נחמד מאוד, ועזר לי להעביר כמה טיסות מאוד ארוכות. אבל אז האופציה הזו בוטלה. לא ברור לי למה.

אז במסגרת מבצע ה"תמיכה ביולדת", התבקש בן הזוג גם לאתר לי קורא רסס חדש, שיש לו מצב אופליין. נכון להיום נבדקו שתי אופציות, PULSE וNEWSROB, ונבחרה האפשרות האחרונה – newsrob. האפליקציה עובדת יפה מאוד, מסנכרנת עד 2000 פוסטים, מאפשרת את כל הפיצ'רים הבסיסיים שהייתם מצפים מקורא רסס (לסמן בכוכבית, ועוד כמה פיצ'רים קטנים), ובסך הכל עושה את העבודה.

אז איפה הבעיה? או! טוב ששאלתם. הבעיה היא בבלוגרים שמשחררים לקורא הרסס שלהם רק "תקציר" של הפוסט, או את השורות הראשונות.

ואני שואלת – למה? למה אתם עושים את זה? אתם באמת רוצים להכריח אותי להגיע לאתר עצמו? למה?
האם מישהו באמת עושה כסף מכמות הצפיות/ביקורים?

בואו נסתכל על הבלוגים שמשתכנים בקורא שלי (הזדמנות לכמה סטטיסטיקות מהזן האהוב עלי).
148 פידים, מחולקים לשבע קטגוריות:

אנליטיקס - בלוגים בנושא אנליטיקס של אתרים (כולל הבלוג של גוגל אנליטיקס למשל, של חלק מהמתחרים של קליקטייל, של מומחים וגורואים בנושא, וכו'). מדובר בבלוגים מקצועיים בדרך כלל, של חברות או של אנשי מקצוע שמנסים לקדם את עצמם בתחום.

עיצוב - בלוגים בנושאי עיצוב, שמישות, ממשק משתמש, וכו'. גם כאן יש ערוב של בלוגים של חברות או בלוגים "מקצועיים" (כמו סמאשינג למשל), ובלוגים אישיים של מעצבים, יועצים, וכו'.

אוכל - בלוגים אישיים בלבד, של אנשים מעניינים שהבלוגים שלהם עוסקים באוכל ובכל מה שמעבר לו. החל מצילומים מפתים ועד סיפורים אישיים. קטגוריה אישית לחלוטין.

עברית - אוסף של בלוגים בעברית (כל הקודמים והבאים הם באנגלית). יש כאן ערבוב של בלוגים אישיים בכל הנושאים והמינים, מיש מש שכזה, שהמשותף לכולם הוא הכתיבה בעברית, ושהם לא באמת נכנסים לאף אחד מהקטגוריות האחרות.

בלוגים אישיים – הקטגוריה החביבה עלי. אני עוקבת אחרי בערך 10 בלוגים אישיים, בעיקר של נשים אבל גם של גברים. נשואות, רווקות, חד-הוריות, שמדברות על המשפחה, העבודה, החיים. אלה פשוט בלוגים של אנשים מעניינים, והסיפורים שלהם, הפרספקטיבה שלהם על החיים הם הפינוק שלי בתוך כל עומס הבלוגים האחרים. הקטגוריה הזו בדרך כלל ריקה אצלי – מפני שבכל פעם שיש פוסט חדש אני קוראת אותו מיד.

PM - בלוגים שקשורים בניהול מוצר. כאן בדרך כלל הפוסטים הארוכים ביותר, שדורשים ממני ריכוז ומחשבה. הצלחתי לאסוף כמות די רצינית של בלוגים רלוונטים, והם אחד ממקורות הלימוד והמידע המשמעותיים ביותר שלי.

WEB2.0 – שם הקטגוריה הוא כבר קצת אולד-פשן, אבל זו הקטגוריה שבה מצטברים הכי הרבה פוסטים בהכי מעט זמן. כאן תמצאו את טקרנץ', משבל, רידרייט, וכו'. כל אלה שמפרסמים 20 פוסטים ביום וחושבים שיש מי שיקרא.

עכשיו אני שואלת אתכם – למה שמישהו מכל אלה יכריח אותי להגיע לאתר שלו? למה?
אני יודעת שזו קצת תמימות מצדי לשאול את השאלה. הרי באתר יש פרסומות שחלק מהבלוגים מתפרנסים מהם. באתר יש הזדמנות "למכור" – עוד תוכן מתוך האתר, או דברים אחרים, וכו'.

אבל מצד שני – הרי אם מישהו מנוי לאתר שלך ב-RSS, הוא רשום אצלך. מספר המנוים הוא אינדיקציה טובה מאוד לנאמנות של קוראים, לאנשים שבאופן קבוע קוראים את מה שאתה מפרסם, ובוודאי יש דרכים יותר חכמות לגרום לי להגיע לאתר, מאשר למנוע ממני תוכן, לא?

לאתרים הגדולים, שחיים מפרסומות, עוד יש איזשהוא תרוץ. ודווקא הם – בדרך כלל משחררים את כל התוכן לקריאה בלי שום בעיה. דווקא האתרים הקטנים, הפרטיים, הם אלה שלא מאפשרים לי לקרוא את התוכן המלא. אתרים בקטגורית ה"אישיים", או האוכל. כאלה שאני בטוחה שלא מתפרנסים מהאתר שלהם.

בקיצור, הרשו לי לפנות מעל גבי בלוג זה לכל הבלוגרים בקריאה נרגשת - שחררו את התוכן! תודה.

אחרי תקופה של שקט ב"בלוגרית" הגיע זמן עדכונים והתחלות חדשות.

בחודשים האחרונים הייתי פחות פנויה לכתיבה בבלוג, בגלל כמה סיבות עיקריות.

קליקטייל גדלה והולכת, ותהליך גיוס של מנהלי מוצר לצוות שלי היה ארוך ולא פשוט. בסופו של דבר, ממש בדקה התשעים, מצאתי שתי מנהלות מוצר מוכשרות ומקסימות, שאני בטוחה שהתרומה שלהן למוצר ולחברה תהיה מעולה. היה לי מאוד חשוב למצוא אנשי מקצוע ברמה הגבוהה ביותר, כי המוצר של קליקטייל הוא כמו שאתם יודעים "הבייבי" שלי.

סיבה נוספת לחשיבות הגדולה לגיוס צוות מוצר חזק, היא שידעתי שאני עומדת בפני חופשה ארוכה החל מספטמבר, כשהתינוקת האמיתית שגדלה בתוך הבטן שלי תחליט לצאת לעולם.

אז כן, שנה חדשה והתחלה חדשה.

הבת שלי (ושל אבא שלה, כמובן), ורדרדה ומקסימה, יצאה לעולם בשבוע הראשון של ספטמבר, ובימים אלה היא והחיתולים שלה והחיוכים שלה ממלאים את עולמנו.

הבהרה – הבלוג הזה לא עומד להפוך להיות בלוג בענייני חיתולים וקקי.
לשמחתי, לאחר השוק הראשוני גיליתי שאני עדין אני, ובנוסף לעולם התינוקות שללא ספק מעניין אותי עכשיו מאוד, עדין מעניינים אותי גם העולמות שעניינו תמיד, והבלוג ימשיך לעסוק בעולם האינטרנטי, ניהול מוצר, ומה שבינהם.

בקרוב יתחדש זרם הפוסטים, עולם הרשת לא נח, וללא ספק יש על מה לדבר ולכתוב. אני חושבת ומקוה שבקרוב גם יהיו לי האנרגיה והזמן.

בינתים חברים יקרים, שתהיה לכם שנה נהדרת. התחלות חדשות, המשכים מרגשים, הרבה עשיה, ומעבר לכל בריאות ושמחה לכם ולכל האהובים עליכם.

להתראות בתשע"ב.

כשראיתי את המצגת הזו היא התישבה לי בראש, ולא עזבה אותי כמה ימים. לכן אני ממליצה לכם בחום להשקיע את העשרים דקות (ועשרים ושבע שניות).

כדי לשכנע אתכם, הנה התקציר:

סלמן קאהן הוא בחור מוכשר (תואר ראשון ושני מ-MIT, וגם תואר במנהל עסקים מהרווארד). כשביקשו ממנו לתת שיעורי עזר לאחיינים שלו במתמטיקה, הוא עשה את זה דרך הרשת כי הם היו רחוקים, ואז העלה את ה"שיעור" ליוטיוב.
הסתבר שהאחיינים יותר אוהבים לשמוע את השיעור דרך יוטיוב מאשר אותו עצמו בלייב, ושגם אנשים אחרים התחילו ללמוד בעזרתו.
קפיצה מהירה קדימה – עכשיו הוא מוביל סטארט אפ שלא למטרות רווח, שהעלה כבר מאות סרטונים כאלה לרשת, שמלמדים החל מחיבור וחיסור ועד תכנות. המודל הוא שיעור קצר, והרבה תרגול, עד שמבינים.
עוד קפיצה קדימה – עכשיו הם בונים מערכת שלמה של ניתור שתוכל לשמש בבתי ספר. הילדים ילמדו מהוידיאו (בכיתה או בבית), ויתרגלו בעזרת המערכת, ולמורה תהיה אפשרות לראות בלייב מי מתקשה איפה, ולעזור.

התפקיד הקלאסי של המורה – להרצות (בפעם המליון את אותו החומר, מול כיתה של ילדים ברמות שונות, עם המוני הפרעות), התפקיד הזה הסתיים. עכשיו תפקידו של המורה הוא לסייע בתרגול, לתמוך במתקשים, לקדם את החזקים.

תובנה אחת מהותית מהוידיאו - כשהם עוקבים אחרי ילדים לאורך זמן הם מגלים שגם אם מישהו מתקשה בהתחלה, או בנושא ספציפי, בהמשך הוא בדרך כלל מתחזק מאוד. ה"חלשים" של ההתחלה, הם ממש לא בהכרח החלשים של ההמשך, ולהיפך. הוא מדבר על זה שבבית הספר מדביקים לילד את תוית ה"מתקשה" ברגע שקשה לו בנושא מסוים, ולהשתחרר מהתוית הזו זה לפעמים יותר קשה מאשר החומר הנלמד…

תובנה נוספת - תהליך הלמידה. במערכת שלהם – מתרגלים עד שמצליחים. באמת מצליחים. הוא משווה את זה לרכיבה על אופניים – תארו לכם שנותנים לכם כמה ימים ללמוד לרכוב על אופנים עם גלגלי עזר. אחרי הימים האלה עושים מבחן. קיבלתם 60 – אתם לא ממש יודעים לרכוב. אבל היי – הזמן עבר, אז הנה מורידים את הגלגלים, ובהצלחה ברכיבה! לטענתו, כך עובדת מערכת החינוך, וכך נוצרים פערים מאוד גדולים, שקשה להתגבר עליהם. חייבים לדעת את הבסיס כדי להמשיך. נשמע טריויאלי, לא?

למה כל כך אהבתי?

1. כי אין כאן שום חידוש טכנולוגי מהותי. מדובר פשוט בניצול של טכנולוגיה קימת, למטרה באמת באמת טובה.

2. כי תמיד מדברים על הניכור שהטכנולוגיה יוצרת, וכאן זה בדיוק להיפך – הטכנולוגיה תאפשר יותר מגע אנושי, במקום שצריכים אותו באמת.

3. בגלל התובנות, כמובן.

בקיצור – מומלץ.

אוי מגה מגה… כמה כבר דובר על הקניות באינטרנט. דברנו על הממשק, ובאמת, בהשוואה לאתרים אחרים האתר שלכם נראה יותר טוב.

אבל הממשק מפשל בדיוק בנקודות ההתחברות לחיים האמיתיים.

1. שינוי/ביטול הזמנה? אי אפשר.
נראה לי שאחד מתסריטי השימוש הכי הכי שכיחים הם שברגע שסגרתי את ההזמנה, ולחצתי על האישור, נזכרתי בפריט האחד ששכחתי.  ואם עשיתי את ההזמנה למחר, ואפילו לעוד יומיים – למה אתם לא נותנים לי את האפשרות לשנות את ההזמנה? להוסיף את הפריט, או להוריד משהו אחר? אין אפשרות כזו. פשוט אין. חפשתי חפשתי, ולא האמנתי. אז החלטתי להעביר את כל ההזמנה להזמנה חדשה (את זה אפשר לעשות בקלות), להוסיף את הפריט הנשכח, ואז לבטל את ההזמנה הקודמת. אז ניסיתי. את כל השלבים עשיתי, אבל לבטל את ההזמנה הראשונה (זו שמיועדת לעוד יומיים, כן?), את זה אי אפשר. עד כדי כך לא האמנתי שהאפשרות הזו לא קימת, שהתקשרתי לשרות הלקוחות. הם באמת ענו מהר, והיו אדיבים, אבל אשרו – שאין אפשרות כזו באתר. לא להוסיף פריט להזמנה שנעשתה, וגם לא לבטל.
אבל הם יבטלו את ההזמנה הישנה בשבילי, ואין שום בעיה. אה, לא, סליחה, יש בעיה קטנה – באתר אני עדין אראה את שתי ההזמנות. הם לא יכולים "להעלים" את ההזמנה מהאתר, המערכת שלהם אחרת.

2. להתחיל קניה, ולהמשיך מחר – לא ממש.
שוב, תסריט פשוט, ונראה לי שדי שכיח. אני חיבת לציין שנראה לי שכאן הם דווקא כן חשבו על התסריט הזה והכינו אותו, ואולי מה שנתקלתי בו זה באג, אבל גם אם כן – מבחינתי זה באג ממש ממש מציק. דוגמא מהחיים – אתמול התחלתי להכין רשימת קניות, אבל הייתי צריכה להפסיק באמצע. לפני שיצאתי מהאתר הוא שאל האם לשמור את הרשימה, ועניתי שכן. הבוקר נכנסתי שוב לאתר, ואכן השאלה הראשונה היתה האם אני רוצה להמשיך את הרשימה מאתמול. נשמע טוב. המשכתי.  הזמנתי.
הערב הגיע המשלוח. רק הפריטים שהוספתי היום במשלוח. כל מה שהיה ברשימה של אתמול – איננו. אוף.

3. וכשהמשלוח כבר מגיע…כשהמשלוח כבר מגיע, זה מין משחק – זכרי מה הזמנת, והשווי למה שקבלת. האם זה באמת בלתי אפשרי להוציא את כל הרשימה שהזמנתי, ולסמן בשבילי מה הגיע ומה לא? רשימה ארוכה של כל מה שהגיע במשלוח, ובסופה רשימת המוצרים שלא הגיעו.

עוד הערות לגבי המשלוח, רק כי אני קטנונית:
- הכל מגיע ארוז באמת יפה בתוך קרטונים חדשים ומרשימים – מה דעתכם למחזר? אולי אני יכולה להחזיר לשליח את הארגזים במשלוח הבא? או אולי אפילו בלי ארגזים בכלל, ומיעוט שקיות, והכל בתוך ארגז פלסטיק רב שימושי  שאני אפנה מיד ואחזיר לשליח?
- שעות המשלוח – טווח של שלוש שעות זה ממש המון בשבילי להיות בבית. באמת אי אפשר טווח קצת יותר קצר?
- אם בקשתי שלא להתקשר אלי, ופשוט לא להביא לי מה שאין  - בבקשה אל תתקשרו. ואם אתם בכל זאת מתקשרים  - אז לא חמש שיחות ברצף עד שאני אענה…

בקיצור מגה – האתר שלכם באמת טוב, אבל הוא יכול להיות יותר טוב. אני מניחה שכבר שמעתם את השמועות שהמתחרים עובדים על אתר חדש, ובטח גם ראיתם את הסופר - אתר שמאפשר להשוות מחירים ולעשות את הקניה במקום הכי זול ברשת (עוד לא בדקתי – אם מישהו מכם כבר ניסה, נא חילקו איתנו חויות).  זה הזמן לחשוב על הפינות הקטנות האלה, ולהיות באמת מגה.