גוגל ערכו מחקר ארוך ומקיף, כמו שהם יודעים, בשאלה המאוד מאוד מענינת – מה הופך קבוצות (עבודה) למצליחות?
המחקר סוקר במאמר מעניין בניו יורק טיימס. המאמר ארוך, אבל מאוד מומלץ לקריאה. יש בו בעצם שני אלמנטים עיקריים, המחקר והמסקנות וצעדי ההמשך. עם תוצאות המחקר אני מאוד מסכימה, עם המסקנה ההמלצות שנבעו ממנה בגוגל אני לחלוטין לא מסכימה. אבל בואו נתחיל בהתחלה.
אם אני מתרגמת את השאלה הכללית לשפה הגוגלית, אז מהזוית של גוגל השאלה היתה בעצם – האם הקבוצות הטובות ביותר בנויות מהאנשים הטובים ביותר? כמה אופייני לגוגל. ניקח את האנשים החכמים ביותר (כמובן שהם גם האנשים ה”מדעיים” ביותר, כי חוכמה היא רק מעולם המדעים, וסליחה על הציניות), נשים אותם בקבוצות עבודה, ואלה יהיו הקבוצות הכי אפקטיביות, הכי מוצלחות. אבל מסתבר שזה לא עבד. גם אם שמים את האנשים הכי חכמים בקבוצות, יש קבוצות שמצליחות יותר, ויש פחות.
אפשר לגוון את השאלה – האם הקבוצות הטובות ביותר בנויות מאנשים דומים זה לזה? כל הביישנים ביחד, כל החזקים ביחד, כל המבריקים ביחד? האם הקבוצות הטובות ביותר הן של אנשים שהם גם חברים מחוץ למשרד? או שאולי של אנשים שרק עובדים מאוד טוב ביחד, אבל אין השקה בחיים שלהם מחוץ לעבודה? האם קבוצה טובה זקוקה למנהל חזק ודומיננטי או שקבוצה טובה באמת מנהלת את עצמה תוך שיויון בין חברי הקבוצה?
אז אחרי מחקר ארוך ומענין, הם הגיעו למסקנה שאף אחד מהמאפיינים האלה לא מנבא הצלחה של קבוצה. הם בדקו ובדקו, בודדו משתנים, שאלו וחקרו, ולא מצאו. עד שלאט לאט התחוור מה המשותף לקבוצות המצליחות. הם מצאו שני מאפיינים – הראשון, העובדה שבמשך היום כולם קיבלו הזדמנות להתבטא, והשני – רגישות לאחר. כלומר רמה גבוהה של social sensitivity – הבנה כשמישהו עצוב/לא מרוצה/קשה לו. וזהו. אלה שני המאפיינים.
את שניהם הם איחדו למושג אחד שגוגל קוראים לו psychological safety.
תחושת בטחון פסיכולוגי – שחברי הקבוצה לא יעליבו, ידחו או יענישו מישהו שאומר משהו שלא מתאים/פחות חכם/ וכו’. שאנשים ירגישו בטוחים במקום שלהם, ביכולות שלהם, של הקבוצה. שיהיה להם טוב. זה הכל! היו עוד שני מאפיינים חשובים לתפקוד הקבוצה – קיומן של מטרות ברורות, ותרבות של dependability, כלומר היכולת לסמוך אחד על השני. אבל בטחון פסיכולוגי היה המנבא הקריטי, יותר מכל גורם אחר, להצלחה של קבוצה.
קורא הרבה פעמים במאמרים של מדע פופולרי, שאנשים קוראים את הכותרת או את המאמר עצמו, ואומרים לעצמם – דא! באמת צריך מחקר, מדעי, בשביל להוכיח את זה? כאילו, זה לא ברור שאם אוכלים פחות מרזים? או שאנשים שמרוצים בחיי הנישואין שלהם מרוצים יותר מהחיים בכלל? כל מיני כאלה, אתם בטח מכירים.
כשקראתי את הכותרות והקטעים מהמחקר הזה, גם אני חשבתי ככה. כאילו, בוקר טוב גוגל, טוב שיש לכם משאבים לחקור וללמוד, ובסוף המסקנה היא מה שכל מנהל טוב כבר יודע…
אבל ככל שקראתי יותר, הבנתי שבעצם זה לא נכון, וגם אני והרבה מהאנשים שאני מכירה לא ממש מנהלים לפי ההבנה הזו. למרות שאת האמת הבסיסית הזו – שרק כשאנשים מרגישים בטוחים ונינוחים הם מצליחים, את האמת הזו כולנו מכירים. אז נשאלת באמת שאלת המשך – עכשיו שאנחנו יודעים, מה עושים עם זה? איך גורמים לאנשים להרגיש את הבטחון הזה במקום העבודה.
בפוסט הבא אכתוב קצת על המסקנות האופרטיביות שגוגל הגיעו אליהם כתוצאה מהמחקר הזה, מסקנות שאני לחלוטין לא מתחברת אליהן (הא! מתח ודרמה בבלוגרית!).