הבלוגרית

שתי מחשבות קצרות

שתי מחשבות קצרות ובלתי קשורות אחת לשניה.

טוויטר – כן, שוב טוויטר. השתעשעתי לקרוא את הפוסט הזה שמנתח מחקר שניסה לבחון "מה באמת אנשים עושים בטוויטר הזה", או ליתר דיוק על מה מדברים.
התוצאה, שלא ברור לי אם הפתיעה את כותבי הפוסט או לא, היא ש-57% מהטוויטים עוסקים במה שעושה האדם שכתב את הטוויט (מה שמכונה – סטאטוס), או בשיחות בין שני אנשים.
שאר התכנים סובבים סביב – לינקים (10%), פוליטיקה, ספורט וחדשות (6%), פרסומות (4%) ספאם (4%), המלצות או תלונות על מוצרים (3%), וידיאו או תמונות (3%) ולינקים לאתרי תוכן אחרים – פורומים וכו' (3%).
כלומר בניתוח קצת יותר גס –כ- 60% הם סטטוסים, 20% לינקים לתוכן חיצוני, 5% פוליטיקה, ספורט וכו', 5% מוצרים, ועוד 10% פרסומות/ספאם. אני לא מבינה מה ההפתעה. אם היו שואלים אותי, או את רב משתמשי טוויטר, אני מניחה שהם היו מנתחים את הסטרים שלהם בצורה מאוד דומה.

על מה אנשים מדברים בטוויטר

השאלה "האם טוויטר הוא ואקום מחשבתי" היא פשוט לא במקום. אני לא חושבת שכשהמוצר נוצר מישהו תיאר לעצמו שהוא יתפוס בצורה כזו וישמש כל כך הרבה אנשים. שנית, מעצם העובדה שהוא משמש כל כך הרבה אנשים, נגזר שאנשים שונים משתמשים בו בדרכים שונות. כמו שאנחנו יודעים מכל הדיונים בנושא "למה טוויטר טוב/לא טוב", יש מי שמשתמשים בו באמת כדי לדווח מה אכלו לארוחת בוקר, או להתעדכן מה אכלו החברים שלהם, ויש מי שמשתמשים בו באופן הרבה יותר ממוקד ומקצועי – אם זה לקידום מכירות, לאיסוף מידע, או ללמידה. למה אף אחד לא שואל למה פייסבוק טוב? האם פייסבוק הוא וואקום מחשבתי?

אייפון - כן, שוב אייפון. אבל הפעם בהקשר חיובי. בין כל מאות ואלפי האפליקציות (הנקראות בעברית 'אפס'… תרגום גאוני, אם יורשה לי) מאוד שמחתי לקרוא על האפליקציה הזו בטקרנץ'. מדובר באפליקציה שמאפשרת לחולי אסטמה לתעד את ההתקפים שלהם, וגם לחלוק את המידע שהם אוספים עם חוקרים של הנושא. זו אפליקצה שממש קולעת לאחת התחזיות שקיוויתי שיתממשו בשנה הקרובה – אפליקציה שמכוונת לצורך אמיתי, לעולם האמיתי, ואולי אפילו תצליח לעשות משהו על מנת לעזור למחקר ולשפר את איכות החיים והטיפול בחולי אסטמה. האם יש סיכוי שהתחזית האופטימית שלי כן תצליח להתממש השנה? הלוואי!

_______________________________________________________________

מחשבות קודמות בנושאים דומים:

מצאתי משהו טוב באיפון

טוויטר, אירן, ולמה כל זה טוב בעצם

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 12 ינואר, 2010 בקטגוריה טרנד , מוצר • תגים: , ,  • אין תגובות

2010 – תחזיות קצת אחרות

עם סיום 2009, כולם עוסקים בסיכומים ותחזיות, כרגיל.
הבעיה שלי עם כל התחזיות האלה היא שעל מנת לוודא שנוכל להגיד בשנה הבאה שצדקנו, הרבה תחזיות מנוסחות בצורה כל כך כללית – שתמיד נוכל לטעון שהן עבדו. דוגמא קטנה – כבר שנים טוענים ש"השנה הבאה תהיה שנת הסלולרי", וכעבור 12 חודשים טוענים שצדקנו! כי – האיפון שינה את העולם, כי – חנות האפליקציות גדלה השנה בקצב מסחרר, כי – כמות הגלישה דרך הטלפונים הגיעה כמעט לכמות הגלישה דרך מחשבים, וכו'. אבל בפועל, כולנו יודעים, שעדין לא היתה "שנת הסלולר", ולהערכתי (כפי שתראו) גם השנה הבאה לא תהיה.

2010

כמובן שגם אני לא אאכזב אתכם קוראי היקרים, ואשעשע אתכם בתחזיות לשנה הקרובה. אבל מכיון שבאמת קשה לי להתחייב ולנבא, החלטתי לתת את התחזיות שלי בשני אופנים קצת פחות שגרתיים. החלק הראשון – מה לא. מה אני די בטוחה, שלמרות שכל המומחים טוענים, פשוט לא יקרה השנה. והחלק השני – מה הייתי רוצה שיקרה. סוג של איחול – לי, לכם, לרשת. אני אנסה לקצר ולא להעיק, אבל אם כבר יש לכם פריחה מסיכומים ואיחולים, אני מבינה אתכם לחלוטין.

מה לא
כולם אומרים שהשנה הבאה תהיה שנת הנישות ברשתות חברתיות – ואני אומרת: ממש לא.
לנישות אין זכות חיים משל עצמן, הן אולי יגדלו בתוך הרשתות הקימות (פי'צר הליסט של טוויטר לא ממש עושה את זה, אפשר לחשוב על פיצ'רים יותר משמעותיים), הקבוצות בפייסבוק, וכו'. אבל לא רשתות פרטיות שצריכות להביא לעצמן את המשתמשים. הזדמנויות ואפשרויות ליצור רשתות נישה כבר קימות שנים (החל מנינג ועד בכלל), והן לא תופסות. קשה ליצר מאסה קריטית של משתמשים, קשה למשוך את הקוראים מחדש בכל פעם, ולאנשים כבר נמאס מלהחזיק יותר מדי זהויות ברשת.
כולם אומרים שהשנה הבאה תהיה שנת הסלולארי – ואני אומרת: ממש לא
כמו שכבר אמרתי, מאוד קל להוכיח בשנים האחרונות, שכל שנה היתה "שנת הסלולרי" מבחינה מספרית. אבל בפועל – הן פשוט לא. תסתכלו מסביב – רב האנשים, הרב המוחלט של האנשים, כולל הילדים והצעירים, משתמשים בטלפון לשיחות ול-SMS. וזהו זה. כן, הגלישה בסלולרי תגדל עוד ועוד, יפותחו עוד ועוד אפליקציות, יפתחו עוד חנויות אפליקציות (רובן ימשיכו להיות כושלות), האנדרואיד ינגוס בשוק בגדול, אבל הגלישה בסלולרי לא תחליף את הגלישה דרך מחשבים ניידים. זה פשוט לא מספיק נח, ולא מספיק גמיש, ולא יהיה מספיק גמיש עד שהסלולרים יהיו מחשבים ניידים בפני עצמם.
כולם אומרים שהשנה הבאה תהיה השנה שתביא את החשיבה העסקית וה-ROI למדיה החברתית. ואני אומרת – עוד לא.
כלומר, יהיו הרבה נסיונות, ויהיה הרבה יותר דגש על מדידה והכנסות, אבל המודל עוד לא פוצח, ואני לא צופה שהוא יפתר בשנה הקרובה. להיפך, אני צופה שבשנה הקרובה הרבה מאוד ארגונים ועסקים ומותגים ינסו להשתמש במדיה החברתית, ישקיעו בה הרבה מאוד מאמץ וכסף, ויתאכזבו מהתוצאות. כמובן שיהיו יועצים ומומחים שיוכיחו בהנפות ידים שזה כן הצליח, אבל בפועל הלקוח ישאר מאוכזב. זה יקח עוד זמן עד שימצאו הנוסחאות הנכונות לחישוב, ועד שהן באמת יוכיחו יעילות כלכלית.
כולם אומרים שהבאזים שהתחילו בשנה שעברה – augmented reality, location based services יהפכו להיות להיטים בשנה הקרובה. ואני אומרת – ממש לא.
כמו כל שאר הפיתוחים לסלולרי – כרגע המשתמשים הם ממש מעטים יחסית לקהל היעד, ויקח עוד ה-מ-ו-ן זמן עד שאנשים יעשו בטכנולוגיות האלה שימוש יום יומי. גם -foursquare עדין רחוק מלהיות להיט. עוד יותר מזה – טכנולוגיה עוד לא שם. זה עוד לא מספיק זמין, זה עוד לא מספיק מדויק, זה כרגע עדין משחק, ולא אפליקציות באמת שימושיות.

מה הייתי רוצה שיקרה השנה
אפליקציות שימושיות באמת – הייתי רוצה לראות פיתוחים של אפליקציות שימושיות באמת, ולא כאלה שרק עושות באז. עזבו אותי מחוות וירטואליות, משאלונים ברמת "בחן את עצמך" ומשאר ירקות. הרי הטכנולוגיה כבר שם, גם ברשת וגם בסלולרי, אז למה אין הרבה יותר אפליקציות שעוסקות בעולם האמיתי? למשל – בבריאות. ניטור לחץ דם, כולסטרול, סוכר, תיק רפואי. למשל – בחינוך. לא מהמקום הפדגוגי, מהמקום החוויתי. במקום שהילדים ישחקו בשטויות, איפה הפאזלים, משחקי המחשבה, אפליקציות שבאמת מלמדות משהו (חוץ מקואורדינצית עין-יד).
ידידותיות למשתמש - תום עידן הסיסמאות – אפילו חברי הפחות גיקים כבר לא מצליחים לזכור את כל הסיסמאות שלהם. הגיע הזמן ש-OpenID, ושאר הפתרונות יתפסו תאוצה. נכון שמדובר בפתרון מורכב, קשה להוכיח זהות ברשת, אבל עידן ה-Log in והסיסמאות (שרב האנשים שאני מכירה עדין משתמשים בתאריך הלידה שלהם או בסיסמא המאובטחת ביותר ביקום 12345), חייב להסתיים.
ניהול החיים הוירטואלים – בהמשך לתום עידן הסיסמאות, גם לגיקים יש צרכים ולא מסתמן שאף אחד מתעסק בהם. כמו שכבר אמרתי הרבה פעמים בעבר – המיידיות והריל טיים רק יוצרים עודף של מידע, ואין לנו כלים טובים להתמודד עם כל המידע הזה. גם עודף הזהויות שאנחנו מנהלים ברשת מפייסבוק, לטוויטר, לבלוגים הפרטיים – צריך כלים יותר גנריים שינהלו את כולם, צריך דרך לגבות את כל הנוכחות הרשתית שלנו בקלות, יש המוני כלים שאנחנו צריכים עכשיו וכל העולם יצטרך בעוד כמה שנים.

משפט סיכום לא קשור –
בדיוק לפני שנה פתחתי את הבלוג הזה. יצאו לי ממנו רק דברים טובים, ואני מאוד שמחה וגאה בו. תודה לכל הקוראים, תודה גדולה עוד יותר לקוראים המגיבים, ולכולנו – שתהיה שנת 2010 מצוינת.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 1 ינואר, 2010 בקטגוריה טרנד , שונות • תגים: , , , ,  •  תגובות 4

די. תרדו מהיועצים למדיה חברתית.

הבון טון עכשיו, בבלוגים שונים ובטוויטר במיוחד, הוא לצחוק על ה"יועצים למדיה חברתית". מה אתם יודעים, במאי 2009 היו בטוויטר כמעט 5000 יועצים שכאלה, ועכשיו יש יותר מפי שלושה! (המקור כאן).

ואני אומרת – תעזבו אותם בשקט. לחפש עצה מקצועית בנושא שאתה לא מבין בו – זה לגיטימי ואפילו מבורך, לתת עצות בנושא שלמדת והעמקת והבנת, אפילו אם אין עדין תעודה מסודרת על הקיר – גם זה יכול לעזור.

עולם האינטרנט משתנה במהירות רבה, והעובדה שאנחנו מכירים אותו ויודעים עד כמה גדולים השינוים, ומקדישים חלק ניכר מחיינו ללימוד והבנה של הטרנדים, לא אומר שכולם יכולים/רוצים לעשות את זה. גם מי שלא מוכן להקדיש את החיים שלו לענין מבין שיש ענין, ולכן אם הוא רוצה שמישהו יעזור לו בזה – זה לגיטימי.

עולם הסושיאל מדיה

עולם הסושיאל מדיה

עוד לא נמצא בית הספר למדיה חברתית, או התואר האוניברסיטאי להקמת נוכחות ברשת. זה יקח עוד זמן, אבל אין ספק שזה יקרה. הפתיע אותי לקרוא שיובל דרור מצא בקורס שהוא מעביר בתקשורת שהרב המוחלט של הסטודנטים לא פעילים בטוויטר, ולרובם לא היה בלוג. אני חושדת שמדובר בדור אמצעי שכזה, והילדים של היום כבר מדקלמים את ההבדלים בין מייספייס לפייסבוק מתוך שינה.

נכון, כמו בכל תחום שאיננו מוסדר, יש הרבה שרלטנות. הרבה אנשים חושבים שהם יודעים, הרבה אנשים ממציאים נוסחאות שלא עובדות, הרבה אנשים מדקלמים עובדות שלא קשורות לנושא, הרבה אנשים מבטיחים פתרונות שלעולם לא יתקימו.
אבל תרשו לי לספר לכם שככה זה גם בעיצוב, ארכיטקטורה, ולפעמים גם משפטים ורפואה. ברור שבעולם שהוא יחסית צעיר כמו עולם המחשבים והאינטרנט, יש יותר מקום לשרלטנים ולאנשים שלא מבינים באמת את המדיה (ויעיד הדיון הסוער לגבי SEO). תמיד יש מישהו שחושב שהוא יודע, לא רק יודע – המציא את הידע, והוא יסביר ויפתור. והרבה פעמים הוא לא יודע, ולפעמים הוא אפילו עושה נזק. ככה זה בעולם.

זה טבעי, ולגיטימי, שהמוני אנשים שמעו על האינטרנט הזה וחושבים שהם "צריכים להיות שם". זה טבעי שהם לא מבינים את ההבדל בין בלוג, לבין טוויטר, לבין פייסבוק לבין כל שאר הבאז. להגיד להם – אז תלמדו, זה פתוח לכולם, זו התנשאות ומגעילות. אין להם את הזמן ואת המשאבים, וזה לא מספיק מעניין אותם. הם רוצים, כמו אנשים אינטליגנטים שמבינים שחסר להם ידע – יעוץ מקצועי, ממוקד ואפקטיבי.

תקראו לזה "יועץ אסטרטגי לאינטרנט", תקראו לזה "מומחה לקהילות" תקראו לזה "מומחית ליצירת באז" תקראו לזה "דובר אינטרנטית שוטפת" – תקראו לזה איך שאתם רוצים.

אם מדובר בלקוח אינטליגנטי הוא יעשה חיפוש קשר, השוואה בין ההצעות השונות, ויבחר במי שהכי נראה לו. קל מאוד ליצור מוניטין בשוק הזה – אם אתה נמצא במקומות הנכונים מספיק זמן, חיפוש קצר בגוגל יעלה את זה, וחיפוש בגוגל הוא משהו שכמעט כולם יודעים לעשות בימינו.

אני מוצאת את עצמי, על בסיס יום-יומי, מיעצת לאנשים איך ומה לעשות עם "האינטרנט הזה". החל מ"איפה מוצאים בחורות בימינו", וכלה ב"האם אני צריך בלוג ומה עושים עם זה בכלל".  אין לי ענין לעשות מזה קריירה, אבל רק מסוג וכמות השאלות שמופנות אלי, אני מבינה שבכל זאת הצטברה כאן כמות של ידע, שאיננה נגישה לכל אחד, ומי שמבקש עזרה בפילוס הדרך שלו בעולם הזה –  צריך לתת לו אותה. ואם יש אנשי מקצוע שעושים את זה בצורה רצינית –  מה טוב!

אם אנחנו בכל זאת רוצים לעזור למצטרפים החדשים לעולם הזה, אולי צריך לחשוב על דרך אחרת? קל לבקר, אבל הרבה יותר קשה לעשות. דרך אחרת יכולה להיות למשל פוסטים שעוזרים להבין את הכלים הקיימים שם בשוק, ואת ההבדלים בינהם. הדרכות וקורסים מובנים (כבר יש כאלה כמובן, אבל יש מקום להרבה יותר מקצוענות והצע), מדריכים ברשת ומחוץ לה. פעילות חינוכית אמיתית.

אני לא באמת יודעת מה הפתרון, והאם יש בכלל פתרון טוב. אני חושבת שבכל מקרה זה יקח זמן. אבל אין ספק שסתם לצחוק על מי שמנסה לתת כלים לאחרים, זו לא הדרך בעיני.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 29 דצמבר, 2009 בקטגוריה טרנד , רשתות חברתיות •  •  תגובות 12

RSS Reader – בשבילי אתה עדין כלי חשוב

אני עדין משתמשת ב-RSS reader שלי המון. התחלתי להשתמש בו לפני כמה שנים טובות, כשהבנתי שלשמור את רשימת הבלוגים והאתרים שמעניינים אותי כבוקמרקס ולעבור עליהם בוקר בוקר בנסיון לזכור מה היה הפוסט האחרון שקראתי כדי לא לפספס כלום זה קצת מוגזם.

אני עדין אוהבת אותך, רידר יקר

אני עדין אוהבת אותך, רידר יקר

לאחרונה הרבה אנשים אומרים  שה-RSS מת, עכשיו טוויטר הוא הכלי הכי שימושי שלהם לקרוא דברים חדשים – זה מגיע יותר מהר, זה הרבה יותר מעודכן, ויש שם אלמנט של עריכה – כי החברים שלך והאנשים שאתה עוקב אחריהם כבר בררו ובחרו עבורך דברים מעניינים.

בשבילי, הסתמכות על לינקים מטוויטר והעריכה של האנשים בטוויטר היא לא מספיקה, משתי סיבות:

1. סיבה תוכנית – אני לא סומכת עליהם. כן, סליחה, אבל אותי מעניינים דברים שונים ומגוונים, ואחד הכשרונות שלי הוא לחבר בין דברים שאולי לא נראים לאחרים קשורים זה לזה, אבל בעיני הם כן. למפות מידע ולהבין טרנדים ולקשור קשרים בין פיסות מידע שונות, זה חלק מהיכולת המקצועית שלי, ואם אני אסתמך על עריכה של אחרים יתכן שאני אקבל מהם מידע ערוך ומקושר ומענין, אבל גם מאוד סביר שאני אפספס דברים שהיו יכולים לעניין אותי. לא רוצה לפספס.

2. סיבה טכנית - אם כדי לקבל את כל המידע הזה אני צריכה לעקוב אחרי המוני אנשים בטוויטר, אני למעשה רק מוסיפה לעצמי רעש. הרי אם לא הייתי בסביבה יום-יומיים-שלושה (וזה קורה! לפעמים אני לא מגיעה לקריאה המקצועית לאורך כמה ימים), אני צריכה לעבור על כל הזרם האדיר של הטוויטים, כולל מי אכל איזה סוג של ביצה לארוחת הבוקר, כדי לראות מה הפסדתי? אז תגידו – אם זה חשוב, זה יצוץ שוב. וזה בדרך כלל נכון, אבל עם כל הכבוד, אני מעדיפה שיהיה לי "גיבוי" קל ונוח לכל מה שעבר, וה-RSS עושה את זה טוב.

ברגעים אלה אני מסימת נקיון של הרידר שלי, שחיכיתי הרבה זמן כדי לעשות אותו. הניקוי הזה היה עם הפנים קדימה – לשנת 2010, לעבודה חדשה.
המטרה היתה ניקוי של הסטרימים שאני לא צריכה, ופינוי של מקום למה שכן חשוב.
הקריטריונים היו מאוד דומים לקריטריונים שהשתמשתי כשניקיתי את ארון הבגדים שלי לא מזמן (כן, יש לי קריטריונים בזמן ניקוי ארון בגדים):

  • כל מה שלא קראתי בשבועים שלושה האחרונים >> החוצה (כל מה שלא לבשתי בעונה האחרונה)
  • כל פיד שיש בו בצורה מהותית יותר רעש מדברים מעניינים >> החוצה (כל בגד שמצריך התעסקות וכביסה מורכבת מדי)
  • כל מה שקשור ישירות בעבודה הקודמת, ולא רלוונטי לתפקיד הבא >> החוצה (כל הבגדים המאוד פורמלים מאנגליה)
  • כל הפידים ששמרתי לגבי טכנולוגיות שאולי פעם יהיו לי רלוונטיות >> החוצה (וכאן המטאפורה נשברת…)

בקיצור – האם ניקיתי הרבה פידים מהרידר? לא ממש. אבל בכל זאת מחקתי כמעט 20, וזה כבר פינה לי קצת מקום, אפילו אם רק מנטלית, לדברים חדשים.

כמו שאתם כברו יודעים, לדעתי ענין ניהול כמויות המידע עומד להיות סוגית מפתח בתקופה הקרובה. יש לי הרבה רעיונות איך אפשר לשפר את הרידר, כך שיתן ערך מוסף רב יותר למשתמש. גוגל הלכו השנה בכיון החברתי – המלצות של חברים, הוספת הערות, וזה כיון מענין, אבל במידה מסוימת הוא רק מוסיף עוד רעש ולא מפחית את כמות המידע. בקרוב (בלי נדר) אני אכתוב קצת על מה הרידר יכול/צריך להיות לדעתי.

בינתים, רשימת הערות ורעיונות לפיצ'רים קטנים, אך חסרים בגוגל רידר:
למחוק פיד צריך להיות הרבה יותר קל
לשמור את הפידים כקובץ (רק הלינקים) צריך להיות יותר קל
חסרה פונקציה של Pause – לשמור את הפיד אבל לא לקבל ממנו עדכונים עד להודעה חדשה.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 24 דצמבר, 2009 בקטגוריה כללי , מוצר •  •  תגובות 12

מי צריך להיות ברשת

נשאלתי בראיון עבודה למה יש לי בלוג.
עניתי שהתחלתי את הבלוג כחלק מהעבודה שלי – ניהלתי מוצר שכלל תשתית לבלוגים, ורציתי להיות "משתמש" בעצמי. תמיד יותר כייף (וכמובן שעוזר מקצועית) אם אתה המשתמש של המוצר שאתה מפתח. זו התשובה האמיתית, אבל יש עוד סיבה – פתחתי את "הבלוגרית", כשהחלטתי לחזור ארצה, וחשבתי שזה יהיה כלי טוב לספר קצת על עצמי ולהכיר את הקהילה הרלוונטית, קהילת הרשת הישראלית. חשבתי לעצמי שיהיה נחמד שאוכל לקשר לדף על עצמי, בעברית, כשאני מגיבה לבלוגים מקצועיים ומתחילה להכיר את הסצנה.

נוכחות ברשת בימינו היא זכות כמעט בסיסית של כל אדם פרטי וכל ארגון. זה יכול להיות חינמי לחלוטין, וללא שום ידע טכני, החל מפרופיל ברשת מקצועית ספציפית (או לינקדאין), ועד לבלוג מושקע או אתר תמונות בפליקר.

online presence

השאלה היא – מי "צריך" להיות שם? למי כדאי להרים אתר ולהיות נוכח ברשת?
אני נתקלת בשאלה הזו, שנשאלת על ידי חברים רבים שלי, באופן תדיר. החבר הארכיטקט טען ש"אף אחד לא בוחר ארכיטקט לבית שלו לפי האתר של הארכיטקט ברשת". מאוד יכול להיות שהוא צודק. ועדין – אני טענתי שלא רק שהוא חייב שתהיה לו "נוכחות" ברשת, הוא גם יכול להשתמש בנוכחות הזו כדי להגדיל את העסק שלו וליצור "לידים" משמעותיים. תהליך החשיבה היה מענין – מה המטרה של האתר שלהם (של משרד הארכיטקטים)? אל מי האתר פונה? האם מה שהוא צריך זה אתר כדף ייעודי, או נוכחות ברשתות חברתיות/בלוג?

האם מישהו יבחר ארכיטקט שיתכנן עבורו בית רק לפי האתר שלו ברשת? קרוב לוודאי שלא. אז למה בכל זאת כדאי למשרד הארכיטקטים שתהיה להם נוכחות ברשת? הסיבות שאני מניתי הן שתיים. אחת מהותית ואחת שהיא יותר שטחית, "מראית עין".
הסיבה המהותית – הרשת נותנת הזדמנות להציג מידע, שעשוי לגבות ולחזק ולאפשר ללקוח פוטנציאלי מתלבט הצצה יותר נרחבת לעבודה של המשרד. אם נניח שהדרך שבה אנשים בוחרים ארכיטקט היא רבת שלבים – החל מהמלצה של חברים, עד לשיחת גישוש וסיור הצצה על עבודות קודמות, הרי שאתר שבנוי טוב, נותן אינפורמציה על המשרד/אנשי המקצוע/דוגמאות של עבודות קודמות – יכול לקצר בצורה משמעותית את שלבי הגישוש.
הסיבה השטחית –  נכון, אולי לא בוחרים ארכיטקט ברשת, אבל אם לקוח פוטנציאלי יחפש את המשרד שלך ברשת, ולא ימצא כלום – או יותר גרוע, ימצא איזה דף בן מאה עם איזכור של שם המשרד ולא שום דבר מעבר לזה – הוא עשוי לחשוב שאתם אנשים לא רציניים. אולי כל מה שצריך זה דף מידע שיראה רציני, ולא יותר. אבל גם זה משהו.

הדיונים האלה עלו בי שוב, כשראיתי את הפוסט של ד"ר ירדן לוינסקי, הפסיכיאטר ואיש הטכנולוגיה, שמבקש עזרה מהבלוגוספירה בקידום האתר המקצועי שלו, ושל רזולוציה מכון הטיפול שלו.

המחשבה הראשונה שעלתה בי היתה – מי בוחר פסיכיאטר ברשת? והתשובות, למרבה הפלא, מאוד דומות לתשובות שנתתי לחבר הארכיטקט. אולי לא בוחרים פסיכיאטר ברשת, אבל אתר רציני יכול לחזק המלצה קימת, או אפילו לגרום למישהו לחפש המלצה או מידע נוסף לגבי בעל המקצוע שנמצא ברשת. במקרה של טיפול פסיכיאטרי, הרשת יכולה גם לספק את המידע בצורה דיסקרטית, ובנושאים שלפעמים לא נוח לדון בהם עם חברים או לבקש המלצות באופן ישיר, הרשת יכולה למלא תפקיד עוד יותר חשוב.

העובדה שלמרות כל העבודה שעושה ד"ר ירדן לוינסקי ברשת האתר שלו עדין לא מדורג בהתאם ע"י גוגל קצת מתסכלת ומעיפת. אם מישהו כמוהו לא מצליח לקדם את האתר המקצועי, הרציני, המושקע שלו – מה יגידו אזובי הקיר כמוני?

אבל כאן מגיע הכח השני של רשת – הקהילה. כשמישהו כמו ירדן לוינסקי מבקש עזרה מהבלוגוספירה – המתגייסים הם רבים, והכל בזכות ולא בחסד. אני לא מכירה את ירדן באופן אישי, אבל מתוצאות עבודת האינטרנט שלו אני נהנית כבר שנים. "רשימות" הפלטפורמה שהוא אחד ממייסדיה היוותה עבורי יעד קבוע לקריאה של תוכן איכותי בעברית ברשת, הכרתי דרך "רשימות" אנשים מעניינים ולמדתי הרבה. אני חושבת שהתרומה של האתר לתרבות הרשת בישראל ולתוכן המפורסם ברשת בעברית היא תרומה מכרעת, וכשראיתי את בקשת העזרה של ירדן באתר שלו – ידעתי שזו הזדמנות עבורי להחזיר טובה קטנטונת, על שנים של עבודה שלו.

לסיכום – התשובה לשאלה "מי צריך להיות ברשת", היא בעיני  – כל מי שרוצה.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 16 דצמבר, 2009 בקטגוריה כללי , רשתות חברתיות • תגים: , , , , ,  •  תגובות 2

רק היום! במיוחד בשבילך! (ניוזלטרים מהשטן)

הניוזלטר הוא כלי מענין ומורכב. אני (ורב המשתמשים, אני מניחה) לא ממש אוהבים שמציפים אותנו בניוזלטרים שהם למעשה רק פרסומות, ובמקרים מרובים פשוט ספאם.
אבל אם מדובר בחנות/שרות שכבר מכיר אותי, ועושה שימוש בידע הזה על מנת להציע לי הצעות שמתאימות לי, פתאום זה נראה אחרת.

דוגמא לא טובה: לא קניתי שום דבר, בארבע השנים האחרונות, בחנויות של P1000. ליתר דיוק, אני לא זוכרת שקניתי שם שום דבר אי פעם. אבל יש להם את כתובת המייל שלי, והם לא מהססים להשתמש בה.
המיילים בדרך כלל כוללים כותרת "מפתה" כמו: הדס! מהר! עכשיו! ועד יום ראשון! טלויזיה בגודל מפלצתי במחיר שערורייתי! אם הם ממש מנסים להיות "מכירתיים" הם יכללו את גודל הטלויזיה, אבל אף פעם אף פעם לא את המחיר.
זה תמיד – זמני, מיידי, רק היום. תמיד צריך – למהר, להזדרז, לרוץ.

אני לא אוהבת את הטון של הפרסומות האלה (כמו שכבר הבנתם), ואני בדרך כלל מוחקת את המייל עוד לפני שאני פותחת אותו.
אם אתם מכירים את הססטיסיקות של ניוזלטרים מסוג זה, אתם יודעים שאני עם הרב – ניוזלטר ממש מוצלח מקבל כמה עשרות אחוזים של קוראים, ואחוזים בודדים של קליקים.
הרב המוחלט – אפילו לא יפתח את המייל.

מצד שני, שתי דוגמאות מרשימות:

הראשונה, אמזון (אהובתי הידועה). הניוזלטרים של אמזון מבוססים על הידע שלהם לגבי הקניות שאני עושה, ואנשי כריית הנתונים שלהם, שבונים את האלגוריתמים, עושים עבודה פשוט מרשימה.
החל מקישורים מאוד פשוטים – אם קניתי את המדריך למטייל באוסטרליה, בשבוע הבא הם יציעו לי את המדריך למטייל בניו-זילנד. ועד לבניה של ניוזלטר ספציפי שמאגד את כל הבחירות שלי בתקופה האחרונה. כך אני יכולה לקבל מהם מייל שכולל מבצעים למוצרים הבאים: מילון למושגי סלנג אנגלי, משחקי XBOX אלימים במיוחד, קומקום חשמלי אדום, ודיוידי של מוסיקה קלאסית.
ניוזלטר שבנוי למידותי המדויקות, ושהאפקט שלו הוא בדרך כלל לגרום לי לכאב לב רב על שאני כבר לא גרה באנגליה ולא יכולה להזמין בשרות ה-24 שעות שלהם…

הם מכירים אותי כל כך טוב

הם מכירים אותי כל כך טוב

דוגמא שניה, אקספדיה. הם עושים את המעקב לאחר המכירה הטוב ביותר שאני מכירה. ראשית, ביום שאחרי הזמנת כרטיסי טיסה, הם ישלחו מייל עם הצעות למלון.
בהמשך הם יתזכרו אותי שהטיסה מתקרבת, ישלחו רשימה של דברים שלא כדאי לשכוח בהתארגנות (ערך מוסף! יש!) וגם כמובן אפשרויות להזמין דרכם.
אחרי הטיול הם ישאלו אותי איך היה, יבקשו ממני לדרג את המלון לטובת מטיילים אחרים – עוד שרות מרשים, שגורם לי גם להתיחס לדרוג באתר שלהם ביתר רצינות, כי אני יודעת בודאות שמדובר באנשים שאכן התאחסנו במלונות אותם הם מדרגים.

אז מה החוקים לניוזלטר שעובד?
1. ממוקד מטרה – אל תפציצו אותי במידע שאני לא צריכה, במוצרים שלא מעניינים אותי. תשלחו לי רק מה שאתם יודעים שרלוונטי לגבי.
2. ערך מוסף – אם יש לכם כבר מידע כלשהוא לגבי, נסו לתת לי איזשהוא ערך מוסף במייל הזה, מעבר לקידום המכירות שלכם.
3. מבצעים אמיתיים והטבות יחודיות – אני הלקוח המוטרד, הנה יש לכם הזדמנות לצ'פר אותי – תנו לי מבצעים שרלוונטים אלי, שאין לי דרך אחרת לקבל אלא דרך הניוזלטר
4. המינון, המינון. לא כל יום, וגם לא שלוש פעמים בשבוע. אם תשלחו קצת פחות – אני אשים לב הרבה יותר.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 14 דצמבר, 2009 בקטגוריה כללי , מוצר • תגים: , , , ,  •  תגובות 3

שוב פייסבוק, שוב פרטיות

כאילו לא עברה כמעט שנה – שוב פייסבוק בכותרות, ושוב בנושאי פרטיות. הפעם הכותרות הן כבר בשלב השינוי, ועוד לפני שלב התלונות/קטסטרופה, אבל כמו שמיהרו להכריז בטקרנץ'- הפיאסקו הוא רק ענין של זמן.

למי שלא בקיא, אני לא אתחיל בתקציר הפרקים הקודמים, פשוט כי יש יותר מדי. פייסבוק באופן עקבי לא תמיד מגלים את כל האמת למשתמשים לגבי הגדרות הפרטיות באתר, או שהם עוטפים את השינוים בהרבה מילים יפות ופונקציות מורכבות, כך שאנשים לא ממש מבינים מה מהות השינוי, עד שכבר מאוחר מדי והמידע הגיע לידים הלא נכונות, או הבלתי צפויות.

ומה הפעם? תסריט דומה. פייסבוק הכריזו על הגדרות פרטיות חדשות, שלפי ההודעה לעיתונות הן: "מציבות סטנדרט חדש בשליטה שהן נותנות למשתמשים".
אז קודם כל, תרשו לי. כמי שמתעסקת בתחום הזה לא מעט, הן לא באמת מציבות סטנדרט חדש.
אם כבר, הן מציבות את פייסבוק בשורה אחת עם שרותים שנתנו שליטה ברמה דומה מאוד כבר הרבה זמן. רוצים דוגמאות? בבקשה. לכו תבדקו את multiply (שכבר לפני שנתים נתנו להגדיר פרטיות ברמות מתרחבות של "חברים/משפחה/חברים של חברים/וכו'"), את ning, או אפילו את webjam שבה עבדתי.

נכון, פייסבוק משיקים פיצ'ר שהולך צעד אחד יותר רחוק – היכולת לחסום או לחשוף מידע מסוים למשתמש ספציפי. זו באמת יכולת שרב הרשתות לא נותנות. אבל האופציה קבורה כל כך עמוק, שבאמת צריך מנוף ומכשירי חפירה כדי להגיע אליה.
הדרך היא: Setting>> Privacy <<Option (e.g. Profile)<< Customize <<Specific people
וגם שם, צריך לבחור את מי לחשוף ואת מי לחסום, לפי שם משתמש (אין אפילו רשימה של חברים  או אופציה שכוללת קבוצות, פיצ'ר מתבקש לחלוטין, ואני לא היחידה שחושבת שהוא חסר).

החלון נראה כך:

פה קבורות האופציות הבאמת מעניינות למשתמש

פה קבורות האופציות הבאמת מעניינות למשתמש

בקיצור, אי אפשר היה לקבור את הפיצ'ר הזה יותר עמוק. אם אחוז אחד ממשתמשי פייסבוק משתמש בפיצ'ר הזה  – אני מורידה בפניהם את הכובע.

אז למה? למה הם עשו את השינוי ומה המטרה? ובכן, המטרה היא בעצם הפוכה. המטרה האמיתית, על פי כל המקורות, היא לא לגרום לאנשים להיות יותר דיסקרטים ומודעים למה הם חושפים, אלא להיפך! המטרה היא לגרום לאנשים לחשוף יותר, ולאפשר לפייסבוק "לסחור" במידע הזה. עד היום, אחת הביקורת כלפי פייסבוק היתה שמדובר ב"גן סגור" – מי שלא חבר בפייסבוק לא יכול לראות את המידע שאני חולקת שם. זה היה גם חלק מהאתוס שלהם. אבל הזמנים משתנים, ועם בואו של טוויטר לעולם, ושאר הכלים שחולקים מידע עם כל העולם, הסתבר גם לפייסבוק שהכח שלהם הוא במידע שיש להם, אבל אם הם לא יכולים להשתמש בו ולחשוף אותו – הם גם לא יכולים למקסם את הרווחים ממנו.

אז כל כלי הפרטיות האלה למעשה נועדו כדי לעודד אנשים לחלוק יותר מידע, ולא פחות. ואיך עושים את זה? פשוט מאוד. אם עד היום לא שיניתם מעולם את הגדרות הפרטיות שלכם, תתפלאו לגלות שפייסבוק "עשו את זה בשבילכם", והגדרות ברירת המחדל שלכם הם מעכשיו – Everyone. וגם השימוש במונח הזה עשוי בקרוב להיות ממש מטעה, כי למרות שכרגע המשמעות היא "כולם – כל מי שחבר בפייסבוק", בקרוב יש סיכון גדול שהמשמעות תהיה "כולם – כל מי שיש לו אינטרנט". הטענה היא שפייסבוק מאוד מתפתים לקחת את המידע הזה, ולחשוף אותו בפני מנועי חיפוש (מי אמר גוגל), ובפני API מסוגים שונים, והנה גם המעסיק שלכם  בקרוב יוכל לראות תמונות מסוף השבוע הפרוע בצפון עם רכב החברה. אהההמ.

בפעם הקודמת שהיה בלגן עם ענייני פרטיות בפייסבוק, ניסחתי שלוש מסקנות איך להמנע מבלגנים שכאלה:
מסקנה למשתמש – מודעות, לקחת בחשבון שהדברים שאנחנו כותבים ברשת הם בסופו של דבר חשופים יותר ממה שאנחנו חושבים
מסקנה ברמת המוצר – שקיפות, להבהיר למשתמש מה רמת החשיפה של כל מידע שהמשתמש נותן, ולתת למשתמש כלים ברורים ופשוטים לשלוט בזה,
מסקנה ברמת החברה – זהירות כשעושים שינויים כאלה.

אפשר לומר שפייסבוק יישמו את שתי המסקנות שלי ברמת המוצר וברמת החברה, אבל גם אם הם יישמו אותן באופן תאורטי, אני חושבת שבפועל עדין הטעם חמוץ מהשינוי הזה. הסיבה היא שלמרות שכאילו יש שקיפות במהלך הזה (הם בנו transition tool והמליצו לכל המשתמשים להשתמש בו), והם יכולים לטעון שהם לא היו יכולים לעשות יותר  – עדין, המוטיבציה לשינוי לא ברורה למשתמשים, והבחירה בברירת המחדל הכללית ביותר מעידה על שינוי משמעותי שלא הוסבר עד הסוף.

יכול להיות שחברה בגודל של פייסבוק לא יכולה לעשות שינוים כאלה בלי שתועבר עליה ביקורת, ואין ספק שהם עושים הפעם את השינוי בצורה יותר ברורה מאשר בפעמים קודמות. האם כרגע מדובר בשינוי מהותי למשתמשים? לא. מצד שני – יתכן שמדובר בתחילתו של מסלול שיהיו לו השפעות מרחויקות לכת. בהחלט.

מה שבטוח – יהיה מענין.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 11 דצמבר, 2009 בקטגוריה מוצר , רשתות חברתיות •  •  תגובות 4

כריסמס כאן: כללים בסיסיים לחנות מוצלחת ברשת

בעולם הגדול עכשיו הזמן לעשות קניות, וכמו שאנחנו יודעים, יותר ויותר עושים את הקניות ברשת.
יצא לי לחשוב ולבדוק לאחרונה, מה הופך חנות ברשת לחנות טובה. יש כמה חוקים שהם הבסיס, בלעדיהם יכול להיות שהחנות תעבוד, אבל היא לא תהיה טובה. נכון, יש מליוני רשימות כאלה שרצות כבר ברשת, אבל גם לי מותר!
אז הנה החוקים הבסיסים ביותר, בעיני, ודוגמאות לאתרים שעושים את זה ממש טוב. הדוגמאות, באופן לא מפתיע, מאתרים גדולים ועשירים בעולם (וביחוד באנגליה). לקנא בתקציבים שיש להם, וללמוד מהם.

1. חיפוש
הכי חשוב. אם כבר הגעתי לחנות, אני יודעת מה אני רוצה, ואני לא מצליחה למצוא את זה – החנות הפסידה אותי כלקוח, וחבל.
הדוגמא הכי טובה בעיני היא כמובן אמזון, גם אפל מציגים תוצאות חיפוש בצורה מעולה. כך גיליתי באמזון למשל שספר שחיפשתי קיים גם כאודיו-בוק, וגם שעשו ממנו סרט, שלא ידעתי.
מה שמענין כאן, הוא שבאפל למשל, הקטגוריות שעל פיהן מוצגות תוצאות החיפוש הן לא בהכרח קטגוריות הגיוניות, אלא יותר "שיווקיות, שמדגישות את מה שאפל רוצים להדגיש. ועדין זה עובד.

2. מידע מפורט על כל מוצר
הרבה פעמים נותנים רק מידע חלקי, וזה מונע מאנשים לקבל החלטות. מידע חלקי מחזק את ההרגשה של "אני חייבת ללכת לראות את זה במו עיני, להרגיש את המוצר". אם נותנים את כל המידע, הרבה יותר קל לקבל החלטות.
מידע מפורט יכול להגיע בצורות שונות:
– תמונות של המוצר מזויות שונות (ויכולת לעשות פוקוס)
– מידות וגדלים
– מפרט טכני
דוגמאות:
חנות נקסט – שמוכרת מגוון של מוצרים החל מבגדים ועד למוצרים לבית, פרחים וכו'.
הדף הזה לדוגמא – שימו לב כמה מידע יש על כל פריט. החל מהבד ממנו הוא מיוצר, המידות, תנאי המשלוח, ועד לאופציות של "זום" ווידיאו כדי לראות את החולצה נראית בתנועה.

Next with zoom option

ג'ון לואיס – עוד חנות ענק שמוכרת כל דבר שיכול לעלות על דעתכם.
דף המוצר של המצלמה הזו שוב מגלם את כל המידע שאפשר לחלום עליו, כולל "מדריך לקנית מצלמה דיגיטלית"

3. קטגוריות אפקטיביות וקישורים
אמזון אלופים בזה, אבל גם בחנויות אחרות אפשר לראות שימוש בידע המצטבר שלהם לגבי הלקוחות והמוצרים. אני מתכונת לקטגוריות כמו: אנשים שקנו את זה קנו גם…, חבילות שקשורות, מוצרים משלימים.
דוגמא נוספת מג'ון לואיס לקטגוריות אפקטיביות. שוב, בהתחשב בתאריך ובתקופה – בכל קטגוריה יש גם אופציה מיוחדת למוצרים הרלוונטים לכריסמס (כוסות וכוסיות? מבצעים מיוחדים לכריסמס, וילונות ומפות? מבצעים מיוחדים לכריסמס על מפות אדומות ווילונות כסופים, וכו').
עוד דוגמא, רק מדף הבית של סיינסבורי (רשת סופרמרקטים ענקית) אפשר להבין את העונה, ולראות את מיקוד המטרה: מתנות לגבר, לאישה, לילדים. לא צריך אפילו לחפש – הם כבר כאן, מוכנים.

sainsbury's for chrismas

gifts from him/her/the kids

4. תהליך רכישה פשוט וישיר
נכון, לבנות תהליך קניה זו תורה בפני עצמה. יש המון חומר על זה ברשת, המון חוקים, ועשה ואל תעשה. אבל יש כללים בסיסיים, שיכולים מאוד לעזור:
אל תעבירו אותי חמישה עשר שלבים
אל תכריחו אותי לזכור סיסמא מלפני שלוש שנים
תנו לי לקנות, ואחר כך תבקשו ממני את כל הפרטים שאתם לא ממש חייבים

5. עזרה/תמיכה זמינה
צ'אט, אימייל, טלפון – תנו לי את ההרגשה שאם משהו לא יעבוד כמו שצריך, יש עם מי לדבר

אני יודעת שקל להגדיר את הדרישות, אבל הרבה יותר קשה לבנות את החנות וליישם אותן. ובכל זאת, רשימת קריטריונים היא לפחות צעד אחד בדרך.
הרבה מאוד אתרים ישראלים לא עונים על רשימת הדרישות הבסיסית הזו, וחבל.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 10 דצמבר, 2009 בקטגוריה מוצר •  • אין תגובות

רשתות חברתיות לא הורגות בלוגים. להיפך.

אמרתי לכם  -לא צריך ריל טיים!
http://feedproxy.google.com/~r/readwriteweb/~3/-YRSv-qlZs0/how_blogging_has_changed_over_the_last_three_years.php?utm_source=feedburner&utm_medium=email
במחקר מאוד מענין שעוסק בדרך השימוש והקריאה של חומרים ברשת, נמצא כי למרות שהעולם הולך יותר ויותר לכיון של מידיות, ולמרות שכמויות המידע הקימות ברשת רק הולכות וגדלות במספרים בלתי נתפסים כמעט, עדין אורך  החיים של פוסט ברשת רק התארך בשלוש השנים האחרונות, ולא התקצר!
נכון, טבעי היה לחשוב (ולחשוש) שבעידן הטוויטר והפייסבוק, ברגע שטוויט חדש החליף את הקודם – הקודם מת. אף אחד כבר לא יקליק על לינק בן שעה, כי מאז כבר היה סטרים עצום של מידע, ומי בכלל זוכר מה היה לפני שעה.
אבל מהמחקר עולה, שדווקא ההיפך הוא הנכון. בעוד שלפני שלוש שנים 94% מה-engagement
(קריאה/תגובה/העברת לינק/המלצה) נעשה ביום הראשון שלאחר פרסום, ומתוך המספר הזה 98% נעשה בשעה הראשונה!!!, הרי שלפני שנתיים היו אלה 64%, ובשנה האחרונה – 36%
!!!
הנתונים האלה כל כך משמחים אותי. כי הם מראים, שחור על גבי מסך, שחיי המידע ברשת לא מתקצרים, אלא מתארכים! שיש חשיבות לרשת מעבר להיותה המקור הראשון לפרסם מידע כלשהוא מבחינת הזמן, שהריל טיים המדובר הוא לא הדבר החשוב ביותר, אלא שהמידע האיכותי, ממשיך להיות מועבר ולשמש אנשים גם אחרי שעה, יום ושבוע.
הרשתות החברתיות, ה-Digg
למינהם, האפשרות לעשות "לייק" בפייסבוק – כל אלה מעבירים את המידע הזה עוד ועוד דרגות של ריחוק מהמקור, והם למעשה רשת ההפצה ומקור החיים של המידע ברשת.

במחקר מאוד מענין שעוסק בדרך השימוש והקריאה של חומרים ברשת, נמצא כי למרות שהעולם הולך יותר ויותר לכיון של מידיות, ולמרות שכמויות המידע הקימות ברשת רק הולכות וגדלות במספרים בלתי נתפסים כמעט, עדין אורך  החיים של פוסט ברשת רק התארך בשלוש השנים האחרונות, ולא התקצר!

נכון, טבעי היה לחשוב (ולחשוש) שבעידן הטוויטר והפייסבוק, ברגע שטוויט חדש החליף את הקודם – הקודם מת. אף אחד כבר לא יקליק על לינק בן שעה, כי מאז כבר היה סטרים עצום של מידע, ומי בכלל זוכר מה היה לפני שעה.

אבל מהמחקר עולה, שדווקא ההיפך הוא הנכון. בעוד שלפני שלוש שנים 94% מה-engagement (קריאה/תגובה/העברת לינק/המלצה) נעשה ביום הראשון שלאחר פרסום, ומתוך המספר הזה 98% נעשה בשעה הראשונה, הרי שלפני שנתיים היו אלה 64%, ובשנה האחרונה – 36%!!!

הנתונים האלה כל כך משמחים אותי. כי הם מראים, שחור על גבי מסך, שחיי המידע ברשת לא מתקצרים, אלא מתארכים!

יש חשיבות לרשת מעבר להיותה המקור הראשון לפרסם מידע כלשהוא מבחינת הזמן, שהריל טיים המדובר הוא לא הדבר החשוב ביותר, אלא שהמידע האיכותי, ממשיך להיות מועבר ולשמש אנשים גם אחרי שעה, יום ושבוע.

אתרי ההמלצות, ה-Digg למינהם, האפשרות לעשות "לייק" בפייסבוק – כל אלה מעבירים את המידע הזה עוד ועוד דרגות של ריחוק מהמקור, והם למעשה רשת ההפצה ומקור החיים של המידע ברשת.

אז כן, עדין יש מקום למחשבות של יותר מ-140 תוים. ועדין יש מקום לתוכן איכותי. אמנם המחקר בדק רק 1000 בלוגים חשובים, אבל אפילו מבדיקה בבלוג הקטן שלי, אני יכולה להגיד לכם שלכל פוסט יש חיים יותר ארוכים מאשר השעה ואפילו היום הראשון או השני.

אז כן, תוצאות המחקר הזה שמחו אותי.

__________________________________________

ובענין דומה…

כבר אמרתי בעבר ש-real time זה לא העניין

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 18 נובמבר, 2009 בקטגוריה טרנד , רשתות חברתיות • תגים: , , ,  • אין תגובות

פוסט קיטור – עלילות הדס בג'ונגל חברות ההשמה

בחודשיים האחרונים אני מחפשת עבודה בישראל.כן, חזרנו מלונדון, הגענו, נחתנו, התמקמנו, והגיע הזמן למצוא את "האתגר המקצועי הבא". לעזוב את התפקיד בוובג'אם היה קשה, כי היה לי שם מענין, נעים, ובאופן כללי מעולם לא הרגשתי יותר מוערכת בעבודה. למדתי שם הרבה לא רק על העולם של "מדיה חברתית", על בלוגים, רשתות חברתיות, מוצרים ברשת, וכו', אלא גם הרבה מאוד על חברה שמתנהלת מתוך כבוד- למשתמשים, לעובדים, ולעולם באופן כללי.

נתחיל בחדשות הטובות – יש הצעות. יש תפקידים. יש חברות שמגיסות. דברים קורים. התכוננתי לכמה וכמה חודשים של חיפוש, המצב הכלכלי בכלל והמצב של שוק ההי-טק בפרט הפחידו אותי. אבל בפועל דברים קרו יותר מהר ממה שציפיתי, ושמחתי להיות מופתעת לטובה. אז עכשיו, כשאני כבר בישורת האחרונה של חיפוש העבודה בגלגול הזה, אני מרשה לעצמי לכתוב את הפוסט הקצת מתלונן הזה, על חברות ההשמה.

אני מזהירה מראש – הפוסט הזה הוא עצבני, וקטנוני. אני בדרך כלל ממש לא כזו, אבל הפעם אני לא יכולה להתאפק.

חברות השמה הן בעיני עוד סוג של תיווך מהסוג שבקרוב (ליתר דיוק- במהרה בימינו, אמן!) יעלם מהעולם. כמו מתווכי הנדל"ן, כמו סוכני הנסיעות, וכמו עוד כל מיני סוגים של אנשים שבעבר הציגו סוג של מומחיות/איסוף מידע שלאחרים אין, וכיום הם פשוט חוליה לא אינטיליגנטית בשרשרת שבסופו של דבר גוזרת קופון. יכול להיות, יכול להיות, שיש חברות מקצועיות, מעולות, שנותנות ערך מוסף אמיתי גם למועמד. אבל אני עוד לא נתקלתי בהן. מצטערת.

אז הנה לפניכם, רשימת הטענות העקריות שלי כלפי חברות השמה. אני עבדתי מול חמש חברות שונות בחודשיים האחרונים, וזו ההתרשמות שלי. אשמח לשמוע אם לכם יש התרשמות אחרת!

לגבי הטפסים שאתם מבקשים ממני למלא
1. אל תבקשו ממני למלא גם טופס ענק של פרטים, שכולם כבר כתובים בתוך קורות החיים שלי, רק כדי שיהיה לכם נוח עם הטפסים שלכם.
2. אפשר לדעת למה אתם צריכים את מספר תעודת הזהות שלי? או את השמות ופרטי ההתקשרות של הממליצים עוד לפני שפגשתם אותי?
3. אני לא מוכנה לתת לכם את המספר האישי שלי מהצבא, או לספר לכם מה ארץ המקור של ההורים שלי.
4. בנאדם מעל גיל שלושים, עם שני תארים אוניברסיטאים, לא צריך לזכור את מממוצע תעודת הבגרות שלו, וזה באמת כבר לא רלוונטי.

לגבי ה"ראיון הפסיכולוגי" שאתם עושים לי
1. תקראו את קורות החיים שלי לפני שאנחנו נפגשים, טוב?
2. תזכרו לאיזה תפקיד זימנתם אותי להתראיין.
3. אם תוכלו להכיר טיפה את החומר – ולדעת שמומחה SEO זה לא אותו הדבר כמו "מנהל מוצר". ומומחה בקניית מדיה – זה גם לא "מנהל מוצר". גם אל תשאלו אותי אם כתבתי PRD אם אתם לא יודעים מה זה.

לגבי ההכרות שלכם עם החברה המגיסת ותהליך המיון
1. כשאני שואלת על החברה שמגיסת – אל תקראו לי מתוך הבריף את "תאור החברה" שאני כבר קראתי באינטרנט.
2. כשאני שואלת מה תהליך המיון – איזה עוד ראיונות/מבחנים יש, כמה זמן לוקח עד שמקבלים תשובה, האם יש עוד מועמדים – תדעו את התשובה.
3. כשאני שואלת מי מראין אותי בחברה עצמה – אל תגידו לי "שירי המקסימה" – אני רוצה לדעת שם ושם משפחה, ואם אפשר תפקיד וקצת רקע. אני בנאדם רציני, אני מתכוננת לראיון בצורה רצינית (גוגל שמעתם:? לינקדאין?) ואל תתנו לי דיסאינפורמציה – הבחורה שתראין אותך היא שרון, היא עובדת שם כבר 6 שנים, היא ממש צמחה מתוך הפיתוח, ומובילה צוות חזק שעובד ביחד כבר שנים. בפועל שרון שם שישה חודשים, וכל הצוות חדש.
4. כשאני מבקשת רקע על החברה והאנשים – אל תענו לי בתשובות הגנריות: כולם הייטקיסטים כאלה, את יודעת.

לגבי העצות שאתם נותנים לי – תשתדלו שהם יהיו קשורות למציאות
שתי דוגמאות לעצות שקיבלתי מיועצות ההשמה:
1. בשאלת ה"תכונה לא טובה" (אחת הקלאסיות והאהובות, כמובן) – הציעה לי מומחית השמה להגיד שאני מאוד לוקחת ללב את העבודה שלי, ואם דברים לא הולכים כמו שאני מצפה יש מצב שאני אצטרך ללכת הצידה ולבכות קצת. היא הציעה שאני אגיד שזה קורה לי, שלפעמים קשה לי כשאני מקבלת ביקורת או דברים לא מתקדמים, אבל אז אני פשוט הולכת לשרותים, בוכה קצת, וזה עובר לי.
האם זה באמת קורה לי? לא!
האם אתם מכירים מעסיקים שישמחו לדעת שהעובדת שלהם מגיבה בצורה כזו? אני לא.
2. הלכתי להתראין בחברה שיושבת בבנין מקסים בתוך מושב אי שם במרכז הארץ. אשת ההשמה שאלה אותי איך אני מתכוונת להתלבש. לא ממש הייתי מוכנה לשאלה, אבל אמרתי לה שאני מניחה שאתלבש כמו לכל הראיונות. אז היא הזהירה אותי – לא להיות קז'ואל מדי. "הם לא אוהבים את זה". טוב. לבשתי מכנסים שאינם ג'ינס. הגעתי לראיון – כולם שם היו בכפכפים וגופיות.

לגבי הבקשות וההעדפות שלי – תנסו לזכור אותן?
אם ביקשתי שלא לשלוח את קורות החיים שלי לחברה מסוימת – אל תשלחו. גם אל תתקשרו אלי חמש פעמים לשאול אם אפשר, ובטח שאל תשאירו לי הודעה ששלחתם כבר את קורות החיים שלי (לחברה שביקשתי מפורשות שלא תעשו את זה!)

עד כאן רשימת התלונות. אני ממש לא מבינה איך חברת השמה שאמורה להתמחות ב"היי טק" או אפילו ב"ניהול מוצר", יכולה להרשות לעצמה להיות כל כך בלתי מקצועית. נכון, כיום השוק די מוצף, ויש הרבה מועמדים לכל תפקיד. אבל אתם עדין רוצים את המועמד הטוב ביותר, לא? ותאמינו לי – למועמדים טובים, יש הצעות. יש תפקידים.

דווקא החברות עצמן, שמגיסות אנשים חדשים לשורותיהן, מתיחסות למועמדים בהרבה יותר כבוד ומקצועיות. עברתי ראיונות מעניינים, ואפילו מבחנים אינטיליגנטים. שאלו אותי שאלות חכמות ונהניתי להכיר אנשים חדשים. באמת, הראיונות בחברות עצמן היו חויה מתקנת. אני מניחה שהחברות מבינות שבדיוק כמו שהן בוחנות את המועמד – המועמד בוחן את החברה כמעסיק פוטנציאלי.

אם בכל זאת לסיים בטון אופטימי – מתוך 4 מקומות שבהם הגעתי למשא ומתן רציני, על תפקיד רציני, רק אחד היה דרך חברת השמה. אל שלושת האחרים הגעתי בכוחות עצמי – דרך חברים או דרך linkedin ישירות לחברה עצמה. אז במקרה שלי כל הקלישאות נכונות – הרשת החברתית והכלים המקוונים היו הרבה יותר אפקטיבים בשבילי בתהליך הנוכחי.

אני מאחלת לכל מי שמחפש עבודה בימים אלה הצלחה רבה. שיעבור לכם במהירות ובקלות, ושתמצאו את התפקיד שישמח אתכם. ואם אתם חולקים על מסקנות הפוסט הזה, או יש לכם חויות משלכם לחלוק – אשמח לשמוע!

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 14 אוקטובר, 2009 בקטגוריה כללי , שונות , תרבות ארגונית • תגים: ,  •  תגובות 23