הבלוגרית

כן, מנהלת המוצר מעצבנת

אזהרה והבהרה: הפוסט הבא הוא תאורטי לחלוטין, ומבוסס על דברים ששמעתי ולמדתי ממנהלי מוצר אחרים. אצלנו בחברה כולם אוהבים את כולם, עובדים אך ורק לטובת המוצר, ועושים כל מה שאני מבקשת בשמחה.

__________________________________________________________

מי אוהב את מנהלת המוצר?

מי אוהב את מנהלת המוצר?

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בתפקיד שלי, הוא העובדה שאני יושבת באמצע. בין הלקוח לפיתוח, בין אנשי הביזנס (מכירות וכו') לבין המעצבים, בין כל המעורבים השונים בתהליך היצירה של המוצר. זה כמובן גם אחד הדברים היותר מורכבים בתפקיד, למצוא את האיזונים הנכונים ולדאוג שלא רק שבסופו של דבר יצא מוצר מדהים, אלא גם שאנשים יהנו מהדרך, יהיו מעורבים וירגישו שהמוצר "שלהם" (למרות שהמוצר כמובן לא שלהם, הוא שלי. שלי. שלי!).

אני חושבת שאחד היתרונות של אנשי הפיתוח הוא שמי שאינו איש פיתוח, בדרך כלל לא באמת מבין איך עובדים הדברים מבפנים. זה כלי מאוד חזק בדיון, כשרוצים להעביר את המסר של: "אל תתערבו לי בעניינים". אנשי הפיתוח כמובן מנצלים את הכלי הזה באופן חסר בושה, החל מהערכות זמנים מופרחות לפיצ'רים שהם לא רוצים לפתח, ועד לסיסמאות נוסח – אז תכתוב את זה אתה, אם אתה כל כך רוצה…

מצד שני, כוווווווולם מבינים במוצר. לפחות כולם חושבים שהם מבינים במוצר.
הטעות הנפוצה ביותר, מה שלומדים בבית הספר הגבוה לניהול מוצר בשיעור הראשון בשעה הראשונה היא המחשבה: ככה אני משתמש, אז ברור שככה כולם משתמשים. זו מחשבה כל כך טבעית ואינטואיטיבית, שמאוד קשה להלחם בה. אבל מה לעשות שלא כולנו משתמשים באופרה על לינוקס, או עובדים עם מסך ענק, או אפילו יושבים מול המחשב כל היום. למשתמשים שונים יש צרכים שונים.
עוד הטיה היא כמובן האינטרס/הענין של כל אחד מהמעורבים. כך יוצא שגאוני המפתחים רוצים לפתח מוצר שאף אחד לא באמת ישתמש בו, אבל הוא מישם את הסכמה החדשה של AJAX כל כך יפה שזה פשוט נפלא… ואיש המכירות לא מוכן שהגירסא החינמית של המוצר תכיל שום דבר חוץ מכפתור גדול שכתוב בו – upgrade now.

למנהלי המוצר יש כלים מקצועיים שאמורים לאפשר להם להבין את המשתמשים טוב יותר. החל ממחקר שוק, בנית פרסונות, מבחני שימוש ושמישות, סקרים, פידבק, וידע מצטבר תאורטי ומעשי, כל אלה יושבים אצלי בארסנל ונשלפים ברגע הנכון על מנת לתמוך בהחלטות המקצועיות לגבי המוצר.

אני רוצה לשמוע כל ביקורת וכל הערה. אני חושבת שמכל פידבק אפשר ללמוד, ואני מאמינה בלב שלם שכולם רוצים אך ורק את טובת המוצר. אבל בסוף מישהו צריך לקבל החלטות, ובשביל זה הביאו אותי!

אז עם כל הכבוד לרעיונות/מחשבות/תפיסה/קונספט/הארה שיש לכם לגבי המוצר, ועם כל כמה שזה מעצבן אתכם שאני לפעמים לא מסכימה אתכם, יאללה, להתגבר.

__________________________________________________________

ולסיום, רק תזכורת:
הפוסט נכתב בגוף ראשון רק על מנת להקל על הקריאה. כל הדמויות תאורטיות וכל קשר בינן לבין המציאות מקרי.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 4 מרץ, 2010 בקטגוריה שונות , תרבות ארגונית • תגים: , , ,  •  תגובות 6

משלוח מנות

מזמן רציתי לכתוב על אוכל ברשת. לאחרונה בכלל שקלתי להפוך את הבלוג הזה לבלוג אוכל, כי חברי הבלוגרים שעוסקים באוכל מקבלים כאלה הזמנות מפתות למסעדות שוות, ואני? אפילו ליום פתוח במרתפי מייקרוסופט לא הזמינו אותי… אבל באמת שאין לי מספיק רעיונות או מחשבות לגבי אוכל, ולמרות שאני מאוד אוהבת לבשל ולאפות, מסתמן שהיכולות שלי בתחום לא ממש ראויות לבלוג.
ובכל זאת. לאחרונה הצטברו כמה ענייני אוכל שרלוונטים גם לעולם שהבלוג הזה עוסק בו – עולם הרשת, התוכן והשימושיות. אז הנה, לכבוד פורים – משלוח מנות של מאכלים וטעימות מהעולם המקוון.

ג'יימי אוליבר, טד והאייפון
למי שלא יודע ג'יימי אוליבר (סלבריטי שף אנגלי) זכה בפרס של TED השנה. מעבר לספרי הבישול, תכניות הטלויזיה, ועבודות הצדקה שהוא עושה בהקשר של האוכל (רשת המסעדות הבינלאומית 15 שפועלת גם כבית ספר לצעירים שנפלטו ממסגרות אחרות), הקמפיין האחרון שהוא מוביל הוא בנושא הצורך ללמד אנשים על חשיבות האוכל, ויכולות בישול בסיסיות. הטענה היא פשוטה – מחלות שנגרמות כתוצאה ממשקל עודף הן הגורם העיקרי למוות בימינו, והסיבה בעיניו היא שבמהלך הדורות האחרונים אבדנו את הידע הבסיסי ביותר בבישול, לטובת הג'אנק פוד והאוכל המעובד. ההרצאה, כמנהג טד, קצרה ולעניין – אני מאוד ממליצה.

ובאותה שכונה – ג'יימי הוא גם שחקן לא קטן בעולם המדיה החברתית. יש לו אתר אינטרנט מוצלח, הוא מצייץ מתכון יומי, ואפילו אפליקציית איפון חמודה ביותר. האפליקציה כוללת "מתכונים ב-20 דקות", כולל סרטוני וידיאו בהם ג'יימי מדגים את הטכניקות, רשימת קניות רלוונטית שמתעדכנת לפי התפריט שנבחר, ואפילו הכלים להם נזדקק במטבח לצורך הבישול.

ג'יימי והאיפון

ג'יימי והאיפון

בלוגים של אוכל
אני מכורה לבלוגים של אוכל. הרבה זמן התאפקתי לא להכניס אותם לקורא ה-RSS שלי, מתוך ידיעה שברגע שיהיו שם כל הבלוגים האחרים יצטרכו לחכות עד שאעבור על הרשימה הטעימה קודם. לצורך פוסט משלוח המנות, אספר לכם על שלושה החביבים עלי ביותר, כל אחד מסיבות שונות במקצת.

הותיק – "פשוט מבשלת" בלוג המתכונים של רחלי הוא אחד הותיקים ברשת בעברית. המתכונים שלה בדרך כלל פשוטים להכנה, ההסברים ברורים, והיא נותנת הרגשה שאם היא יכולה, גם אני יכולה. היצע המתכונים שלה אדיר, ואני מורידה בפניה את הכובע על הקצב – שניים שלושה פוסטים בשבוע! מה שאומר שהיא גם מבשלת בקצב הזה.

המעוצב – את "בצק אלים" בטח לא צריך להכיר לרובכם. אני אוהבת את המוטו: "מוקדש למתוסכלי-מטבח שמאסו בחיים, או סתם לבעלי ידיים שמאליות" , וכמובן את העיצוב המקסים של הבלוג. רואים שבעליו – מאיה, היא לא רק אשפית מטבח אלא גם מעצבת מוכשרת. התמונות מקסימות והגישה נהדרת.

הרחוק"ביסים" הוא הבלוג של הילה, היושבת בניכר. הבלוג שלה לא רק מלא במתכונים טעימים ותמונות יפהפיות שהיא מצלמת בעצמה, אלא מביא איתו גם רוח של מקום אחר.

בלוגיית האוכל בעברית גדלה בקצב מסחרר. אני קוראת גם על וויסקי בבלוג מיוחד, על זוגות שמבשלים ביותר מבלוג אחד, בלוגים של דיאטנית ושל שני מהנדסים שונים שמספרים על חויותיהם מהמטבח, בקיצור – מבחר עשיר וטעים.

חג שמח לכולם!

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 28 פברואר, 2010 בקטגוריה כללי , פינת הפירגון • תגים: , , , ,  •  תגובות 5

אהבת המשתמשים

ההיקף והרוחב של אמצעי הביטוי בעולם האינטרנט הם כידוע הדבר הכי נפלא בעולם הזה, אבל גם אחד האתגרים הגדולים. איך למצוא את הדברים המעניינים/איכותיים הוא אתגר שכבר דיברנו עליו. אתגר נוסף שמעמידה כמות המידע הזה, והעובדה שכמעט כל אחד יכול להביע את דעתו, הוא האתגר של "שליטה במותג". בזמנו כשהעבודה שלי כללה הקמת נוכחות ברשת ללקוחות עסקיים גדולים, זה היה החשש  העיקרי שלהם – מה אם יגידו עלינו דברים שליליים, איך נוכל "לשלוט" על מה נאמר. האמת היא, כמו שיודע כל אחד, שאין דרך לשלוט. זו הגדולה של האינטרנט – כל אחד יכול להגיד כל דבר, וברגע שמשהו נאמר, הוא גם ימצא כתוצאות חיפוש מתישהוא. אז היועצים למינהם עסוקים בלהסביר לעסקים למינהם שלא רק שאי אפשר יותר "לשלוט", גם לא צריך. מה שצריך הוא "לנהל/לשוחח".

אחד הדברים שאני יותר אוהבת בעולם של מוצרי אינטרנט וחברות סטרט אפ הוא שהגישה למשתמשים ולפתיחות של העולם הזה היא הפוכה. באופן כללי, אנחנו עובדים מתוך פתיחות, המשתמשים הם לא רק הלקוחות שלנו, הם גם היועצים, בודקי התוכנה, והשותפים לדרך. אנחנו לא רוצים לשלוט במשתמשים שלנו, או לצנזר אותם באיזושהיא דרך. להיפך – אנחנו רוצים להקשיב להם! האתגר שלנו בהקשר הזה הוא ההקשבה – בעולם של עשרות רשתות חברתיות, מליוני בלוגים, ציוצים ועוד אפשרויות רבות להביע דעה – איך אוספים את כולם? הרי לא כולם יכתבו לנו מייל עם דעתם (את המיילים גם בדרך כלל כותבים הלא-מרוצים). גם בהקשר הזה יש כבר כלים שמפתחים זריזים עובדים עליהם, שעוזרים לארגונים ל"נטר" את כל השיחות עליהם ברשת.

בתפקיד החדש שלי כמנהלת המוצר בקליקטייל, אני נתקלת במשתמשים רבים שהם מומחים בשימוש ברשת. בתפקידים קודמים היו משתמשים במוצרים שעסקתי בהם בעלי רקעים שונים בעולם האינטרנט. היינו צריכים לתפור את המוצר לרמות שונות של ידע והבנה – החל מהמשתמשים ה"פשוטים" ביותר, אלה שעובדים על פי סכמות מוגדרות מראש, שעדין קצת מפחדים מהמחשב וממה שאפשר לעשות בו, ועד למשתמשים שאוכלים CSS לארוחת בוקר וכותבים ווידג'טים בעצמם.  קליקטייל הוא מוצר שפונה לקהל שהוא באופן אינהרנטי מבין קצת יותר בעולם הרשת – בעלי אתרים, בוני אתרים, מנהלי שיווק של אתרי מסחר, וכו'. אנשים כאלה יכולים לעשות שימוש באינטרנט גם כדי להביא את דעתם על המוצר, והם אכן עושים זאת, בדרכים שונות.

כל זה הוא רק הקדמה ארוכה למה שבעצם רציתי לספר – על אהבת המשתמשים.

אנחנו מנטרים את ה"דיבור" על קליקטייל בדרכים שונות, והיום במקרה נתקלתי בלינק לסרט שעשה משתמש שלנו, ליתר דיוק סדרה של שלושה סרטים – שבהן הוא פשוט יושב מול המצלמה ומסביר איך הוא משתמש במוצר שלנו וכמה הוא מרוצה ממנו. אנחנו לא מכירים את המשתמש הזה. מעולם לא שמענו עליו, אני אפילו לא יודעת באיזה מוצר שלנו בדיוק הוא משתמש.
ברור גם שאת הסרטים הוא לא הכין רק כדי לשמח אותנו, אלא על מנת לקדם את העסק שלו שכנראה קשור בנושא, ואת עצמו כמומחה.

אני מודה שהסרט הוא לא הדבר הכי מרתק בעולם, אבל מבחינת רמת ההשקעה ורמת שביעות הרצון של המשתמש מהמוצר שלנו – תענוג!

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 24 פברואר, 2010 בקטגוריה מוצר • תגים: , , , , ,  •  תגובות 2

מלחמת הסופרמרקטים – גרסת האונליין

ה"בלוגרית" גאה להציג, לראשונה בתולדות הבלוג – פוסט אורח.
האורחת הראשונה היא מיטל שרון, אושית אינטרנט במקומותינו, אורחת מכובדת ומשמחת. תהנו.

____________________________________________________________

השנה הייתה 2001 ואני בדיוק עברתי לדירה הראשונה שלי בתל אביב גופא, שהייתה ברחוב בן יהודה, בקומה רביעית, בלי מעלית. הייתי בת 23 וכל מה ששתיתי היה קולה. להביא שישיית קולה לקומה הרביעית אינה עסק פשוט. ולכן, הלכתי לאינטרנט, כי קראתי ששם אפשר להזמין מהסופר ישירות הביתה.

מה שנתקלתי בו נראה בערך כך:
shufersal1
זה לא היה מפתיע. כל האינטרנט נראה ככה באותם ימים. ערימות של אינדקסים מילוליים. חיפוש חצי מוסתר. זמן טעינה איטי. תמיכה באקספלורר בלבד. עומס בלתי אפשרי על הדף. חדגוניות בצבעים.

אפשר היה לסלוח על זה, כי היינו רק בהתחלה ועצם האפשרות של לחיצה על כפתורים שתוביל לשישיית קולה שמגיעה לקומה הרביעית הייתה מפתיעה ומרגשת. ולכן, אני הייתי זו שממונה על הזמנה מהסופר בבית השותפים בו גרתי, ובסבלנות רבה הייתי מזמינה את הקולה, את הפסטה, את השמנת ואת הביצים שקנינו באותם ימים.
זו לא הייתה חווית קניה טובה אז, משום שהיא לא הייתה דומה במאום לשיטוט בסופר. כדי להזמין קורנפלקס של תלמה, היית צריך לדעת שמדובר בקורנפלקס של תלמה, ולחפש אותו ברשימת התוצאות המילוליות שקיבלת לאחר שלחצת על קורנפלקס, או להיעזר בתמונות הקטנות, או פשוט לחפש בספר הגדול שקיבלת מהסופר, ולהקיש את קוד המוצר, כקופאית ותיקה בסופר. בקיצור, היית צריך להיות סבלני ובעל ידע קודם, שזה בדיוק מה שגולשי אינטרנט אינם.
אבל התמונה הזו אינה מ-2001, אלא מ-2010. במשך השנים נוספו בוודאי כמה שיפורים שפרחו מזיכרוני, אבל כאשר עברתי לבית שקרוב לשוק ורחוק מהסופר, והתחלתי שוב להגיע לסופר רק באינטרנט, נדהמתי לגלות כי היוזר והסיסמה שלי נותרו כשהיו וכי אני מכירה את הממשק היטב. השלמתי עם זה, כי אני אוהבת לקנות באינטרנט, ואני אוהבת לקנות בסופר, וביחד אני אוהבת כפליים.

אלא שאז נתקלתי בפרסומת למגה באינטרנט. מיהרתי לבדוק מה קורה שם ונתקלתי בתמונה הבאה:
mega
ומה יש פה:
א. תמונות. ככה הלא קונים בסופר. אתה משוטט, תמונת בקבוק המשקה האהוב עליך חרוטה בזכרונך, ואתה סורק את המדפים בתקווה למצוא אותה. בדיוק אותו דבר אתה יכול לעשות פה. זה נחמד!
ב. פילטור. ולא סתם פילטור, פילטור רב סגמנטים א-לה-זאפ. בא לך מיץ תפוזים, תפלטר לפי טעם. בא לך פריגת, תפלטר לפי יצרן. בקטגוריות אחרות, בא לך לפלטר לפי משקל, לך על זה.
ג. מיון. שלא כמו בשופרסל, שם המיון מתחבא ברשימה נגללת, כאן הכל פרוש לשירות הציבור. תצוגת תמונות, תצוגת טבלה. לפי שם, לפי פופולאריות, לפי מבצעים. הכל נוח ולנגד העיניים.
ד. חיפוש. חיפוש הפך לכלי כל כך מרכזי באינטרנט, שאני לא מכירה הרבה אתרי אינטרנט שנבנו בשנים האחרונות ולא שמו את תיבת החיפוש במקום מרכזי. גם כאן, אפשר לחפש, ואף להיעזר בהשלמת החיפוש האוטומטית.
ה. משלוח. בשופרסל, שם מניחים שאתה חבר שלהם מהתיכון, אין שום אזכור לזמני המשלוח הקרובים. כך יוצא שאתה מוצא את עצמך יושב ביום חמישי בעשר בערב, מזמין מהסופר, ורק בתום התהליך אתה מגלה שהמשלוח הראשון יכול לקרות מחר בין 11 ל-13, או משהו כזה, בזמן שהכי לא בא לך להישאר בבית. במגה אתה יכול לדעת זאת מראש, ולכוון לפי זה את הקניות שלך.
ו. סל הקניות. הוא עושה את אותו דבר בשני המקומות, אבל כמה חינניות השורות המקווקוות הקטנות באתר של מגה, שמדמות חשבונית של סופרמרקט, אה?

לכאורה, אתר מוצלח במיוחד. אלא שאז התחלתי בקנייה עצמה. כדי להסביר מה קרה שם, אני אתמקד לרגע בשורת מוצרים:

mega2
יש פה חמישה מוצרים. מה אפשר לדעת עליהם בצורה ברורה?
א. המותג – התמונות גדולות ומופרדות זו מזו היטב, ולכן אפשר בקלות לזהות את המותג. בשורה הראשונה מוצגים מוצרים של תנובה
ב. האריזה – יש פה שתי שקיות, 1 כד ושני קרטונים
ג. סל הקניות – כאשר עומדים על מוצר, מתווסף סמל עגלת הקניות, ואפשר בקלות להוסיף את המוצר לעגלה. או ללחוץ עליו ולהגיע לעמוד מוצר, עם פרטים נוספים.
ד. מבצע – חלב 1% בכד של תנובה נמצא במבצע. במקום 12.39 שקל הוא עולה עשר שקלים.

רק מה? למוצר יש עוד פרמטר אחד חשוב והוא הגודל! כשבנאדם בא לחנות בעצמו, גודל המוצר הוא פרמטר שהוא מזהה בעשירית השנייה. קרטון חצי ליטר חלב נראה אחרת לגמרי מקרטון ובו ליטר שלם של חלב, ובהתאמה המחיר שהוא משלם שונה לגמרי. כדי לאפשר חווית קנייה טובה, ההבדל הזה היה אמור להיות ניכר לעין גם באתר.
ברור שאין זה כך בצילומסך הזה. כל התמונות באותו גודל. בכותרת התמונה אין שום אזכור לגודל המוצר. מחיר המוצר הוא חלק משרשרת שלמה של השוואות: מחיר למוצר, מחיר ליחידה, מחיר לליטר ומחיר ל-100 סמ"ק. והתוצאה היא ניחוש מושכל. זה נראה בערך כמו קרטון חלב 3% 1 ליטר, אז זה כנראה זה. יאללה, לעגלת הקניות.
זה נראה כאילו מי שתכננו את האתר חשבו הרבה על הפרדה בין מוצרים שונים של חברות שונות, חשבו על הצורך בתמונות, חשבו על הצורך להתמצא בין עשרות קטגוריות של קנייה, ואז הגיעו לפרטים הקטנים, שאמורים להתווסף לכל מוצר, וכבר לא נותר להם זמן, אז הם פשוט זרקו את כל הפרטים בשלוש שורות קטנות, במרווחים הלבנים שנותרו לאחר שציירו את הסקיצות הכלליות של העמוד.

באותו בוקר של הזמנה קניתי עשרים שלושים מוצרים, ובאותו ערב קיבלתי, בין היתר, את הדברים הבאים (שני אנשים בבית):
• חומוס סלטי מיקי – 1 קילו
• אבקת כביסה מקסימה – 6 קילו
• חלב תנובה 3% – חצי ליטר
final
אני צחקתי. כי אני אוהבת אתרי אינטרנט. אבל כאשר טעות בשימושיות גורמת למישהו לשלם 66.90 שקלים על אבקת הכביסה שלו, זה לא מצחיק בכלל.

לסיכום, האתר של שופרסל כל כך לא רלוונטי, שלידו האתר של מגה נראה כמו אינטרנט במדע בדיוני. וגם בפני עצמו, האתר של מגה יכול היה להיות אתר מצויין, לולא מיהרו שם, ושכחו לדקדק בקטנות.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי Meital ב 14 פברואר, 2010 בקטגוריה כללי •  •  תגובות 10

על הפרסומת של גוגל

כן כן, הגהנום קפא וחזירים עפו באויר, ולסבתא יש גלגלים – גוגל מפרסמים ב"אולד מדיה". טוב, לא בעיתון, לא צריך להיסחף, אבל כן בלוחות מודעות, וכן בטלויזיה.

האמת היא שהמהלך הזה פחות הפתיע אותי מאשר הפעם הקודמת שדובר על זה שגוגל מפרסמים מחוץ לעולם המקוון. אז זה היה כשהם עבדו קשה על להחדיר את הפתרונות לעסקים קטנים ולאנטרפרייז שלהם לתוך ארגונים. מדובר על כל הכלים שלהם – החל מג'ימייל, דרך הקלנדר, ועד לווידג'טים שונים, בגרסת האנטרפרייז שהיא גירסה שמשלמים עבורה, ומקבלים תמורת התשלום את השרות בתוספת יכולות ברנדינג מסוימות, תמיכה וכו'. (סליחה שהפוסט הזה משתמש בכל כך הרבה מילות לועזיות, פשוט להתחיל לתרגם ולהסביר יוצא יותר מעיק, מאשר להשתמש במילים שכולנו מכירים ומשתמשים בהן בדיבור).

בזמנו, כשהם ניסו להעביר ארגונים לגוגל הם קנו מודעות בצידי הדרכים – ממש כמו שעושות חברות "מסורתיות" (מי אמר קסטרו?). המודעות דווקא היו מאוד חמודות לדעתי, מעוצבות בסגנון "טוויטרי" משהו – מסר קצר, שמשתנה כל יום, ומתעד סוג של שיחה שמסבירה מה היתרונות של מעבר כזה.

אבל עצם הפניה לערוץ פרסום "מסורתי" שכזה נראתה לי קצת מוזרה. האם הם באמת חושבים שמשהו יראה מודעה כזו כשהוא נוסע באוטו הביתה ויגיד לעצמו – וואלה, נראה לי שהגיע הזמן לזנוח את האקסצ'יינג' של מיקרוסופט ו- go google? גוגל הסבירו שהרעיון הוא "לעורר שיחה", ולגרום לאנשים בתוך ארגונים לדבר עם אנשי ה-IT שלהם לגבי האופציה הזו. כמו שאמרו כבר לפני - אין ספק שאנשי IT אוהבים שמציעים להם הצעות לגבי איך לעשות את העבודה שלהם… זה תמיד עובד טוב.

השבוע גוגל חזרו שוב למדיה פרסומית מסורתית – פרסומת בטלויזיה! ולא סתם פרסומת, פרסומת בזמן הסופר-בול, משחק הספורט הנצפה ביותר בעולם (או איזה משהו כזה).
שוב נרשמה הפתעה על השימוש במדיום הזה, אפילו מפי בכירי גוגל עצמם (הטוויט של אריק שמידט משעשע). וגם הפעם, אני חיבת לציין, שהמודעה מאוד מאוד מצאה חן בעיני! הם הצליחו לבנות תסריט שלם, מודעת פרסומת מקסימה, שכל מה שהיא מראה – הוא את קופסאת החיפוש של גוגל, קיצורי הדרך לחיפוש, ודפי התוצאות. ויש סיפור, ויש ענין, וזה פשוט מקסים.

50 שניות מזמנכם. שווה.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 9 פברואר, 2010 בקטגוריה כללי , שיווק •  • אין תגובות

הלוח של התפוח (iPad כמובן)

כולם כבר כתבו על המוצר הזה. הרבה הרבה יותר ממה שמגיע לו בינתים. רשימות בעד, נגד, השוואות עם מוצרים שהצליחו, שלא הצליחו, תחזיות, ברכות והשמצות.
אין לי הרבה מה להוסיף, אבל פטור בלי כלום אי אפשר, אז הנה כמה מחשבות מהירות.

  • ההייפ לפני היה לא הגיוני לחלוטין. עם רמה כזו של באז, אין לו שום אופציה אלא לאכזב.
  • במקביל להשקה הזו, איש אחר (שגם סביבו נוצר באז צפיות מוגזם) נאם את הנאום השנתי של "מצב האומה". מה זה אומר עלי שבטוויטר סטרים שלי היו עשרות אם לא מאות אזכורים לתפוח, ואולי שניים לנאום הזה?
  • אין כאן המצאה חדשה אמיתית. מחשבי לוח כבר היו בעבר, ואת ממשק הטאץ' של האיפוד אנחנו מכירים כבר. יכול להיות שהשילוב בינהם יתן למוצר הזה חיים חדשים, אבל זה לא גלגל חדש.
  • כל מה שמגביל ומפריע לי באיפון, ובאיטיונס, ובאפל באופן כללי – תקף גם כאן.
  • כל מה שמגניב באיפון – כנראה גם הוא יהיה תקף גם כאן.
  • האם אני יכולה לחשוב על שימושים חדשים ומגניבים למכשיר שכזה? ללא ספק (שתי מחשבות ראשוניות – במקום דפי תוים בתזמורת. תצוגה של התוים, עם יכולת כתיבת הערות עליהם, עדכונים מהמנצח וכו'. דוגמא שניה – מסך בחדר כושר. שלא רק מראה טלויזיה, אלא גם אינטרנט, וסטטיסטיקה על האימון וכו').
  • האם מדובר במוצר שיצור לעצמו שוק חדש לחלוטין? לא נראה לי.
  • האם יש כאן סכנה להרג הספרים האלקטרונים בטרם עת? לדעתי סכנה רצינית ביותר, וחבל.
  • התרגום/עברות של שם המוצר ל"תפלוח" – זוועה.

לסיכום רק אומר, שלשמחתי, כמו שהיה באז מוגזם ברשת לפני, כך גם צצו הביקורות והפארודיות אחרי. לדעת לצחוק על עצמינו זה חשוב. מכל הוידיואים, הרשימות, והבדיחות, הכי מצאה חן בעיני הדיאגרמה הזו:

ביקורת!

המקור

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 31 ינואר, 2010 בקטגוריה טרנד , כללי , מוצר , שיווק •  •  תגובות 2

פייסבוק – מאגר הנתונים מהחלומות

כשרק התחלתי להתעסק במוצרים ברשת, אחרי שנים של לימודי פסיכולוגיה,  חיפשתי כל הזמן מחקרים ונתונים. החל מנתוני טראפיק בסיסיים (למשל כמה אנשים גולשים לאתר מסוים), ועד למחקרים הרבה יותר מעמיקים בנושאים של שימושיות. חלק מהנתונים די זמינים ברשת (מי אמר אלקסה?), אבל רובם ממש לא. המחקרים מעטים, אין הרבה חברות או גופים שחוקרים בצורה מקצועית ורצינית את הדברים האלה, אין הרבה מחקרים באקדמיה, ובאופן כללי הרגשתי שחסרים לי מספרים.

לאט לאט אני מוצאת יותר מחקרים שנערכים ומתפרסמים, ויותר מומחים ברשת שחולקים את המידע הזה. מצאתי שהמקור לנתונים האלה שונה ממה שצפיתי. פחות מאשר ספרים וג'ורנלים של מחקרים פרופר (כמו שהייתי רגילה מעולם הפסיכולוגיה), הרבה מהנתונים האלה מתפרסמים בבלוגים של אנשי מקצוע ספציפים, או משותפים בכנסים מקצועיים על ידי חברות/יועצים שעשו מחקרים כאלה לצרכים שלהם.

לאחרונה פייסבוק פרסמו שהם מציעים מילגות לחוקרים, שיחקרו נושאים שמעניינים אותם וחשובים להם, והרגשתי איך פתאום מנהלת המוצר שבי לוקחת צעד אחורה, והבחורה שיש לה שני תארים בפסיכולוגיה מתעוררת. אם היתה לי גישה למאגר הנתונים של פייסבוק, הייתי שוקלת ברצינות מחקר אקדמי מתקדם. בימי כסטודנטית לפסיכולוגיה תמיד הטרידה אותי העובדה שכל המחקרים בפסיכולוגיה (כמעט) נעשים על סטודנטים של שנה ראשונה במדעי החברה. האם הם באמת מדגם מיצג למשהו?

לפייסבוק יש בסיס נתונים מדהים, שאפשר בעזרת ניתוח סטטיסטי להוציא ממנו כל כך הרבה. אני חיבת להודות שמבחינה זו הרבה יותר מענין אותי המידע בפני עצמו, מאשר המידע שיעזור למפרסמים ויגדיל את הרווחים של פייסבוק, אבל בעצם אין הרבה סתירה בינהם.

ניתוח של רשתות לפי פייסבוק

ניתוח של רשתות לפי פייסבוק

המקור לתמונה: http://www.northwestern.edu/newscenter/stories/2009/12/networks.html

רשימת הנושאים שפייסבוק פרסמה מעניינת, ובמידה מסוימת נותנת אינדיקציה לתחומים שבהם פייסבוק רוצים להתפתח – החל ממודלים של חישובים ענניים למינהם,  פיתוח אלגורתמים של מכירות פומביות ופרסומות,  מודלים של כריית נתונים, חיפוש וכו'.

שני נושאים מהרשימה עניינו אותי במיוחד:

Social Computing: models, algorithms and systems around social networks, social media, social search and collaborative environments.

Data Mining and Machine Learning: learning algorithms, feature generation, and evaluation methods to produce effective online and offline models of behavioral signals.

אין ספק שבסיס הנתונים של פייסבוק הוא עצום, ואפשר ללמוד ממנו המון.  אם מניחים שפייסבוק הוא כלי שמאפשר שמירה על קשר, עוד אמצעי תקשורת בנוסף לאחרים, הרי יש כל כך הרבה שאלות שאפשר לשאול, החל מתדירות התקשורת (בין חברים, בני משפחה, חברים רחוקים פיסית), ועד ל"טיפוסי המשתמשים" (המפרסמים, המגיבים, השקטים).

כמה שאלות לדוגמא:

  • האם האנשים שמפרסמים הכי הרבה, הם גם אלה שיש להם הכי הרבה קשרים? האם הם גם אלה שמגיבים הכי הרבה לאנשים אחרים? האם יש קשר לסוג הפרסומים (למשל – האם הם מפרסמים את עצמם, או מקשרים לאחרים, האם הם עושים שימוש מקצועי או אישי בקשרים האלה, וכו').
  • קשרים משפחתיים/קשרים חברתיים/קשרים מקצועיים – האם יש הבדל בין סוג/תדירות התקשורת בין אנשים שמגדירים את הקשרים בינהם בצורה אחרת?
  • מרחק פיסי – האם יש קשר בין המרחק הפיסי בין אנשים לבין כמות התקשורת בינהם בפלטפורמה כמו פייסבוק? כלומר – האם הוא באמת מקרב רחוקים ומחזק קשרים, או שהוא בעצם רק חיווי נוסף של הקשרים הקיימים והעוצמה שלהם בחיים מחוץ לרשת?

לשאלות האלה ולמחקר כזה יכולים כמובן להיות גם יישומים רבים, לפייסבוק ברמה העסקית, וגם לעולם של מדעי החברה. וכל זה רק על סמך נתונים שאנשים "מוסרים" מעצם השימוש שלהם בפייסבוק, עוד לא התחלנו לשאול אותם שאלות, לבנות פרופילים, וכו'.

אני מאוד מקווה שפייסבוק יאפשרו ויעודדו שימוש בבסיס הנתונים הזה ללימוד על העולם והחברה, מעבר למה שהם צריכים לצורך העסקים. הלוואי.

_________________________________________

מחשבות בנושאים קשורים:

יומולדת לפייסבוק

webtrends בויז'ואל

ניתוח של רשתות לפי פייסבוק

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 29 ינואר, 2010 בקטגוריה כללי , מוצר , רשתות חברתיות • תגים: , ,  •  תגובות 5

בליפי – שרות חדש שלא מתאים לי

שרות חדש שמדברים עליו די הרבה ברשת הוא שרות השיתוף בליפי – המשתמשים מחברים אותו לכרטיס אשראי שלהם, או לחשבון שלהם בחנויות מקוונות מסוימות (איטיונס, אמזון), ומשתפים את כל העולם ברכישות שלהם.
הקניות מופיעות בפיד א-לה טוויטר, שמתעדכן בכל רגע. אפשר כמובן גם לעקוב אחרי חברים, להוסיף like לרכישה מסוימת, וכו". מבחינת ממשק אין שם הרבה חדש (כמה כייף שאפשר פשוט להעתיק מטוויטר).

הלוגו המקורי

הלוגו המקורי

_

הדיון התאורטי שעומד מאחורי מוצר כזה מתחלק לשנים. הראשון הוא כמובן דיון הפרטיות – האם אנשים באמת ישתפו במידע כזה? אבל זה דיון שכבר דיברנו עליו בעבר. עד כמה הרשת מאפשרת פרטיות בימים אלה זו שאלה שעולה בערך פעם בשבוע. מה שמענין כאן הוא שאפילו מישהי כמוני, שאי אפשר לטעון ששומרת על יותר מדי פרטיות בעולם הזה (מי אמר שני בלוגים, עדכון יומי בפייסבוק וארבעה או חמישה ציוצים), אפילו מישהי כמוני קצת נחרדת מהשרות הזה.

החלק השני של הדיון, שמתחולל ברשת כבר זמן רב, הוא סביב השאלה על איזה מידע אנשים מסתמכים יותר כשהם עושים קניה כלשהיא –  המלצה של חבר או חיפוש עצמאי. התאוריה הנוכחית גורסת שמנועי החיפוש לאט לאט יאבדו מכוחם, ואנחנו נמצא יותר ונסתמך יותר על המלצות של חברים. התאוריה היא גורפת – הטוענים לכיון ה"המלצות" טוענים שכך נבחר כל דבר, החל מכתבות לקריאה (עין ערך – אני כבר לא משתמש ב-RSS אני קורא רק מה שממליצים לי החברים בטוויטר), דרך קניה של מוסיקה, ספרים,  ועד קניה של רכב והמלצה על רופא.

המתנגדים טוענים שלהסתמך על בלוגרים שאתה "אוהב" או אפילו על חברים מהעולם האמיתי משמעותו לעולם יהיה לקבל מידע חלקי ולעיתים מוטה. צריך להסתמך על אנשים או אתרים/כלים ש"מבינים בתחום", שמסוגלים להשוות את כל ההצע. מנוע חיפוש למשל, שמשתמשים בו מאות אלפים ומליוני משתמשים, לעולם יתבסס על יותר אינפורמציה, מבלוגר או חבר שלצורך הענין הישוו בין 5 אופציות במקרה הטוב.

אני, כרגיל, באמצע. אני חושבת שלמרות שהנטיה הטבעית שלי היא לעשות מחקר שוק ארוך ומעמיק לפני כל קניה קטנה כגדולה, בהרבה מהמקרים המלצה ממישהו שאני מכירה מאוד טוב, תעשה את העבודה.
דוגמא – קנית מצלמה חדשה. כן, יש המוני אתרי המלצות והשוואות. כמויות המידע ברשת עצומות. אבל אם יש לי חבר שמשתמש במצלמה מסוימת לאורך זמן, הצרכים שלנו די דומים, והוא מרוצה – למה שאני אשקיע עכשיו שעות בהשוואות ובדיקות? אולי יש משהו קצת יותר זול, אולי יש משהו קצת יותר מתאים, אבל שעות החיפוש פשוט לא שוות את ההפרש באיכות. אני פשוט אסתמך על החבר וזהו.

ברור לי למה בליפי הוא בעצם רק עוד צעד בכיוון הזה. הוא למעשה מחבר את עולם הפייסבוק/טוויטר עם עולם הקניות/צרכנות,  אבל דרך החיבור היא ההפוכה למה שהייתי מצפה.
כרגע, למיטב הבנתי, השרות עובד כמו כל סטרים שאנחנו מכירים, ואפשר לראות רשימות מתעדכנות בזמן אמיתי של הקניות של חברייך.

אני לא מאמינה שהוא קנה קפה בעשרים דולר!

אני לא מאמינה שהוא קנה קפה בעשרים דולר!

_

הבעיה שלי עם השרות הזה היא כפולה:
1. מהצד של המשתף – האם אני באמת מוכנה לשתף את העולם בכל הקניות שלי? אפילו אם זה "בכל הקניות שלי באתר מסוים"?
הבעיה כאן היא בכל הרמות. דבר ראשון, אני לא רוצה שכולם ידעו מה קניתי. אני בוודאי לא רוצה שידעו כמה שילמתי. יש כאן איזה גבול של פרטיות, שבעיני נחצה, ואני תוהה האם זו רק אני.

2. מהצד של מחפש המידע - כמישהו שמחפש לקנות מוצר מסוים, הייתי מצפה שהשרות יעבוד בדיוק בצורה הפוכה. הייתי מצפה שכשאני מסתכלת על מצלמה מסוימת או מצלמה כלשהיא באתר של אמזון, הוא יגיד לי – שני חברים שלך רכשו את המצלמה הזו (או מצלמה אחרת – עם הפניה אליה). זה יכול היה להיות שרות מאוד אפקטיבי מבחינתי. אני אפילו לא צריכה לשאול את החברים, אני יכולה לקבל המלצה מהם, בתוך ההקשר של החנות.

בקיצור -למרות ההתלהבות הגורפת ברשת מהשרות הזה, אני ממש לא מתחברת אליו. יכול להיות שאני פשוט שמרנית יותר מהדור הבא של משתמשי האינטרנט, אולי בכל זאת יש עוד אלמנטים של פרטיות שאני רוצה לשמור עליהם. ויכול להיות שבאמת יש כאן מוצר בעייתי, שאפשר/צריך היה ליישם בצורה אחרת, שבה הוא יכול היה לתת הרבה יותר ערך.

__________________________________________

מחשבות קודמות בנושאים דומים:

פרטיות ופייסבוק – הסאגה נמשכת

הגודל כן קובע – טוויטר והמאגר הביומטרי

מה דחוף? הרשת ב- real time

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 20 ינואר, 2010 בקטגוריה מוצר , רשתות חברתיות , שיווק • תגים: , , , ,  • תגובה אחת

מילות העשור שלי

אחרי שמילת העשור נבחרה להיות google, בחירה שאני ללא ספק מסכימה איתה, ואחרי שהמילה שהוכנסה למילון אוקספורד השנה היתה unfriend - בחירה קצת מוזרה לטעמי, אחרי כל אלה התחלתי לחשוב על אוצר המילים החדש שאני למדתי בעשור האחרון. יש המון מילים שנכנסו ללקסיקון שלי בהקשרים שונים, חלקם אישיים יותר וחלקם רחבים ומשותפים לרבים.
החלטתי להתרכז בהקשר הרלוונטי לבלוג הזה – המילים שהעסיקו אותי בשעות העבודה הרבות בעשור האחרון.
היה משעשע להזכר בכל תקופה, ואוצר המילים שלה. כצפוי, נוצרה רשימה של מילים וגם הרבה קיצורים של שלוש אותיות, המקובלים במקומותינו. לא הוספתי הסברים על המילים או מה עשיתי בתקופה הרלוונטית, המילים האלה הן במידה רבה "מילות מפתח" וההקשרים מתבררים מהקישורים בינהן.
המילים של 2010?
המילים של 2010?

מילים שהעסיקו אותי בעשור האחרון:
_________________
content
competency
bespoke
consultant
enterprise
ROI
RFP
CRM

________________

WAP
MMS
API
IVR
ARPU
LBS
GPS
SIM
XML

_________________

opensource
social network
Blog
real time
online presence
conversion
CSS/HTML
PRD
usability
AJAX
agile
_________________

אילו מילים יביא איתו העשור הבא? מי יודע. חלקן הגדול של המילים בוודאי ישארו בשימוש, אבל אני בטוחה (ומקווה) שגם הרבה חדשות יכנסו ללקסיקון הפרטי.
אני מזמינה אתכם לכתוב ולשתף מה היו מילות העשור שלכם.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 13 ינואר, 2010 בקטגוריה טרנד , כללי , שונות •  •  תגובות 3

שתי מחשבות קצרות

שתי מחשבות קצרות ובלתי קשורות אחת לשניה.

טוויטר – כן, שוב טוויטר. השתעשעתי לקרוא את הפוסט הזה שמנתח מחקר שניסה לבחון "מה באמת אנשים עושים בטוויטר הזה", או ליתר דיוק על מה מדברים.
התוצאה, שלא ברור לי אם הפתיעה את כותבי הפוסט או לא, היא ש-57% מהטוויטים עוסקים במה שעושה האדם שכתב את הטוויט (מה שמכונה – סטאטוס), או בשיחות בין שני אנשים.
שאר התכנים סובבים סביב – לינקים (10%), פוליטיקה, ספורט וחדשות (6%), פרסומות (4%) ספאם (4%), המלצות או תלונות על מוצרים (3%), וידיאו או תמונות (3%) ולינקים לאתרי תוכן אחרים – פורומים וכו' (3%).
כלומר בניתוח קצת יותר גס –כ- 60% הם סטטוסים, 20% לינקים לתוכן חיצוני, 5% פוליטיקה, ספורט וכו', 5% מוצרים, ועוד 10% פרסומות/ספאם. אני לא מבינה מה ההפתעה. אם היו שואלים אותי, או את רב משתמשי טוויטר, אני מניחה שהם היו מנתחים את הסטרים שלהם בצורה מאוד דומה.

על מה אנשים מדברים בטוויטר

השאלה "האם טוויטר הוא ואקום מחשבתי" היא פשוט לא במקום. אני לא חושבת שכשהמוצר נוצר מישהו תיאר לעצמו שהוא יתפוס בצורה כזו וישמש כל כך הרבה אנשים. שנית, מעצם העובדה שהוא משמש כל כך הרבה אנשים, נגזר שאנשים שונים משתמשים בו בדרכים שונות. כמו שאנחנו יודעים מכל הדיונים בנושא "למה טוויטר טוב/לא טוב", יש מי שמשתמשים בו באמת כדי לדווח מה אכלו לארוחת בוקר, או להתעדכן מה אכלו החברים שלהם, ויש מי שמשתמשים בו באופן הרבה יותר ממוקד ומקצועי – אם זה לקידום מכירות, לאיסוף מידע, או ללמידה. למה אף אחד לא שואל למה פייסבוק טוב? האם פייסבוק הוא וואקום מחשבתי?

אייפון - כן, שוב אייפון. אבל הפעם בהקשר חיובי. בין כל מאות ואלפי האפליקציות (הנקראות בעברית 'אפס'… תרגום גאוני, אם יורשה לי) מאוד שמחתי לקרוא על האפליקציה הזו בטקרנץ'. מדובר באפליקציה שמאפשרת לחולי אסטמה לתעד את ההתקפים שלהם, וגם לחלוק את המידע שהם אוספים עם חוקרים של הנושא. זו אפליקצה שממש קולעת לאחת התחזיות שקיוויתי שיתממשו בשנה הקרובה – אפליקציה שמכוונת לצורך אמיתי, לעולם האמיתי, ואולי אפילו תצליח לעשות משהו על מנת לעזור למחקר ולשפר את איכות החיים והטיפול בחולי אסטמה. האם יש סיכוי שהתחזית האופטימית שלי כן תצליח להתממש השנה? הלוואי!

_______________________________________________________________

מחשבות קודמות בנושאים דומים:

מצאתי משהו טוב באיפון

טוויטר, אירן, ולמה כל זה טוב בעצם

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 12 ינואר, 2010 בקטגוריה טרנד , מוצר • תגים: , ,  • אין תגובות