טוב, הגיע הזמן לדבר על טוויטר.

הזוית של הפוסט הזה היתה אמורה להיות – אני פשוט לא מבינה את השרות הזה, ואם אני אקרא עוד שטות אחת על השרות הזה אני אתפוצץ. בחודשים האחרונים (אני חושבת שמדצמבר והלאה, אבל אולי אפילו עוד קודם) היו בערך שני מוצרים שקיבלו 80% מתשומת הלב של הקהילה המקצועית שלי – האייפון וטוויטר. אם הייתם בודקים את כל הפוסטים של טק קראנץ’ ביום או בשבוע נתון, זו היתה ההתפלגות פחות או יותר.

כמו שאתם כבר יודעים, אני חובבת של האיפון כממשק, אבל כמוצר יש  לי הרבה בעיות איתו. חצי מהכתבות היו על אפליקציות שנכתבות לאייפון, והשמיניות באויר שהמפתחים עושים כדי להכלל בחנות האפליקציות וכו’. באמת תשומת לב מוגזמת, במיוחד לאור העובדה שיש הרבה דברים מעניינים אחרים שקורים בעולם המובייל, ומקבלים תשומת לב מינימלית אם בכלל מחוץ לקהילת העוסקים בסלולר.
וטוויטר, לשרות הזה בכלל לא התחברתי אף פעם.

נרשמתי מזמן, התחלתי לעקוב אחרי כמה אנשים, ומהר מאוד איבדתי ענין.
אולי זה כי אף אחד מהחברים שלי לא באמת שם, אולי זה כי לא עקבתי אחרי האנשים המעניינים באמת, אולי הרבה סיבות אחרות. אבל השורה התחתונה היתה – פשוט לא היה שם שום דבר שימשוך אותי לחזור. מדי פעם, בעקבות הבאז התקשורתי, הייתי חוזרת, אבל שוב – שום דבר מהותי.  קראתי גם את רוברט סקובל שאמר בזמנו שהוא קצת מתחרט על כמות הזמן שהוא השקיע בטוויטר בשנה האחרונה (לא שזה מונע ממנו לעדכן כ-20 טוויטים ביום גם היום).

אבל בשבועות האחרונים קרו כמה דברים:
מבחינה מקצועית/עסקית, התעוררו סביב טוויטר כמה דיונים שכן עניינו אותי. למשל הבקשה של לואיק לה-מר לאפשר מיון בטוויטר לפי כמות העוקבים שיש לאדם. אנשים פשוט התפוצצו מהבקשה הזו, שהיא בסך הכל בקשה לעוד פונקציה בשרות (מסוג הדברים שאני מקבלת כמנהלת מוצר בערך 20 ביום, ואני בטוחה שמנהלי המוצר של טוויטר מקבלים פי מאה).
הדיון סביב הבקשה הזו היה פשוט מרתק, וחשף כל מיני תופעות וטרנדים ברשת. הדמוקרטיה שמובנית בשרות כזה פתאום הועמדה במבחן – האם יש כאן מנהיגים או מובילים, או שכולם שוים.
חוץ מזה, יש רשימת חברות שבונות שרותים סביב טוויטר. חלקם אמורים לאפשר לאנשים לעדכן ולהתעדכן בקלות, וחלקם מנסים לבנות שרותים “כמו” טוויטר. תמיד התפלאתי לראות עד כמה החברות האלה מלהיבות את התעשיה, כשבאמת הן לא מציעות שום דבר חדש, או שום דבר שאי אפשר לעשות דרך טוויטר בלי מאמץ מיוחד. דוגמא אחת קטנה  – Yammer שגם זוכים בפרסים, וכל מה שהם בעצם עושים זה טוויטר שמאפשר ליצור קבוצות כך שרק אנשי הקבוצה (הארגון) שלך יוכלו לראות את המידע.  מה שמשמח אותי לאחרונה הוא שיש לי הרגשה שסוף סוף האמת סביב השרותים האלה נחשפת, והם מקבלים את הביקורת שהם ראוים לה. 

מבחינה אישית, גם הישתנו כמה דברים בהקשר של טוויטר.
 זה התחיל בזה שגיליתי שכמה אנשים שמעניינים אותי בארץ מעדכנים בטוויטר שלהם דברים מעניינים, וחשבתי שאולי גם אני צריכה להיות שם מבחינת ה”נוכחות”.  ואז ביום שישי שעבר, בתכנית של ג’ונתן רוס ראיתי שסטיבן פריי משתמש בטוויטר, ומאז אני פשוט מכורה לטוויטים שלו.

בקיצור – חזרתי, אבל אני לא בטוחה מה דעתי.