בכל פעם שהחלפתי מקום עבודה, התראיינתי המון לפני שמצאתי את המקום הבא הנכון עבורי. גם לפני שנים, כשהיה לי הרבה פחות ניסיון, בכל מעבר היה אתגר כי תמיד רציתי לעשות שינוי לעומת התפקיד הקודם. עם השנים יש לי גם הרבה ניסיון כמראינת, מה שמוסיף עוד יותר להבנה שלי של הסיטואציה.
ראיון הוא פורמט מאוד בעייתי, ומחקרים מראים שאם לא עושים אותו כמו שצריך, הוא גם לא ממש מנבא הצלחה בתפקיד. ועדין, הוא הכלי הנגיש והשימושי ביותר. חשוב גם כמרואינת וגם כמראיינת להיות מודעת למגבלות של הפורמט. הפעם אתרכז בצד של המרואינ/ת, יש שתי עצות שאני חושבת שהן עצות הזהב שאני מזכירה לעצמי כשאני נכנסת לראיון.
העצה הראשונה היא ההכנה. הכנה חכמה. אני לא הולכת לראיון בלי להתכונן. זה נשמע אולי ברור וטריויאלי, אבל תתפלאו כמה אנשים לא עושים את זה, או לא עושים את זה בחכמה. יש כמה רמות של הכנה. ראשית, אני בודקת מי הבנאדם שאני נפגשת איתו, מה הרקע שלו/שלה מבחינת לימודים ומבחינה מקצועית, האם יש לנו מכרים משותפים או ניסיון דומה, כמה זמן היא נמצאת בארגון וכמה תפקידים כבר עברה שם, וכו’. למה זה חשוב? כי אחת ההטיות הכי ידועה של מראינים היא “טוב זה כמו שאני”. אנשים מחפשים אנשים דומים להם, אפילו בלי להיות מודעים לכך. אז אם יש לי ולמראין היסטוריה משותפת, זה יכול לעזור לי בהבנה של מה חשוב לו, אפילו לעזור לי ברמת הסמול טוק בתחילת הראיון, וכבר התחלנו ברגל ימין. גם לצד השני זה נכון – אם אני רואה שלמראינת יש ניסיון מאוד שונה משלי, היא מגיעה מרקע אחר לגמרי, יכול להיות שיהיו לה ספקות לגבי ההתאמה שלי לתפקיד, ואני צריכה להכין את עצמי לספקות האלה, ולהכין תשובות טובות.
הבדיקה השניה צריכה להיות לגבי המוצר. מראיינים חכמים, מצפים שהמרואינת תגיע מוכנה, ותשקיע מחשבה במוצר המדובר. אני לא מדברת על עבודת מחקר של ימים, אבל יש דברים בסיסיים שכדאי וצריך לחשוב עליהם. האם מדובר במוצר שהוא בתחילת הדרך? מוצר בשל? מה האתגרים של המוצר כרגע? מה טוב בו? מה פחות טוב? מה הייתי משנה? איך הייתי מקדמת אותו? לא צריך להכין תוכנית פיתוח לחמש שנים. המטרה היא לפחות להבין את העולם שבו המוצר פועל, ולהיות מסוגלת להביא דוגמאות שמראות שאני יודעת להתמודד עם האתגרים הרלוונטים. לדוגמא, אם מדובר במוצר מאוד חדשני, האתגרים עשוים להיות רכישה של משתמשים חדשים, מדדי הצלחה, תהליך הבאה של מוצר לשוק וכו’. אם מדובר במוצר מאוד ותיק האתגרים אחרים.
שוב, הראיון הוא קצר, הרבה פעמים המראין מחפש את “מילות הקוד”, שרומזות שהמרואינת מבינה את העולם הזה.
העצה השניה היא להגיע לראיון עם ראש פתוח. הרבה פעמים, כתוצאה מההכנה, אני כמרואינת עשויה “ליפול בפח” ולהחליט מראש מה המראין יחפש, או מה הדברים שיעניינו אותו. קרה לי כבר שכמעט לא רציתי ללכת לראיון, כי הבנתי שהמראין הוא כל כך שונה ממני, והנחתי שיחפש אנשים דומים לו עם היסטוריה/ידע/ניסיון דומה לשלו. חשבתי לעצמי שאין סיכוי שתהיה לי כימיה עם איש כזה, או שאני המועמדת שהוא מחפש. מחקרים מראים שזו תכונה יותר נשית מגברית – לפסול את עצמי מראש, כי אני לא חושבת שיש לי בדיוק את כל מה שהמראין מחפש. אבל אסור. גם במקרה ההוא, הלכתי לראיון, חשבתי שאין לי באמת מה להפסיד. והראיון היה אחד הנעימים ביותר שהיו לי, האיש היה מקסים, הבין לחלוטין את ההבדלים בינינו, ועדין חשב שאני מאוד מתאימה לתפקיד!
במקרה אחר, ישבתי פעם בבוקר ראיונות, וכבר כשחיכינו במסדרון, הסתובב שם איזה טיפוס מוזר שלא מצא חן בעיני. מה שהוא לבש לא מצא חן בעיני, איך שהוא דיבר לא מצא חן בעיני, וחשבתי לעצמי – רק שהוא לא יהיה קשור לתפקיד הזה. ממש לא מתאים לי לעבוד עם טיפוס כזה. בסוף הוא לא רק היה קשור – הוא היה המנהל המגייס. ועבדתי צמוד אליו במשך שנתיים. והוא היה המנהל הטוב ביותר שהיה לי אי פעם. ועד היום אנחנו חברים טובים.
אז נכון, הפוסט הזה הוא קצת מבית המדרש של המובן מאליו. ברור שצריך להתכונן, ברור שצריך לשמור על ראש פתוח. ובכל זאת. אני חושבת שרבים מאתנו נופלים בדיוק בדברים האלה, גם כמרואיינים וגם כמראיינות. אז אני מזכירה לעצמי, ולכם. ושיהיה בהצלחה.