הבון טון עכשיו, בבלוגים שונים ובטוויטר במיוחד, הוא לצחוק על ה”יועצים למדיה חברתית”. מה אתם יודעים, במאי 2009 היו בטוויטר כמעט 5000 יועצים שכאלה, ועכשיו יש יותר מפי שלושה! (המקור כאן).
ואני אומרת – תעזבו אותם בשקט. לחפש עצה מקצועית בנושא שאתה לא מבין בו – זה לגיטימי ואפילו מבורך, לתת עצות בנושא שלמדת והעמקת והבנת, אפילו אם אין עדין תעודה מסודרת על הקיר – גם זה יכול לעזור.
עולם האינטרנט משתנה במהירות רבה, והעובדה שאנחנו מכירים אותו ויודעים עד כמה גדולים השינוים, ומקדישים חלק ניכר מחיינו ללימוד והבנה של הטרנדים, לא אומר שכולם יכולים/רוצים לעשות את זה. גם מי שלא מוכן להקדיש את החיים שלו לענין מבין שיש ענין, ולכן אם הוא רוצה שמישהו יעזור לו בזה – זה לגיטימי.
עוד לא נמצא בית הספר למדיה חברתית, או התואר האוניברסיטאי להקמת נוכחות ברשת. זה יקח עוד זמן, אבל אין ספק שזה יקרה. הפתיע אותי לקרוא שיובל דרור מצא בקורס שהוא מעביר בתקשורת שהרב המוחלט של הסטודנטים לא פעילים בטוויטר, ולרובם לא היה בלוג. אני חושדת שמדובר בדור אמצעי שכזה, והילדים של היום כבר מדקלמים את ההבדלים בין מייספייס לפייסבוק מתוך שינה.
נכון, כמו בכל תחום שאיננו מוסדר, יש הרבה שרלטנות. הרבה אנשים חושבים שהם יודעים, הרבה אנשים ממציאים נוסחאות שלא עובדות, הרבה אנשים מדקלמים עובדות שלא קשורות לנושא, הרבה אנשים מבטיחים פתרונות שלעולם לא יתקימו.
אבל תרשו לי לספר לכם שככה זה גם בעיצוב, ארכיטקטורה, ולפעמים גם משפטים ורפואה. ברור שבעולם שהוא יחסית צעיר כמו עולם המחשבים והאינטרנט, יש יותר מקום לשרלטנים ולאנשים שלא מבינים באמת את המדיה (ויעיד הדיון הסוער לגבי SEO). תמיד יש מישהו שחושב שהוא יודע, לא רק יודע – המציא את הידע, והוא יסביר ויפתור. והרבה פעמים הוא לא יודע, ולפעמים הוא אפילו עושה נזק. ככה זה בעולם.
זה טבעי, ולגיטימי, שהמוני אנשים שמעו על האינטרנט הזה וחושבים שהם “צריכים להיות שם”. זה טבעי שהם לא מבינים את ההבדל בין בלוג, לבין טוויטר, לבין פייסבוק לבין כל שאר הבאז. להגיד להם – אז תלמדו, זה פתוח לכולם, זו התנשאות ומגעילות. אין להם את הזמן ואת המשאבים, וזה לא מספיק מעניין אותם. הם רוצים, כמו אנשים אינטליגנטים שמבינים שחסר להם ידע – יעוץ מקצועי, ממוקד ואפקטיבי.
תקראו לזה “יועץ אסטרטגי לאינטרנט”, תקראו לזה “מומחה לקהילות” תקראו לזה “מומחית ליצירת באז” תקראו לזה “דובר אינטרנטית שוטפת” – תקראו לזה איך שאתם רוצים.
אם מדובר בלקוח אינטליגנטי הוא יעשה חיפוש קשר, השוואה בין ההצעות השונות, ויבחר במי שהכי נראה לו. קל מאוד ליצור מוניטין בשוק הזה – אם אתה נמצא במקומות הנכונים מספיק זמן, חיפוש קצר בגוגל יעלה את זה, וחיפוש בגוגל הוא משהו שכמעט כולם יודעים לעשות בימינו.
אני מוצאת את עצמי, על בסיס יום-יומי, מיעצת לאנשים איך ומה לעשות עם “האינטרנט הזה”. החל מ”איפה מוצאים בחורות בימינו”, וכלה ב”האם אני צריך בלוג ומה עושים עם זה בכלל”. אין לי ענין לעשות מזה קריירה, אבל רק מסוג וכמות השאלות שמופנות אלי, אני מבינה שבכל זאת הצטברה כאן כמות של ידע, שאיננה נגישה לכל אחד, ומי שמבקש עזרה בפילוס הדרך שלו בעולם הזה – צריך לתת לו אותה. ואם יש אנשי מקצוע שעושים את זה בצורה רצינית – מה טוב!
אם אנחנו בכל זאת רוצים לעזור למצטרפים החדשים לעולם הזה, אולי צריך לחשוב על דרך אחרת? קל לבקר, אבל הרבה יותר קשה לעשות. דרך אחרת יכולה להיות למשל פוסטים שעוזרים להבין את הכלים הקיימים שם בשוק, ואת ההבדלים בינהם. הדרכות וקורסים מובנים (כבר יש כאלה כמובן, אבל יש מקום להרבה יותר מקצוענות והצע), מדריכים ברשת ומחוץ לה. פעילות חינוכית אמיתית.
אני לא באמת יודעת מה הפתרון, והאם יש בכלל פתרון טוב. אני חושבת שבכל מקרה זה יקח זמן. אבל אין ספק שסתם לצחוק על מי שמנסה לתת כלים לאחרים, זו לא הדרך בעיני.