אז הנה, הסתיים לו עוד כנס productX, זו השנה השמינית של הכנס, השנה השביעית שאני משתתפת, ובאמת שמדובר בחגיגה של ניהול מוצר. השנה, כמובן, אי אפשר היה לעשות את יום החג השנתי, באולם גדול, עם בגדים יפים וכיבוד והתרגשות של מפגש עם אנשים. התחליף שנמצא היה צילום של הדוברים ושידור בלייב מאולם מקצועי, והתחברות של הקהל דרך פלטפורמה של כנסים.

תובנות עיקריות:

• התוכן – ההרצאות היו פשוט מצוינות. בדרך כלל יש תמהיל, כמה כוכבים, מעט נפילות, והרבה הרצאות טובות. השנה, לדעתי לא היו נפילות בכלל. כל ההרצאות היו ממש ממש טובות. סיפורים מעניינים, העברה מצוינת, זה היה פשוט מרשים. מי שמכיר אותי יודע שכל שנה אני עושה מאמץ לוודא שיש מספיק נוכחות נשית על הבמה, ואני חיבת לציין שהשנה המאמץ שלי לא היה גדול, ועדין היתה נוכחות מעולה (7 מרצות, 9 מרצים).
• הפורמט – תראו, בגדול זה עבד. המרצים עדין התרגשו, התרגשות טובה כזו, ואולי לחלקם היה אפילו יותר קל מאשר לעמוד על במה מול 1000 איש. מבחינת הקהל, אין ספק שיש יתרונות בכנס שאפשר לראות אותו מהבית, בפיג’מה, ואפילו לעבוד קצת תוך כדי. אבל יש גם חסרונות, מהותיים. קודם כל – הרבה יותר קשה להתרכז כשאת יושבת בסלון/משרד ביתי, וכל האינטרנט וכל המטלות זמינים ומחכים. שנית, החוסר בחלק החברתי. לא רק כי זה כייף, לפגוש אנשים, להתאוורר, לאכול אוכל טעים. אלא כי זה גם חלק מהכח וההזדמנות של הכנס – גם החלק החברתי של מפגשים עם אנשים שאולי לא ראיתי הרבה זמן, וגם החלק של עיבוד מה ששמעתי. הדיבור על ההרצאות, העיבוד של התובנות. אני מניחה שאנשים עשו את זה בוואטסאפ ברקע, ובכל זאת, זה היה חסר מאוד.
• מה למדתי?
  – שיש מנהלי ומנהלות מוצר מדהימים בקהילה שלנו. גם המרצות והמרצים, וגם אנשים שהגיבו והעירו בצ’אט (שהיה ממש לא מתאים מבחינה פונקציונלית לצ’ט). הערת אגב – בצ’ט גם למדתי דברים לא נעימים, עד כמה אנשים מרשים לעצמם להיות רעים ומגעילים מתוך האנונימיות. זה אמנם היה מספר ממש קטן וזניח של אנשים, אבל בחיי שאני לא מבינה למה צריך להגיע לטונים מגעילים.
  – שאנשים עובדים על מוצרים מדהימים, ושזה כל כך כייף לשמוע אנשים שבאמת אוהבים את החברה שלהם, את המוצר שהם עובדים עליו, את הצוות שאיתו הם עובדים.
  – שעולם ניהול המוצר מתבגר. הרבה דיונים הוקדשו לנתונים ומטריקות, אבל שמחתי לראות שאין יותר דיונים על “איך להשיג דאטא”, אלא עברנו לאיזה סוגי דאטא עובדים יותר טוב, מה הן מגבלות הנתונים, ואיך להשתמש בהם.

אני באופן אישי הייתי מעדיפה לחזור בשנה הבאה לאולם הגדול, לבמה, למפגשים בהפסקות. ואני באמת תוהה האם זה יכול לקרות.