הבלוגרית

הלוח של התפוח (iPad כמובן)

כולם כבר כתבו על המוצר הזה. הרבה הרבה יותר ממה שמגיע לו בינתים. רשימות בעד, נגד, השוואות עם מוצרים שהצליחו, שלא הצליחו, תחזיות, ברכות והשמצות.
אין לי הרבה מה להוסיף, אבל פטור בלי כלום אי אפשר, אז הנה כמה מחשבות מהירות.

  • ההייפ לפני היה לא הגיוני לחלוטין. עם רמה כזו של באז, אין לו שום אופציה אלא לאכזב.
  • במקביל להשקה הזו, איש אחר (שגם סביבו נוצר באז צפיות מוגזם) נאם את הנאום השנתי של "מצב האומה". מה זה אומר עלי שבטוויטר סטרים שלי היו עשרות אם לא מאות אזכורים לתפוח, ואולי שניים לנאום הזה?
  • אין כאן המצאה חדשה אמיתית. מחשבי לוח כבר היו בעבר, ואת ממשק הטאץ' של האיפוד אנחנו מכירים כבר. יכול להיות שהשילוב בינהם יתן למוצר הזה חיים חדשים, אבל זה לא גלגל חדש.
  • כל מה שמגביל ומפריע לי באיפון, ובאיטיונס, ובאפל באופן כללי – תקף גם כאן.
  • כל מה שמגניב באיפון – כנראה גם הוא יהיה תקף גם כאן.
  • האם אני יכולה לחשוב על שימושים חדשים ומגניבים למכשיר שכזה? ללא ספק (שתי מחשבות ראשוניות – במקום דפי תוים בתזמורת. תצוגה של התוים, עם יכולת כתיבת הערות עליהם, עדכונים מהמנצח וכו'. דוגמא שניה – מסך בחדר כושר. שלא רק מראה טלויזיה, אלא גם אינטרנט, וסטטיסטיקה על האימון וכו').
  • האם מדובר במוצר שיצור לעצמו שוק חדש לחלוטין? לא נראה לי.
  • האם יש כאן סכנה להרג הספרים האלקטרונים בטרם עת? לדעתי סכנה רצינית ביותר, וחבל.
  • התרגום/עברות של שם המוצר ל"תפלוח" – זוועה.

לסיכום רק אומר, שלשמחתי, כמו שהיה באז מוגזם ברשת לפני, כך גם צצו הביקורות והפארודיות אחרי. לדעת לצחוק על עצמינו זה חשוב. מכל הוידיואים, הרשימות, והבדיחות, הכי מצאה חן בעיני הדיאגרמה הזו:

ביקורת!

המקור

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 31 ינואר, 2010 בקטגוריה טרנד , כללי , מוצר , שיווק •  •  תגובות 2

פייסבוק – מאגר הנתונים מהחלומות

כשרק התחלתי להתעסק במוצרים ברשת, אחרי שנים של לימודי פסיכולוגיה,  חיפשתי כל הזמן מחקרים ונתונים. החל מנתוני טראפיק בסיסיים (למשל כמה אנשים גולשים לאתר מסוים), ועד למחקרים הרבה יותר מעמיקים בנושאים של שימושיות. חלק מהנתונים די זמינים ברשת (מי אמר אלקסה?), אבל רובם ממש לא. המחקרים מעטים, אין הרבה חברות או גופים שחוקרים בצורה מקצועית ורצינית את הדברים האלה, אין הרבה מחקרים באקדמיה, ובאופן כללי הרגשתי שחסרים לי מספרים.

לאט לאט אני מוצאת יותר מחקרים שנערכים ומתפרסמים, ויותר מומחים ברשת שחולקים את המידע הזה. מצאתי שהמקור לנתונים האלה שונה ממה שצפיתי. פחות מאשר ספרים וג'ורנלים של מחקרים פרופר (כמו שהייתי רגילה מעולם הפסיכולוגיה), הרבה מהנתונים האלה מתפרסמים בבלוגים של אנשי מקצוע ספציפים, או משותפים בכנסים מקצועיים על ידי חברות/יועצים שעשו מחקרים כאלה לצרכים שלהם.

לאחרונה פייסבוק פרסמו שהם מציעים מילגות לחוקרים, שיחקרו נושאים שמעניינים אותם וחשובים להם, והרגשתי איך פתאום מנהלת המוצר שבי לוקחת צעד אחורה, והבחורה שיש לה שני תארים בפסיכולוגיה מתעוררת. אם היתה לי גישה למאגר הנתונים של פייסבוק, הייתי שוקלת ברצינות מחקר אקדמי מתקדם. בימי כסטודנטית לפסיכולוגיה תמיד הטרידה אותי העובדה שכל המחקרים בפסיכולוגיה (כמעט) נעשים על סטודנטים של שנה ראשונה במדעי החברה. האם הם באמת מדגם מיצג למשהו?

לפייסבוק יש בסיס נתונים מדהים, שאפשר בעזרת ניתוח סטטיסטי להוציא ממנו כל כך הרבה. אני חיבת להודות שמבחינה זו הרבה יותר מענין אותי המידע בפני עצמו, מאשר המידע שיעזור למפרסמים ויגדיל את הרווחים של פייסבוק, אבל בעצם אין הרבה סתירה בינהם.

ניתוח של רשתות לפי פייסבוק

ניתוח של רשתות לפי פייסבוק

המקור לתמונה: http://www.northwestern.edu/newscenter/stories/2009/12/networks.html

רשימת הנושאים שפייסבוק פרסמה מעניינת, ובמידה מסוימת נותנת אינדיקציה לתחומים שבהם פייסבוק רוצים להתפתח – החל ממודלים של חישובים ענניים למינהם,  פיתוח אלגורתמים של מכירות פומביות ופרסומות,  מודלים של כריית נתונים, חיפוש וכו'.

שני נושאים מהרשימה עניינו אותי במיוחד:

Social Computing: models, algorithms and systems around social networks, social media, social search and collaborative environments.

Data Mining and Machine Learning: learning algorithms, feature generation, and evaluation methods to produce effective online and offline models of behavioral signals.

אין ספק שבסיס הנתונים של פייסבוק הוא עצום, ואפשר ללמוד ממנו המון.  אם מניחים שפייסבוק הוא כלי שמאפשר שמירה על קשר, עוד אמצעי תקשורת בנוסף לאחרים, הרי יש כל כך הרבה שאלות שאפשר לשאול, החל מתדירות התקשורת (בין חברים, בני משפחה, חברים רחוקים פיסית), ועד ל"טיפוסי המשתמשים" (המפרסמים, המגיבים, השקטים).

כמה שאלות לדוגמא:

  • האם האנשים שמפרסמים הכי הרבה, הם גם אלה שיש להם הכי הרבה קשרים? האם הם גם אלה שמגיבים הכי הרבה לאנשים אחרים? האם יש קשר לסוג הפרסומים (למשל – האם הם מפרסמים את עצמם, או מקשרים לאחרים, האם הם עושים שימוש מקצועי או אישי בקשרים האלה, וכו').
  • קשרים משפחתיים/קשרים חברתיים/קשרים מקצועיים – האם יש הבדל בין סוג/תדירות התקשורת בין אנשים שמגדירים את הקשרים בינהם בצורה אחרת?
  • מרחק פיסי – האם יש קשר בין המרחק הפיסי בין אנשים לבין כמות התקשורת בינהם בפלטפורמה כמו פייסבוק? כלומר – האם הוא באמת מקרב רחוקים ומחזק קשרים, או שהוא בעצם רק חיווי נוסף של הקשרים הקיימים והעוצמה שלהם בחיים מחוץ לרשת?

לשאלות האלה ולמחקר כזה יכולים כמובן להיות גם יישומים רבים, לפייסבוק ברמה העסקית, וגם לעולם של מדעי החברה. וכל זה רק על סמך נתונים שאנשים "מוסרים" מעצם השימוש שלהם בפייסבוק, עוד לא התחלנו לשאול אותם שאלות, לבנות פרופילים, וכו'.

אני מאוד מקווה שפייסבוק יאפשרו ויעודדו שימוש בבסיס הנתונים הזה ללימוד על העולם והחברה, מעבר למה שהם צריכים לצורך העסקים. הלוואי.

_________________________________________

מחשבות בנושאים קשורים:

יומולדת לפייסבוק

webtrends בויז'ואל

ניתוח של רשתות לפי פייסבוק

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 29 ינואר, 2010 בקטגוריה כללי , מוצר , רשתות חברתיות • תגים: , ,  •  תגובות 5

בליפי – שרות חדש שלא מתאים לי

שרות חדש שמדברים עליו די הרבה ברשת הוא שרות השיתוף בליפי – המשתמשים מחברים אותו לכרטיס אשראי שלהם, או לחשבון שלהם בחנויות מקוונות מסוימות (איטיונס, אמזון), ומשתפים את כל העולם ברכישות שלהם.
הקניות מופיעות בפיד א-לה טוויטר, שמתעדכן בכל רגע. אפשר כמובן גם לעקוב אחרי חברים, להוסיף like לרכישה מסוימת, וכו". מבחינת ממשק אין שם הרבה חדש (כמה כייף שאפשר פשוט להעתיק מטוויטר).

הלוגו המקורי

הלוגו המקורי

_

הדיון התאורטי שעומד מאחורי מוצר כזה מתחלק לשנים. הראשון הוא כמובן דיון הפרטיות – האם אנשים באמת ישתפו במידע כזה? אבל זה דיון שכבר דיברנו עליו בעבר. עד כמה הרשת מאפשרת פרטיות בימים אלה זו שאלה שעולה בערך פעם בשבוע. מה שמענין כאן הוא שאפילו מישהי כמוני, שאי אפשר לטעון ששומרת על יותר מדי פרטיות בעולם הזה (מי אמר שני בלוגים, עדכון יומי בפייסבוק וארבעה או חמישה ציוצים), אפילו מישהי כמוני קצת נחרדת מהשרות הזה.

החלק השני של הדיון, שמתחולל ברשת כבר זמן רב, הוא סביב השאלה על איזה מידע אנשים מסתמכים יותר כשהם עושים קניה כלשהיא –  המלצה של חבר או חיפוש עצמאי. התאוריה הנוכחית גורסת שמנועי החיפוש לאט לאט יאבדו מכוחם, ואנחנו נמצא יותר ונסתמך יותר על המלצות של חברים. התאוריה היא גורפת – הטוענים לכיון ה"המלצות" טוענים שכך נבחר כל דבר, החל מכתבות לקריאה (עין ערך – אני כבר לא משתמש ב-RSS אני קורא רק מה שממליצים לי החברים בטוויטר), דרך קניה של מוסיקה, ספרים,  ועד קניה של רכב והמלצה על רופא.

המתנגדים טוענים שלהסתמך על בלוגרים שאתה "אוהב" או אפילו על חברים מהעולם האמיתי משמעותו לעולם יהיה לקבל מידע חלקי ולעיתים מוטה. צריך להסתמך על אנשים או אתרים/כלים ש"מבינים בתחום", שמסוגלים להשוות את כל ההצע. מנוע חיפוש למשל, שמשתמשים בו מאות אלפים ומליוני משתמשים, לעולם יתבסס על יותר אינפורמציה, מבלוגר או חבר שלצורך הענין הישוו בין 5 אופציות במקרה הטוב.

אני, כרגיל, באמצע. אני חושבת שלמרות שהנטיה הטבעית שלי היא לעשות מחקר שוק ארוך ומעמיק לפני כל קניה קטנה כגדולה, בהרבה מהמקרים המלצה ממישהו שאני מכירה מאוד טוב, תעשה את העבודה.
דוגמא – קנית מצלמה חדשה. כן, יש המוני אתרי המלצות והשוואות. כמויות המידע ברשת עצומות. אבל אם יש לי חבר שמשתמש במצלמה מסוימת לאורך זמן, הצרכים שלנו די דומים, והוא מרוצה – למה שאני אשקיע עכשיו שעות בהשוואות ובדיקות? אולי יש משהו קצת יותר זול, אולי יש משהו קצת יותר מתאים, אבל שעות החיפוש פשוט לא שוות את ההפרש באיכות. אני פשוט אסתמך על החבר וזהו.

ברור לי למה בליפי הוא בעצם רק עוד צעד בכיוון הזה. הוא למעשה מחבר את עולם הפייסבוק/טוויטר עם עולם הקניות/צרכנות,  אבל דרך החיבור היא ההפוכה למה שהייתי מצפה.
כרגע, למיטב הבנתי, השרות עובד כמו כל סטרים שאנחנו מכירים, ואפשר לראות רשימות מתעדכנות בזמן אמיתי של הקניות של חברייך.

אני לא מאמינה שהוא קנה קפה בעשרים דולר!

אני לא מאמינה שהוא קנה קפה בעשרים דולר!

_

הבעיה שלי עם השרות הזה היא כפולה:
1. מהצד של המשתף – האם אני באמת מוכנה לשתף את העולם בכל הקניות שלי? אפילו אם זה "בכל הקניות שלי באתר מסוים"?
הבעיה כאן היא בכל הרמות. דבר ראשון, אני לא רוצה שכולם ידעו מה קניתי. אני בוודאי לא רוצה שידעו כמה שילמתי. יש כאן איזה גבול של פרטיות, שבעיני נחצה, ואני תוהה האם זו רק אני.

2. מהצד של מחפש המידע - כמישהו שמחפש לקנות מוצר מסוים, הייתי מצפה שהשרות יעבוד בדיוק בצורה הפוכה. הייתי מצפה שכשאני מסתכלת על מצלמה מסוימת או מצלמה כלשהיא באתר של אמזון, הוא יגיד לי – שני חברים שלך רכשו את המצלמה הזו (או מצלמה אחרת – עם הפניה אליה). זה יכול היה להיות שרות מאוד אפקטיבי מבחינתי. אני אפילו לא צריכה לשאול את החברים, אני יכולה לקבל המלצה מהם, בתוך ההקשר של החנות.

בקיצור -למרות ההתלהבות הגורפת ברשת מהשרות הזה, אני ממש לא מתחברת אליו. יכול להיות שאני פשוט שמרנית יותר מהדור הבא של משתמשי האינטרנט, אולי בכל זאת יש עוד אלמנטים של פרטיות שאני רוצה לשמור עליהם. ויכול להיות שבאמת יש כאן מוצר בעייתי, שאפשר/צריך היה ליישם בצורה אחרת, שבה הוא יכול היה לתת הרבה יותר ערך.

__________________________________________

מחשבות קודמות בנושאים דומים:

פרטיות ופייסבוק – הסאגה נמשכת

הגודל כן קובע – טוויטר והמאגר הביומטרי

מה דחוף? הרשת ב- real time

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 20 ינואר, 2010 בקטגוריה מוצר , רשתות חברתיות , שיווק • תגים: , , , ,  • תגובה אחת

מילות העשור שלי

אחרי שמילת העשור נבחרה להיות google, בחירה שאני ללא ספק מסכימה איתה, ואחרי שהמילה שהוכנסה למילון אוקספורד השנה היתה unfriend - בחירה קצת מוזרה לטעמי, אחרי כל אלה התחלתי לחשוב על אוצר המילים החדש שאני למדתי בעשור האחרון. יש המון מילים שנכנסו ללקסיקון שלי בהקשרים שונים, חלקם אישיים יותר וחלקם רחבים ומשותפים לרבים.
החלטתי להתרכז בהקשר הרלוונטי לבלוג הזה – המילים שהעסיקו אותי בשעות העבודה הרבות בעשור האחרון.
היה משעשע להזכר בכל תקופה, ואוצר המילים שלה. כצפוי, נוצרה רשימה של מילים וגם הרבה קיצורים של שלוש אותיות, המקובלים במקומותינו. לא הוספתי הסברים על המילים או מה עשיתי בתקופה הרלוונטית, המילים האלה הן במידה רבה "מילות מפתח" וההקשרים מתבררים מהקישורים בינהן.
המילים של 2010?
המילים של 2010?

מילים שהעסיקו אותי בעשור האחרון:
_________________
content
competency
bespoke
consultant
enterprise
ROI
RFP
CRM

________________

WAP
MMS
API
IVR
ARPU
LBS
GPS
SIM
XML

_________________

opensource
social network
Blog
real time
online presence
conversion
CSS/HTML
PRD
usability
AJAX
agile
_________________

אילו מילים יביא איתו העשור הבא? מי יודע. חלקן הגדול של המילים בוודאי ישארו בשימוש, אבל אני בטוחה (ומקווה) שגם הרבה חדשות יכנסו ללקסיקון הפרטי.
אני מזמינה אתכם לכתוב ולשתף מה היו מילות העשור שלכם.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 13 ינואר, 2010 בקטגוריה טרנד , כללי , שונות •  •  תגובות 3

שתי מחשבות קצרות

שתי מחשבות קצרות ובלתי קשורות אחת לשניה.

טוויטר – כן, שוב טוויטר. השתעשעתי לקרוא את הפוסט הזה שמנתח מחקר שניסה לבחון "מה באמת אנשים עושים בטוויטר הזה", או ליתר דיוק על מה מדברים.
התוצאה, שלא ברור לי אם הפתיעה את כותבי הפוסט או לא, היא ש-57% מהטוויטים עוסקים במה שעושה האדם שכתב את הטוויט (מה שמכונה – סטאטוס), או בשיחות בין שני אנשים.
שאר התכנים סובבים סביב – לינקים (10%), פוליטיקה, ספורט וחדשות (6%), פרסומות (4%) ספאם (4%), המלצות או תלונות על מוצרים (3%), וידיאו או תמונות (3%) ולינקים לאתרי תוכן אחרים – פורומים וכו' (3%).
כלומר בניתוח קצת יותר גס –כ- 60% הם סטטוסים, 20% לינקים לתוכן חיצוני, 5% פוליטיקה, ספורט וכו', 5% מוצרים, ועוד 10% פרסומות/ספאם. אני לא מבינה מה ההפתעה. אם היו שואלים אותי, או את רב משתמשי טוויטר, אני מניחה שהם היו מנתחים את הסטרים שלהם בצורה מאוד דומה.

על מה אנשים מדברים בטוויטר

השאלה "האם טוויטר הוא ואקום מחשבתי" היא פשוט לא במקום. אני לא חושבת שכשהמוצר נוצר מישהו תיאר לעצמו שהוא יתפוס בצורה כזו וישמש כל כך הרבה אנשים. שנית, מעצם העובדה שהוא משמש כל כך הרבה אנשים, נגזר שאנשים שונים משתמשים בו בדרכים שונות. כמו שאנחנו יודעים מכל הדיונים בנושא "למה טוויטר טוב/לא טוב", יש מי שמשתמשים בו באמת כדי לדווח מה אכלו לארוחת בוקר, או להתעדכן מה אכלו החברים שלהם, ויש מי שמשתמשים בו באופן הרבה יותר ממוקד ומקצועי – אם זה לקידום מכירות, לאיסוף מידע, או ללמידה. למה אף אחד לא שואל למה פייסבוק טוב? האם פייסבוק הוא וואקום מחשבתי?

אייפון - כן, שוב אייפון. אבל הפעם בהקשר חיובי. בין כל מאות ואלפי האפליקציות (הנקראות בעברית 'אפס'… תרגום גאוני, אם יורשה לי) מאוד שמחתי לקרוא על האפליקציה הזו בטקרנץ'. מדובר באפליקציה שמאפשרת לחולי אסטמה לתעד את ההתקפים שלהם, וגם לחלוק את המידע שהם אוספים עם חוקרים של הנושא. זו אפליקצה שממש קולעת לאחת התחזיות שקיוויתי שיתממשו בשנה הקרובה – אפליקציה שמכוונת לצורך אמיתי, לעולם האמיתי, ואולי אפילו תצליח לעשות משהו על מנת לעזור למחקר ולשפר את איכות החיים והטיפול בחולי אסטמה. האם יש סיכוי שהתחזית האופטימית שלי כן תצליח להתממש השנה? הלוואי!

_______________________________________________________________

מחשבות קודמות בנושאים דומים:

מצאתי משהו טוב באיפון

טוויטר, אירן, ולמה כל זה טוב בעצם

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 12 ינואר, 2010 בקטגוריה טרנד , מוצר • תגים: , ,  • אין תגובות

2010 – תחזיות קצת אחרות

עם סיום 2009, כולם עוסקים בסיכומים ותחזיות, כרגיל.
הבעיה שלי עם כל התחזיות האלה היא שעל מנת לוודא שנוכל להגיד בשנה הבאה שצדקנו, הרבה תחזיות מנוסחות בצורה כל כך כללית – שתמיד נוכל לטעון שהן עבדו. דוגמא קטנה – כבר שנים טוענים ש"השנה הבאה תהיה שנת הסלולרי", וכעבור 12 חודשים טוענים שצדקנו! כי – האיפון שינה את העולם, כי – חנות האפליקציות גדלה השנה בקצב מסחרר, כי – כמות הגלישה דרך הטלפונים הגיעה כמעט לכמות הגלישה דרך מחשבים, וכו'. אבל בפועל, כולנו יודעים, שעדין לא היתה "שנת הסלולר", ולהערכתי (כפי שתראו) גם השנה הבאה לא תהיה.

2010

כמובן שגם אני לא אאכזב אתכם קוראי היקרים, ואשעשע אתכם בתחזיות לשנה הקרובה. אבל מכיון שבאמת קשה לי להתחייב ולנבא, החלטתי לתת את התחזיות שלי בשני אופנים קצת פחות שגרתיים. החלק הראשון – מה לא. מה אני די בטוחה, שלמרות שכל המומחים טוענים, פשוט לא יקרה השנה. והחלק השני – מה הייתי רוצה שיקרה. סוג של איחול – לי, לכם, לרשת. אני אנסה לקצר ולא להעיק, אבל אם כבר יש לכם פריחה מסיכומים ואיחולים, אני מבינה אתכם לחלוטין.

מה לא
כולם אומרים שהשנה הבאה תהיה שנת הנישות ברשתות חברתיות – ואני אומרת: ממש לא.
לנישות אין זכות חיים משל עצמן, הן אולי יגדלו בתוך הרשתות הקימות (פי'צר הליסט של טוויטר לא ממש עושה את זה, אפשר לחשוב על פיצ'רים יותר משמעותיים), הקבוצות בפייסבוק, וכו'. אבל לא רשתות פרטיות שצריכות להביא לעצמן את המשתמשים. הזדמנויות ואפשרויות ליצור רשתות נישה כבר קימות שנים (החל מנינג ועד בכלל), והן לא תופסות. קשה ליצר מאסה קריטית של משתמשים, קשה למשוך את הקוראים מחדש בכל פעם, ולאנשים כבר נמאס מלהחזיק יותר מדי זהויות ברשת.
כולם אומרים שהשנה הבאה תהיה שנת הסלולארי – ואני אומרת: ממש לא
כמו שכבר אמרתי, מאוד קל להוכיח בשנים האחרונות, שכל שנה היתה "שנת הסלולרי" מבחינה מספרית. אבל בפועל – הן פשוט לא. תסתכלו מסביב – רב האנשים, הרב המוחלט של האנשים, כולל הילדים והצעירים, משתמשים בטלפון לשיחות ול-SMS. וזהו זה. כן, הגלישה בסלולרי תגדל עוד ועוד, יפותחו עוד ועוד אפליקציות, יפתחו עוד חנויות אפליקציות (רובן ימשיכו להיות כושלות), האנדרואיד ינגוס בשוק בגדול, אבל הגלישה בסלולרי לא תחליף את הגלישה דרך מחשבים ניידים. זה פשוט לא מספיק נח, ולא מספיק גמיש, ולא יהיה מספיק גמיש עד שהסלולרים יהיו מחשבים ניידים בפני עצמם.
כולם אומרים שהשנה הבאה תהיה השנה שתביא את החשיבה העסקית וה-ROI למדיה החברתית. ואני אומרת – עוד לא.
כלומר, יהיו הרבה נסיונות, ויהיה הרבה יותר דגש על מדידה והכנסות, אבל המודל עוד לא פוצח, ואני לא צופה שהוא יפתר בשנה הקרובה. להיפך, אני צופה שבשנה הקרובה הרבה מאוד ארגונים ועסקים ומותגים ינסו להשתמש במדיה החברתית, ישקיעו בה הרבה מאוד מאמץ וכסף, ויתאכזבו מהתוצאות. כמובן שיהיו יועצים ומומחים שיוכיחו בהנפות ידים שזה כן הצליח, אבל בפועל הלקוח ישאר מאוכזב. זה יקח עוד זמן עד שימצאו הנוסחאות הנכונות לחישוב, ועד שהן באמת יוכיחו יעילות כלכלית.
כולם אומרים שהבאזים שהתחילו בשנה שעברה – augmented reality, location based services יהפכו להיות להיטים בשנה הקרובה. ואני אומרת – ממש לא.
כמו כל שאר הפיתוחים לסלולרי – כרגע המשתמשים הם ממש מעטים יחסית לקהל היעד, ויקח עוד ה-מ-ו-ן זמן עד שאנשים יעשו בטכנולוגיות האלה שימוש יום יומי. גם -foursquare עדין רחוק מלהיות להיט. עוד יותר מזה – טכנולוגיה עוד לא שם. זה עוד לא מספיק זמין, זה עוד לא מספיק מדויק, זה כרגע עדין משחק, ולא אפליקציות באמת שימושיות.

מה הייתי רוצה שיקרה השנה
אפליקציות שימושיות באמת – הייתי רוצה לראות פיתוחים של אפליקציות שימושיות באמת, ולא כאלה שרק עושות באז. עזבו אותי מחוות וירטואליות, משאלונים ברמת "בחן את עצמך" ומשאר ירקות. הרי הטכנולוגיה כבר שם, גם ברשת וגם בסלולרי, אז למה אין הרבה יותר אפליקציות שעוסקות בעולם האמיתי? למשל – בבריאות. ניטור לחץ דם, כולסטרול, סוכר, תיק רפואי. למשל – בחינוך. לא מהמקום הפדגוגי, מהמקום החוויתי. במקום שהילדים ישחקו בשטויות, איפה הפאזלים, משחקי המחשבה, אפליקציות שבאמת מלמדות משהו (חוץ מקואורדינצית עין-יד).
ידידותיות למשתמש - תום עידן הסיסמאות – אפילו חברי הפחות גיקים כבר לא מצליחים לזכור את כל הסיסמאות שלהם. הגיע הזמן ש-OpenID, ושאר הפתרונות יתפסו תאוצה. נכון שמדובר בפתרון מורכב, קשה להוכיח זהות ברשת, אבל עידן ה-Log in והסיסמאות (שרב האנשים שאני מכירה עדין משתמשים בתאריך הלידה שלהם או בסיסמא המאובטחת ביותר ביקום 12345), חייב להסתיים.
ניהול החיים הוירטואלים – בהמשך לתום עידן הסיסמאות, גם לגיקים יש צרכים ולא מסתמן שאף אחד מתעסק בהם. כמו שכבר אמרתי הרבה פעמים בעבר – המיידיות והריל טיים רק יוצרים עודף של מידע, ואין לנו כלים טובים להתמודד עם כל המידע הזה. גם עודף הזהויות שאנחנו מנהלים ברשת מפייסבוק, לטוויטר, לבלוגים הפרטיים – צריך כלים יותר גנריים שינהלו את כולם, צריך דרך לגבות את כל הנוכחות הרשתית שלנו בקלות, יש המוני כלים שאנחנו צריכים עכשיו וכל העולם יצטרך בעוד כמה שנים.

משפט סיכום לא קשור –
בדיוק לפני שנה פתחתי את הבלוג הזה. יצאו לי ממנו רק דברים טובים, ואני מאוד שמחה וגאה בו. תודה לכל הקוראים, תודה גדולה עוד יותר לקוראים המגיבים, ולכולנו – שתהיה שנת 2010 מצוינת.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 1 ינואר, 2010 בקטגוריה טרנד , שונות • תגים: , , , ,  •  תגובות 4

די. תרדו מהיועצים למדיה חברתית.

הבון טון עכשיו, בבלוגים שונים ובטוויטר במיוחד, הוא לצחוק על ה"יועצים למדיה חברתית". מה אתם יודעים, במאי 2009 היו בטוויטר כמעט 5000 יועצים שכאלה, ועכשיו יש יותר מפי שלושה! (המקור כאן).

ואני אומרת – תעזבו אותם בשקט. לחפש עצה מקצועית בנושא שאתה לא מבין בו – זה לגיטימי ואפילו מבורך, לתת עצות בנושא שלמדת והעמקת והבנת, אפילו אם אין עדין תעודה מסודרת על הקיר – גם זה יכול לעזור.

עולם האינטרנט משתנה במהירות רבה, והעובדה שאנחנו מכירים אותו ויודעים עד כמה גדולים השינוים, ומקדישים חלק ניכר מחיינו ללימוד והבנה של הטרנדים, לא אומר שכולם יכולים/רוצים לעשות את זה. גם מי שלא מוכן להקדיש את החיים שלו לענין מבין שיש ענין, ולכן אם הוא רוצה שמישהו יעזור לו בזה – זה לגיטימי.

עולם הסושיאל מדיה

עולם הסושיאל מדיה

עוד לא נמצא בית הספר למדיה חברתית, או התואר האוניברסיטאי להקמת נוכחות ברשת. זה יקח עוד זמן, אבל אין ספק שזה יקרה. הפתיע אותי לקרוא שיובל דרור מצא בקורס שהוא מעביר בתקשורת שהרב המוחלט של הסטודנטים לא פעילים בטוויטר, ולרובם לא היה בלוג. אני חושדת שמדובר בדור אמצעי שכזה, והילדים של היום כבר מדקלמים את ההבדלים בין מייספייס לפייסבוק מתוך שינה.

נכון, כמו בכל תחום שאיננו מוסדר, יש הרבה שרלטנות. הרבה אנשים חושבים שהם יודעים, הרבה אנשים ממציאים נוסחאות שלא עובדות, הרבה אנשים מדקלמים עובדות שלא קשורות לנושא, הרבה אנשים מבטיחים פתרונות שלעולם לא יתקימו.
אבל תרשו לי לספר לכם שככה זה גם בעיצוב, ארכיטקטורה, ולפעמים גם משפטים ורפואה. ברור שבעולם שהוא יחסית צעיר כמו עולם המחשבים והאינטרנט, יש יותר מקום לשרלטנים ולאנשים שלא מבינים באמת את המדיה (ויעיד הדיון הסוער לגבי SEO). תמיד יש מישהו שחושב שהוא יודע, לא רק יודע – המציא את הידע, והוא יסביר ויפתור. והרבה פעמים הוא לא יודע, ולפעמים הוא אפילו עושה נזק. ככה זה בעולם.

זה טבעי, ולגיטימי, שהמוני אנשים שמעו על האינטרנט הזה וחושבים שהם "צריכים להיות שם". זה טבעי שהם לא מבינים את ההבדל בין בלוג, לבין טוויטר, לבין פייסבוק לבין כל שאר הבאז. להגיד להם – אז תלמדו, זה פתוח לכולם, זו התנשאות ומגעילות. אין להם את הזמן ואת המשאבים, וזה לא מספיק מעניין אותם. הם רוצים, כמו אנשים אינטליגנטים שמבינים שחסר להם ידע – יעוץ מקצועי, ממוקד ואפקטיבי.

תקראו לזה "יועץ אסטרטגי לאינטרנט", תקראו לזה "מומחה לקהילות" תקראו לזה "מומחית ליצירת באז" תקראו לזה "דובר אינטרנטית שוטפת" – תקראו לזה איך שאתם רוצים.

אם מדובר בלקוח אינטליגנטי הוא יעשה חיפוש קשר, השוואה בין ההצעות השונות, ויבחר במי שהכי נראה לו. קל מאוד ליצור מוניטין בשוק הזה – אם אתה נמצא במקומות הנכונים מספיק זמן, חיפוש קצר בגוגל יעלה את זה, וחיפוש בגוגל הוא משהו שכמעט כולם יודעים לעשות בימינו.

אני מוצאת את עצמי, על בסיס יום-יומי, מיעצת לאנשים איך ומה לעשות עם "האינטרנט הזה". החל מ"איפה מוצאים בחורות בימינו", וכלה ב"האם אני צריך בלוג ומה עושים עם זה בכלל".  אין לי ענין לעשות מזה קריירה, אבל רק מסוג וכמות השאלות שמופנות אלי, אני מבינה שבכל זאת הצטברה כאן כמות של ידע, שאיננה נגישה לכל אחד, ומי שמבקש עזרה בפילוס הדרך שלו בעולם הזה –  צריך לתת לו אותה. ואם יש אנשי מקצוע שעושים את זה בצורה רצינית –  מה טוב!

אם אנחנו בכל זאת רוצים לעזור למצטרפים החדשים לעולם הזה, אולי צריך לחשוב על דרך אחרת? קל לבקר, אבל הרבה יותר קשה לעשות. דרך אחרת יכולה להיות למשל פוסטים שעוזרים להבין את הכלים הקיימים שם בשוק, ואת ההבדלים בינהם. הדרכות וקורסים מובנים (כבר יש כאלה כמובן, אבל יש מקום להרבה יותר מקצוענות והצע), מדריכים ברשת ומחוץ לה. פעילות חינוכית אמיתית.

אני לא באמת יודעת מה הפתרון, והאם יש בכלל פתרון טוב. אני חושבת שבכל מקרה זה יקח זמן. אבל אין ספק שסתם לצחוק על מי שמנסה לתת כלים לאחרים, זו לא הדרך בעיני.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 29 דצמבר, 2009 בקטגוריה טרנד , רשתות חברתיות •  •  תגובות 12

RSS Reader – בשבילי אתה עדין כלי חשוב

אני עדין משתמשת ב-RSS reader שלי המון. התחלתי להשתמש בו לפני כמה שנים טובות, כשהבנתי שלשמור את רשימת הבלוגים והאתרים שמעניינים אותי כבוקמרקס ולעבור עליהם בוקר בוקר בנסיון לזכור מה היה הפוסט האחרון שקראתי כדי לא לפספס כלום זה קצת מוגזם.

אני עדין אוהבת אותך, רידר יקר

אני עדין אוהבת אותך, רידר יקר

לאחרונה הרבה אנשים אומרים  שה-RSS מת, עכשיו טוויטר הוא הכלי הכי שימושי שלהם לקרוא דברים חדשים – זה מגיע יותר מהר, זה הרבה יותר מעודכן, ויש שם אלמנט של עריכה – כי החברים שלך והאנשים שאתה עוקב אחריהם כבר בררו ובחרו עבורך דברים מעניינים.

בשבילי, הסתמכות על לינקים מטוויטר והעריכה של האנשים בטוויטר היא לא מספיקה, משתי סיבות:

1. סיבה תוכנית – אני לא סומכת עליהם. כן, סליחה, אבל אותי מעניינים דברים שונים ומגוונים, ואחד הכשרונות שלי הוא לחבר בין דברים שאולי לא נראים לאחרים קשורים זה לזה, אבל בעיני הם כן. למפות מידע ולהבין טרנדים ולקשור קשרים בין פיסות מידע שונות, זה חלק מהיכולת המקצועית שלי, ואם אני אסתמך על עריכה של אחרים יתכן שאני אקבל מהם מידע ערוך ומקושר ומענין, אבל גם מאוד סביר שאני אפספס דברים שהיו יכולים לעניין אותי. לא רוצה לפספס.

2. סיבה טכנית - אם כדי לקבל את כל המידע הזה אני צריכה לעקוב אחרי המוני אנשים בטוויטר, אני למעשה רק מוסיפה לעצמי רעש. הרי אם לא הייתי בסביבה יום-יומיים-שלושה (וזה קורה! לפעמים אני לא מגיעה לקריאה המקצועית לאורך כמה ימים), אני צריכה לעבור על כל הזרם האדיר של הטוויטים, כולל מי אכל איזה סוג של ביצה לארוחת הבוקר, כדי לראות מה הפסדתי? אז תגידו – אם זה חשוב, זה יצוץ שוב. וזה בדרך כלל נכון, אבל עם כל הכבוד, אני מעדיפה שיהיה לי "גיבוי" קל ונוח לכל מה שעבר, וה-RSS עושה את זה טוב.

ברגעים אלה אני מסימת נקיון של הרידר שלי, שחיכיתי הרבה זמן כדי לעשות אותו. הניקוי הזה היה עם הפנים קדימה – לשנת 2010, לעבודה חדשה.
המטרה היתה ניקוי של הסטרימים שאני לא צריכה, ופינוי של מקום למה שכן חשוב.
הקריטריונים היו מאוד דומים לקריטריונים שהשתמשתי כשניקיתי את ארון הבגדים שלי לא מזמן (כן, יש לי קריטריונים בזמן ניקוי ארון בגדים):

  • כל מה שלא קראתי בשבועים שלושה האחרונים >> החוצה (כל מה שלא לבשתי בעונה האחרונה)
  • כל פיד שיש בו בצורה מהותית יותר רעש מדברים מעניינים >> החוצה (כל בגד שמצריך התעסקות וכביסה מורכבת מדי)
  • כל מה שקשור ישירות בעבודה הקודמת, ולא רלוונטי לתפקיד הבא >> החוצה (כל הבגדים המאוד פורמלים מאנגליה)
  • כל הפידים ששמרתי לגבי טכנולוגיות שאולי פעם יהיו לי רלוונטיות >> החוצה (וכאן המטאפורה נשברת…)

בקיצור – האם ניקיתי הרבה פידים מהרידר? לא ממש. אבל בכל זאת מחקתי כמעט 20, וזה כבר פינה לי קצת מקום, אפילו אם רק מנטלית, לדברים חדשים.

כמו שאתם כברו יודעים, לדעתי ענין ניהול כמויות המידע עומד להיות סוגית מפתח בתקופה הקרובה. יש לי הרבה רעיונות איך אפשר לשפר את הרידר, כך שיתן ערך מוסף רב יותר למשתמש. גוגל הלכו השנה בכיון החברתי – המלצות של חברים, הוספת הערות, וזה כיון מענין, אבל במידה מסוימת הוא רק מוסיף עוד רעש ולא מפחית את כמות המידע. בקרוב (בלי נדר) אני אכתוב קצת על מה הרידר יכול/צריך להיות לדעתי.

בינתים, רשימת הערות ורעיונות לפיצ'רים קטנים, אך חסרים בגוגל רידר:
למחוק פיד צריך להיות הרבה יותר קל
לשמור את הפידים כקובץ (רק הלינקים) צריך להיות יותר קל
חסרה פונקציה של Pause – לשמור את הפיד אבל לא לקבל ממנו עדכונים עד להודעה חדשה.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

  • לא מצאתי שום פוסטים קשורים... זה כנראה נושא חדש!

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 24 דצמבר, 2009 בקטגוריה כללי , מוצר •  •  תגובות 12

מי צריך להיות ברשת

נשאלתי בראיון עבודה למה יש לי בלוג.
עניתי שהתחלתי את הבלוג כחלק מהעבודה שלי – ניהלתי מוצר שכלל תשתית לבלוגים, ורציתי להיות "משתמש" בעצמי. תמיד יותר כייף (וכמובן שעוזר מקצועית) אם אתה המשתמש של המוצר שאתה מפתח. זו התשובה האמיתית, אבל יש עוד סיבה – פתחתי את "הבלוגרית", כשהחלטתי לחזור ארצה, וחשבתי שזה יהיה כלי טוב לספר קצת על עצמי ולהכיר את הקהילה הרלוונטית, קהילת הרשת הישראלית. חשבתי לעצמי שיהיה נחמד שאוכל לקשר לדף על עצמי, בעברית, כשאני מגיבה לבלוגים מקצועיים ומתחילה להכיר את הסצנה.

נוכחות ברשת בימינו היא זכות כמעט בסיסית של כל אדם פרטי וכל ארגון. זה יכול להיות חינמי לחלוטין, וללא שום ידע טכני, החל מפרופיל ברשת מקצועית ספציפית (או לינקדאין), ועד לבלוג מושקע או אתר תמונות בפליקר.

online presence

השאלה היא – מי "צריך" להיות שם? למי כדאי להרים אתר ולהיות נוכח ברשת?
אני נתקלת בשאלה הזו, שנשאלת על ידי חברים רבים שלי, באופן תדיר. החבר הארכיטקט טען ש"אף אחד לא בוחר ארכיטקט לבית שלו לפי האתר של הארכיטקט ברשת". מאוד יכול להיות שהוא צודק. ועדין – אני טענתי שלא רק שהוא חייב שתהיה לו "נוכחות" ברשת, הוא גם יכול להשתמש בנוכחות הזו כדי להגדיל את העסק שלו וליצור "לידים" משמעותיים. תהליך החשיבה היה מענין – מה המטרה של האתר שלהם (של משרד הארכיטקטים)? אל מי האתר פונה? האם מה שהוא צריך זה אתר כדף ייעודי, או נוכחות ברשתות חברתיות/בלוג?

האם מישהו יבחר ארכיטקט שיתכנן עבורו בית רק לפי האתר שלו ברשת? קרוב לוודאי שלא. אז למה בכל זאת כדאי למשרד הארכיטקטים שתהיה להם נוכחות ברשת? הסיבות שאני מניתי הן שתיים. אחת מהותית ואחת שהיא יותר שטחית, "מראית עין".
הסיבה המהותית – הרשת נותנת הזדמנות להציג מידע, שעשוי לגבות ולחזק ולאפשר ללקוח פוטנציאלי מתלבט הצצה יותר נרחבת לעבודה של המשרד. אם נניח שהדרך שבה אנשים בוחרים ארכיטקט היא רבת שלבים – החל מהמלצה של חברים, עד לשיחת גישוש וסיור הצצה על עבודות קודמות, הרי שאתר שבנוי טוב, נותן אינפורמציה על המשרד/אנשי המקצוע/דוגמאות של עבודות קודמות – יכול לקצר בצורה משמעותית את שלבי הגישוש.
הסיבה השטחית –  נכון, אולי לא בוחרים ארכיטקט ברשת, אבל אם לקוח פוטנציאלי יחפש את המשרד שלך ברשת, ולא ימצא כלום – או יותר גרוע, ימצא איזה דף בן מאה עם איזכור של שם המשרד ולא שום דבר מעבר לזה – הוא עשוי לחשוב שאתם אנשים לא רציניים. אולי כל מה שצריך זה דף מידע שיראה רציני, ולא יותר. אבל גם זה משהו.

הדיונים האלה עלו בי שוב, כשראיתי את הפוסט של ד"ר ירדן לוינסקי, הפסיכיאטר ואיש הטכנולוגיה, שמבקש עזרה מהבלוגוספירה בקידום האתר המקצועי שלו, ושל רזולוציה מכון הטיפול שלו.

המחשבה הראשונה שעלתה בי היתה – מי בוחר פסיכיאטר ברשת? והתשובות, למרבה הפלא, מאוד דומות לתשובות שנתתי לחבר הארכיטקט. אולי לא בוחרים פסיכיאטר ברשת, אבל אתר רציני יכול לחזק המלצה קימת, או אפילו לגרום למישהו לחפש המלצה או מידע נוסף לגבי בעל המקצוע שנמצא ברשת. במקרה של טיפול פסיכיאטרי, הרשת יכולה גם לספק את המידע בצורה דיסקרטית, ובנושאים שלפעמים לא נוח לדון בהם עם חברים או לבקש המלצות באופן ישיר, הרשת יכולה למלא תפקיד עוד יותר חשוב.

העובדה שלמרות כל העבודה שעושה ד"ר ירדן לוינסקי ברשת האתר שלו עדין לא מדורג בהתאם ע"י גוגל קצת מתסכלת ומעיפת. אם מישהו כמוהו לא מצליח לקדם את האתר המקצועי, הרציני, המושקע שלו – מה יגידו אזובי הקיר כמוני?

אבל כאן מגיע הכח השני של רשת – הקהילה. כשמישהו כמו ירדן לוינסקי מבקש עזרה מהבלוגוספירה – המתגייסים הם רבים, והכל בזכות ולא בחסד. אני לא מכירה את ירדן באופן אישי, אבל מתוצאות עבודת האינטרנט שלו אני נהנית כבר שנים. "רשימות" הפלטפורמה שהוא אחד ממייסדיה היוותה עבורי יעד קבוע לקריאה של תוכן איכותי בעברית ברשת, הכרתי דרך "רשימות" אנשים מעניינים ולמדתי הרבה. אני חושבת שהתרומה של האתר לתרבות הרשת בישראל ולתוכן המפורסם ברשת בעברית היא תרומה מכרעת, וכשראיתי את בקשת העזרה של ירדן באתר שלו – ידעתי שזו הזדמנות עבורי להחזיר טובה קטנטונת, על שנים של עבודה שלו.

לסיכום – התשובה לשאלה "מי צריך להיות ברשת", היא בעיני  – כל מי שרוצה.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 16 דצמבר, 2009 בקטגוריה כללי , רשתות חברתיות • תגים: , , , , ,  •  תגובות 2

רק היום! במיוחד בשבילך! (ניוזלטרים מהשטן)

הניוזלטר הוא כלי מענין ומורכב. אני (ורב המשתמשים, אני מניחה) לא ממש אוהבים שמציפים אותנו בניוזלטרים שהם למעשה רק פרסומות, ובמקרים מרובים פשוט ספאם.
אבל אם מדובר בחנות/שרות שכבר מכיר אותי, ועושה שימוש בידע הזה על מנת להציע לי הצעות שמתאימות לי, פתאום זה נראה אחרת.

דוגמא לא טובה: לא קניתי שום דבר, בארבע השנים האחרונות, בחנויות של P1000. ליתר דיוק, אני לא זוכרת שקניתי שם שום דבר אי פעם. אבל יש להם את כתובת המייל שלי, והם לא מהססים להשתמש בה.
המיילים בדרך כלל כוללים כותרת "מפתה" כמו: הדס! מהר! עכשיו! ועד יום ראשון! טלויזיה בגודל מפלצתי במחיר שערורייתי! אם הם ממש מנסים להיות "מכירתיים" הם יכללו את גודל הטלויזיה, אבל אף פעם אף פעם לא את המחיר.
זה תמיד – זמני, מיידי, רק היום. תמיד צריך – למהר, להזדרז, לרוץ.

אני לא אוהבת את הטון של הפרסומות האלה (כמו שכבר הבנתם), ואני בדרך כלל מוחקת את המייל עוד לפני שאני פותחת אותו.
אם אתם מכירים את הססטיסיקות של ניוזלטרים מסוג זה, אתם יודעים שאני עם הרב – ניוזלטר ממש מוצלח מקבל כמה עשרות אחוזים של קוראים, ואחוזים בודדים של קליקים.
הרב המוחלט – אפילו לא יפתח את המייל.

מצד שני, שתי דוגמאות מרשימות:

הראשונה, אמזון (אהובתי הידועה). הניוזלטרים של אמזון מבוססים על הידע שלהם לגבי הקניות שאני עושה, ואנשי כריית הנתונים שלהם, שבונים את האלגוריתמים, עושים עבודה פשוט מרשימה.
החל מקישורים מאוד פשוטים – אם קניתי את המדריך למטייל באוסטרליה, בשבוע הבא הם יציעו לי את המדריך למטייל בניו-זילנד. ועד לבניה של ניוזלטר ספציפי שמאגד את כל הבחירות שלי בתקופה האחרונה. כך אני יכולה לקבל מהם מייל שכולל מבצעים למוצרים הבאים: מילון למושגי סלנג אנגלי, משחקי XBOX אלימים במיוחד, קומקום חשמלי אדום, ודיוידי של מוסיקה קלאסית.
ניוזלטר שבנוי למידותי המדויקות, ושהאפקט שלו הוא בדרך כלל לגרום לי לכאב לב רב על שאני כבר לא גרה באנגליה ולא יכולה להזמין בשרות ה-24 שעות שלהם…

הם מכירים אותי כל כך טוב

הם מכירים אותי כל כך טוב

דוגמא שניה, אקספדיה. הם עושים את המעקב לאחר המכירה הטוב ביותר שאני מכירה. ראשית, ביום שאחרי הזמנת כרטיסי טיסה, הם ישלחו מייל עם הצעות למלון.
בהמשך הם יתזכרו אותי שהטיסה מתקרבת, ישלחו רשימה של דברים שלא כדאי לשכוח בהתארגנות (ערך מוסף! יש!) וגם כמובן אפשרויות להזמין דרכם.
אחרי הטיול הם ישאלו אותי איך היה, יבקשו ממני לדרג את המלון לטובת מטיילים אחרים – עוד שרות מרשים, שגורם לי גם להתיחס לדרוג באתר שלהם ביתר רצינות, כי אני יודעת בודאות שמדובר באנשים שאכן התאחסנו במלונות אותם הם מדרגים.

אז מה החוקים לניוזלטר שעובד?
1. ממוקד מטרה – אל תפציצו אותי במידע שאני לא צריכה, במוצרים שלא מעניינים אותי. תשלחו לי רק מה שאתם יודעים שרלוונטי לגבי.
2. ערך מוסף – אם יש לכם כבר מידע כלשהוא לגבי, נסו לתת לי איזשהוא ערך מוסף במייל הזה, מעבר לקידום המכירות שלכם.
3. מבצעים אמיתיים והטבות יחודיות – אני הלקוח המוטרד, הנה יש לכם הזדמנות לצ'פר אותי – תנו לי מבצעים שרלוונטים אלי, שאין לי דרך אחרת לקבל אלא דרך הניוזלטר
4. המינון, המינון. לא כל יום, וגם לא שלוש פעמים בשבוע. אם תשלחו קצת פחות – אני אשים לב הרבה יותר.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

נכתב על ידי הדס שיינפלד ב 14 דצמבר, 2009 בקטגוריה כללי , מוצר • תגים: , , , ,  •  תגובות 3