זה ממש לא קל להכין מצגת טובה. יש הבדל גדול בין מצגת שמיועדת להצגה מול קהל, לכזו שרק חולקים אותה במייל. ואם המצגת צריכה להתאים לשני התרחישים, זה עוד יותר מסובך.

טיפים לבניית מצגת טובה יש מלא ברשת, אני האחרונה שאומר שזה קל.
העצה היחידה שלי היא – כל מצגת שאתם מכינים, תריצו כמה פעמים מול אנשים וקבלו פידבקים. מנסיוני – זו הדרך הטובה ביותר למנוע טעויות.

ובינתים נתנחם ברשימת סוגי המצגות שלא עובדות.

1. המצגת המהממת – המצגת יפהפיה. כל סלייד הוא מלאכת מחשבת של אימג’ים, אינפוגרפיקות, הפונט נכון, המשקלים נכונים, הכל נראה מהמם. אבל כשמנסים להבין את התוכן, מגלים שבעצם אין שם הרבה. יש מעט מאוד. כל פיסת מידע מיוצגת בשלושה סליידים שונים, בשלוש דרכים שונות (שלא מוסיפות שום מידע), ואחרי שעברנו על 39 סליידס, בעצם יצאנו עם שתי תובנות חדשות, אולי.

2. המצגת המוזנחת – רקע לבן. פונט שחור. הכל קצת בלגן. יש כמה פונטים בכל סלייד, יש כל מיני סוגים של כותרות, המצגת מתקדמת ומתקדמת והקורא/שומע לא ממש מבין איפה אנחנו עכשיו ועל מה מדובר. זה לא ש”לא השקענו בעיצוב”, זה בעצם לא השקענו בתכנון, לא הכנו את החומר בצורה שאפשר יהיה להבין אותו. אז אפילו שיש הרבה תוכן, והוא יכול להיות מענין, קשה להשאר מרוכז ולהבין מה מנסים להגיד.

3. המצגת לילדים מתקשים – בכל סלייד יש כותרת שמסכמת את התוכן שלו, ויש שלושה בולטים ברורים עם בולד על המילה החשובה. ואחרי כל שלושה סליידים יש אחד שמסכם מה למדנו עד עכשיו. הכל מפורש וברור ולעוס עד כדי מיאוס. הבעיה במצגות כאלה היא שהרבה פעמים רק אחרי שיוצאים מהחדר, מבינים שבעצם היו שאלות שרציתי לשאול, והיו זויות שלא היו מכוסות, אבל בגלל המבנה הכל כך דידקטי, לא הצלחנו להתרומם מעל הפרטים.

4. המצגת המציפה – 140 סליידים למצגת של 10 דקות. ועוד appendix עם כל הגרפים שלא היה להם מקום במצגת עצמה. המון מידע. המון קישורים. מציפים אותנו באינפורמציה. לכל שאלה יש תשובה (ליתר דיוק יש 10 סליידים שנכנסים לכל הפרטים הקטנים). אפשר לעבור עליה מהר מהר, אבל אז יוצאים עם סחרחורת או אפילו בחילה. ולעבור לאט יקח שעתיים.