כשהייתי צעירה (יותר ממה שאני צעירה עכשיו, כמובן), הקונספט של “אפליה מתקנת” נשמע לי בלתי נסבל. אנחנו חיים בעולם מודרני, חשבתי לעצמי. עכשיו לכולם יש את כל האפשרויות. שכל אחד יתמודד כמיטב יכולתו וכוחותיו, ומי שטוב יצליח.
עם ההתבגרות, אני מבינה שהתפיסה הזו היא אופטימית, ואפילו נאיבית. ההבדלים בין אוכלוסיות מסוימות כל כך עמוקים, שללא אפליה מתקנת כל שהיא, אי אפשר לצפות מאנשים פרטיים להתגבר עליהם בכוחות עצמם.
דוגמא שעלתה בעניינים מקצועים בימים האחרונים.
אני חברה בועדה המקצועית של ארגון product excellence, ארגון שמנסה לעשות דברים טובים עבור קהילת מנהלי המוצר בישראל (בחסות חברת UI). הארגון יזם כנס שנתי מקצועי ורציני, ותכנית מנטורים, כולם מיועדים לעזור לפתח ולהעשיר את מנהלי המוצר בישראל.
כשהתחילו בארגון לבנות את התכנית לכנס השנתי, פרסמו בכל המקומות הרגילים הזמנה למרצים ומרצות להגיש הצעות. כשאני קיבלתי את הטיוטה הראשונה של התכנית, מתוך 16 הרצאות, היו שתי מרצות נשים. שתיים! אמרתי למנהל המקצועי שזה נראה לי לא תקין, והוא כמובן הסכים. החלטנו לעשות מעשה, ולפנות לנשים בצורה יזומה. אפליה מתקנת? כן! לגמרי.
עשינו את המעשה בשתי רמות – ראשית, פנינו באופן אישי לנשים מרשימות, מקצועיות, שאנחנו מכירים והצענו להן להגיש רעיונות. אני חיבת לציין שכל חברותי שפניתי אליהן התעניינו באפשרות, אבל כולן היו צריכות שיחת עידוד אישית, גם מבחינת האתגר המקצועי וגם מבחינה אישית, על מנת להחליט להגיש הצעה.
הרמה השניה, היתה פניה ממוקדת לקהל נשי. פייסבוק מתמלא בזמן האחרון בקבוצות מקצועיות של נשים (XX-UX, shecodes, ועוד). זה טרנד מאוד מענין ומרשים בעיני, ומעבר לענין העזרה הפנימית והיחודית שנשים יכולות להציע אחת לשניה, זה מקום שעוזר גם לפניה כמו הפניה של הכנס של product excellence. השארתי בכמה קבוצות כאלה הודעה שאנחנו מחפשים מרצות, וגם משם הגיעו פניות.
מתוך השאלות שהגיעו, ומהידע שלנו על איך נשים חושבות ותופסות את עצמן, אני מבינה עכשיו שיש דברים שיכולנו לעשות יותר טוב גם בתכנון הכנס. כל הדוברות הפוטנציאליות שאלו אותי מה הנושא של הכנס, על מה אנשים אחרים מדברים, מי הקהל וכו’. אני מבינה עכשיו שהעובדה שלא היה נושא מרכזי לכנס (או מספר נושאים), ולא הכנו “תיק מידע” לדוברים פוטנציאלים, היה דבר שהפריע יותר לנשים מאשר לגברים. מאוד מתאים לכל המחקרים בנושא הבדלים בין נשים לגברים בחיפוש עבודה. יש מה ללמוד לשנה הבאה.
מענין שאנחנו לא לבד בענין הזה. בדיוק ראיתי שכנס WEB SUMMIT, שהוא אחד מהכנסים הגדולים ביותר באירופה לעולם האינטרנט, יזם פניה ממוקדת לנשים, ואפילו לא בחיפוש אחרי דוברות, אלא בחיפוש אחרי קהל נשי! הם נותנים השנה 10,000 הזמנות לכנס (שהשתתפות בו עולה לא מעט) לנשים! הם מזמינים כל איש או אישה להמליץ על אישה רלוונטית, שתקבל הזמנה.
אז הנה, השנה היא 2015, ועדין ההבדלים בין נשים לגברים כל כך עמוקים, טבועים בנו, שאפילו שיש לא מעט נשים מקצועניות, חזקות, שעושות עבודה נהדרת, עדין צריך לחפש אותן באופן יזום, ולבקש מהן לקחת את הבמה או את המושב שלהן בקהל. הנקודה היא שאין מה להכחיש כאן. להיפך, צריך להבין שזה המצב ופשוט לעשות את זה. רק כשנתרגל לראות נשים על הבמה, ונשים בקהל, נעודד את הבטחון הפנימי של כל אחת מאתנו שהיא יכולה. כך נרגיל את העין והראש לדרוש את השיויון המספרי.
אם לא נעשה את זה באופן יזום עכשיו, זו תהיה הטעות הגדולה.