בינג

כולם דיברו השבוע על בינג. מנוע החיפוש החדש של מיקרוסופט. אני מניחה שלא הייתי צריכה להיות מופתעת מכמות תשומת הלב, אבל בכל זאת קצת הופתעתי מהדיון המלומד בנושאים הרי גורל כמו הלוגו של השרות (טקקראנץ’) בשם של השרות (שוב טקקראנץ’) ובשאר ירקות שהם באמת לא חדשות מבחינתי.

יש כמה נקודות שהן כן (יחסית) מעניינות בבינג – ראשית, כמובן, האם הוא יעבוד. האם זה יהיה מנוע חיפוש טוב. שנית, הנובעת מהראשית, האם הוא יצליח לתפוס נתח שוק מהותי, לשנות את מאזן הכוחות או לפחות לקחת קצת מ”כלכלת גוגל” – התעשיה הענקית שנוצרה סביב מנוע החיפוש של גוגל. בינתים, נראה שהרבה אנשים מופתעים לטובה (למשל RWW), ואכן משתמשים. אבל באמת שעוד אין שום פרספקטיבה כדי לומר האם זה יתפוס או לא. 

אבל הנקודה המהותית בעיני היא למה מיקרוסופט בכלל נכנסו לשוק הזה. למה הם בכלל משחקים בו. ואם הם כבר משחקים בו, למה זה נראה בדיוק כמו גוגל. כן, יש שבחים ל”חידושים העיצוביים”, אבל זה באמת נראה לי כמו דיבור פנים-תעשייתי לחלוטין.  הדודה מאריזונה לא תדע להבדיל בין דף תוצאות חיפוש של גוגל ושל בינג, דוגמאות מצורפות כאן למטה, נסו ותהנו.  

השאלה כאן היא שאלת המהות של מיקרוסופט והמוצרים שלה. קראתי את דביר והסכמתי לכל מילה. עם בינג מיקרוסופט הולכת לטריטוריה מוגדרת וקימת, ולא באמת מחדשת. כסף זה טוב, אבל משחקן בסדר גודל של מיקרוסופט הייתי רוצה לראות חידוש ולא more of the same. לאן הולכים, איך מתקדמים, מה יהיה הדבר הבא… מי אמר גוגל ווייב?

בלוגים בתשלום

התעשיה דיברה הרבה השבוע על תשלום/חסות/צ’ופר לבלוגרים (הטריגר לדיון היה של עידו קינן). האם צריך קוד אתי? האם כל הבלוגרים הם למעשה עיתונאים או שהבלוג הוא המקום שלך בלבד, ותעשי בו מה שאת רוצה. קראתי הרבה, למדתי והחכמתי מהדיון, אני חושבת שהוא חלק מההתבגרות של המדיום הזה, שנקרא “אצלנו” – מדיה חברתית.

אין ספק שיש כאן קוים דקים ועדינים רבים. כמו שאמרה שרית התשלום/צ’ופרים הם חלק מנסיונותיה של התעשיה להשתלב בעולם החדש הזה. מצד שני, הבלוגים הם לעיתים קרובות ספקי המידע שאנו נותנים להם הרבה יותר קרדיט על אמינות, וחדירה כזו של התעשיה אכן עשויה לשבור את האמון הזה.

השורה התחתונה בעיני היא שילוב בין מה שאמרה כרמל וייסמן ומה שאמר אסף לבנון, ועוד קצת. לכל אחד יש זכות לכתוב ברשת מה שהוא רוצה, כל עוד הוא לא פוגע באחר. לחיות ברשת הופך להיות חלק מלחיות בעולם, ואותם התנאים תקפים.

שני סייגים/הרחבות נוספים לענין – הראשון הוא שמדובר בהסכם בלתי כתוב בין הכותב לקוראים, והכותב צריך לקחת בחשבון אל מי הוא/היא רוצה להגיע עם הבלוג, ומה המחיר של פגיעה באמינות בעיני הקוראים, בכל רמה.

התנאי השני הוא ההקשר של הבלוג. יש בלוגים מקצועיים, שמתימרים להביא חדשות/עיתונות מסוג חדש. במקומות כאלה אני חושבת שיש מקום להצהרת כוונות, שמירה קפדנית על אתיקה, וגילוי נאות רחב וברור בכל מקרה של חשד לניגוד עניינים. אני חוששת שיש די הרבה בלוגים (ביחוד בחו”ל) שמנסים לשחק משחק כפול – רוצים שיתיחסו אליהם כאל עיתונאים, ויחד עם זאת אין להם בעיה להתערבב בתעשיה הרלוונטית בסיטואציות שיוצרות ניגוד אינטרסים ברור, תוך שהם מתכסים ב’גילוי נאות’ כעלה תאנה קטנטון.

תוספת מאוחרת – הנה דוגמא ממש מהיום, ונחשו מי?

בענין דומה – ‘הארץ אונליין’ הוא בלוג או עיתון? 

שאלתי השבוע בטוויטר שלי מה קרה לאתר עיתון הארץ שמקדם את הסדרה “מסודרים” בדרכים כל כך לא שיגרתיות. מישהי כמוני, שלא ממש מעורה בטלויזיה הישראלית של ימים אלה, ממש התבלבלה. לא הבנתי למה הכותרת הראשונה תחת “חדשות כלכלה” באתר הארץ היתה למעשה קידום מכירות של הסדרה בלי שום אינדיקציה. זו נראתה כותרת רצינית ככל הכותרות, אבל בגלל התמונה של השחקן אסי לוי (שהיה מוכר לי ולא הבנתי מאיפה, על משקל – אתה מסיפור אחר, לא?). מסתבר שאני ממש לא היחידה שהענין צרם לה (כאן יובל דרור).

עוזי בנזימן קשר את שני העניינים ביחד, וניסח את כל מה שעבר לי בראש בצורה הרבה יותר טובה ממני. מומלץ.

לסיום

עוד המלצה מתוך העין השביעית, הפעם למילים החכמות של כרמית גיא לגבי הנושא שתפס הכי הרבה כותרות בשבוע האחרון.