בהגיג לסיכום פוסט מענין, ריקי כהן כתבה לפני כמה ימים “אין ספק שהרשתות ילכו ויהפכו לנישתיות יותר, מפולחות וגם קטנות יותר.” הפוסט כולו עסק ברשתות חברתיות מקוונות שפונות לנישות, קהילות בעלות מאפיינים/צרכים ספציפיים. הנושא הזה מעסיק את ה”תעשיה” שלנו כבר הרבה זמן, בזמנו כתבתי עליו פוסט בבלוג שלי באנגלית, ואני מנצלת את ההזדמנות שריקי העלתה כדי לחלוק אתכם כמה מחשבות משלי.

אין ספק שמבחר הקהילות והרשתות הקימות כרגע ברשת הוא עצום. החל מקהילות הספורט והכדורגל, ועד למועדוני קריאה, כמה דוגמאות אפשר למצוא פה, ורשימה שמנסה להיות רחבה, ממש  A-Z פה. 

אז מה היתרונות/חסרונות של רשתות נישה ספציפית, לעומת מוצרים רחבי היקף (דוגמאת פייסבוק, מייספייס וכו’)?

מוצר נישה:
בעד:
הפיתוח – ממוקד – קל יותר ללמוד ולהבין את המשתמש הפוטנציאלי, תאורטית קל יותר לעשות בדיקות שמישות ולהגיע לאוכלוסית המטרה.
העסק – קהל ממוקד מושך פירסומאים 
המשתמש – מקבל מוצר שתפור למידותיו, מאפשר למצוא חברים חדשים לעניין, תוכן ממוקד וכו’.
נגד:
הקהל באופן מובנה הוא יותר קטן, התרחבות וגדילה יכולה להיות משימה הרבה יותר קשה.
הקהל “מקצועי” בתחומו, וצריך מוצר שעונה על הצרכים שלו בצורה מאוד טובה, מה שיכול להיות אתגר לא פשוט. 
המשתמש צריך להציג את עצמו מחדש – להרשם, לבנות לעצמו פרופיל, וכו’.

מוצר רחב:
בעד:
מאפשר פניה לקהל רחב הרבה יותר, יותר גמיש מבחינת פיתוח, שיווק ומכירות, משתמשים יכולים למצוא לעצמם מקומות חדשים וענין חדש מעצם הרוחב של המוצר.
נגד:
צרכים יותר עמוקים או ספיציפיים לא יתמלאו, המוצר אף פעם לא יענה על דרישות יותר עמוקות
יכול להיות קשה יותר לשווק/למכור

יש כמובן מוצרים שמנסים לתת פלטפורמה לבניה של רשתות נישה. הגדולים והמפורסמים הם נינג ודרופאל שריקי הציעה, אבל יש עוד הרבה שחקנים בשוק הזה (שוובג’אם גם היא משחקת בו). השרותים שהם מספקים נעים בין פלטפורמה בסיסית,  לבין שרות  white label   מושלם.  מצד שני, ישנם מוצרים שמנסים לבנות מעל פלטפורמה רחבה מוצרים יותר נישתיים (לדוגמא yammer שהוא למעשה טוויטר לקהילות אירגוניות, למרות שהקונספט נחשב למוצלח, עוד אין דוגמאות מאוד מוצלחות של מוצרים כאלה.  הצד השלישי של המטבע הזה (כן, זה מטבע מוזר שכזה) הוא האפשרות ליצור נישות בתוך מוצרים רחבים, facebook groups  למשל, שגם הוא עוד לא הצלחה אמיתית. 

ריקי טוענת שאין ספק שהרשתות יהפכו לנישתיות יותר, ואני מסכימה איתה ברמה מסוימת. מצד שני – אין גם ספק שהמוצרים שהכי הצליחו עד היום הם המוצרים הרחבים יותר. 
אני חושבת שההצלחה של קהילות/רשתות/מוצרי נישה עצמאיים ברשת תלויה בשני גורמים בסיסיים (שהם בעצם הגורמים להצלחה של כל מוצר, כולל מרק עוף או שולחן כתיבה…):
1 . קיומה של הנישה וקהל מספיק גדול (ואקטיבי)  שמתענין בה
זו נקודה מהותית עבור קיום ה”קהילה”, שהיא כמובן הבסיס למוצר. יש קהילות שנוצרות סביב ענין ספציפי ולפעמים חד פעמי (כמו קהילת הכלות/מתחתנים/הורים חדשים), ולפעמים קהילה היא כל כך עשירה שמספיקה הפונקציונליות הבסיסית ביותר של פורום ולא צריך שום דבר יותר.
2. פונקציונליות  – זה המוצר עצמו. האם יש במוצר משהו שהקהילה באמת צריכה. שיכול לשמש אותה, ושעושה את זה בצורה טובה. כמו שאמרתי – בשביל  קהילת נישה שיש לה צרכים ספיצפיים, צריך מוצר שעונה עליהם בצורה טובה מאוד.

שני אלה הם גורמי הבסיס. אם אין באמת קהל משתמשים, או אם המוצר לא באמת עושה את העבודה – אין שום סיכוי.
אם יש את שני אלה, המלאכה היא עדין מורכבת, אבל אפשר להקל על המשתמשים ולעזור להצלחת המוצר באמצעות כמה פיצ’רים שבעיני הם משמעותים:
OpenID– אני באמת מאמינה שחלק מהרתיעה של אנשים “להתחייב” למוצרים חדשים, הוא הצורך להרשם מחדש, להכניס פרטים, לעדכן עוד פרופיל, וכו’. השימוש בסטנדרטים פתוחים כמו ש-Open ID מנסה להיות, אם הוא אכן יתפוס, עשוי להקל מאוד את המחסום הזה.
היכולת ליבא וליצא לתוך המוצר מידע ממקומות אחרים – בזמנו שמעתי מישהו מlastFM אומר שרב הטרפיק שלהם בכלל לא מגיע מביקור באתר – הוא מגיע מהווידג’טים שלהם, שהמשתמשים במוצר מוסיפים לדפים שלהם במקומות אחרים.
היכולות להביא מידע ממקומות אחרים או ליצא מתוך המוצר שלך – היא תכונת מפתח לדעתי.

לסיום, בשאלת ה”נישה לעומת רוחב” אני חושבת שהתשובה היא – גם וגם. לדעתי המשתמשים שמחים להיות חלק מ”מדורת שבט” חדשה כמו פייסבוק, אבל גם מבינים כבר הרבה זמן שיש להם הרבה צרכים ועניינים אחרים שפייסבוק רחוק מלענות עליהם, והם ישמחו למצוא מקומות אחרים בשביל אלה – כל עוד הם לא דורשים יותר מדי מאמץ.