דיברתי כבר על געגועי לאלבומים, ולנוכחות של תמונות מודפסות, אמתיות ביום יום שלי. הפעם אני רוצה לדבר על ענייני התמונות בזוית קצת יותר רחבה – תמונות כרכוש דיגיטלי. רכוש שפעם היה מונח אצלי בבית בקופסא, או כאלבום על מדף הספרים, ועכשיו הוא אי שם בענן.
העובדה שכל התמונות שלי, כולן, עכשיו שמורות בענן של גוגל*, היא משמעותית. הרבה אנשים משתמשים במוצר הזה, בגרסא החינמית שלו. אני משלמת עבור השרות הזה, כי הגעתי כבר לכמות גדולה ממש ולא מתחשק לי למחוק, אבל אפילו כשהשרות בתשלום, יש בעיני הרבה שאלות פתוחות בעובדה שנכס כל כך משמעותי שלי, יושב בשרות בענן.
– לא ברור לי מה אני אעשה ביום שהם יגידו שהם לא תומכים בשרות התמונות יותר. מתישהוא זה יקרה, לא? אולי לא בתקופת החיים שלי, אבל מתישהוא. אני מניחה שאז יקומו מתחרים שיציעו גיבוי/העברה של התמונות וכו’, אבל זה יהפוך להיות מן הסתם יקר, ויהיה ענין מסובך.
– מה יקרה אחרי 120, כשאני כבר לא אהיה כאן? של מי יהיו התמונות? למי תהיה גישה אליהן, ומי יסתכל עליהן, אם בכלל? לנו יש עדין אלבומי תמונות של סבתא שלי, מהתקופה שהצטלמו שלוש פעמים בשנה, ומהחתונה שלה עם סבא יש בערך 10 תמונות. אבל הן יקרות לי, וחשובות להסיטוריה המשפחתית שלנו, ואני אוהבת אותן מאוד. מה יהיה לנכדים שלי? האם כדאי שאני אכין אלבומים מודפסים?
*גילוי נאות – אני עובדת בגוגל, אבל אין לי שום קשר לעניינים האלה של Google Photos, ולא ידוע לי על שום תכנית בכיון הזה. אבל כצרכנית של שרות כלשהוא, האחריות היא עלי לחשוב על הדברים האלה.