מכירים את כל הכתבות האלה לקראת פסח – איפה תמצאו את סל הקניות הזול ביותר? איפה המבצעים הכי שווים? אז הרשו לי להציע לכם שרות חדש מבית מנהלת המוצר – סקר הקופות הגדול, איפה תעברו את הקופה בצורה הכי מהירה ויעילה.
נכון, היום אפשר להזמין הכל באינטרנט, ואין באמת סיבה לבקר בחנות בעולם האמיתי. אבל אני דווקא חובבת סופרמרקטים. להסתובב בסופרמרקט זו חויה ממש סבירה בעיני, אני אוהבת לבחור את הירקות והפירות בעצמי, לראות מוצרים חדשים, לצקצק על כמות הסוכר הבלתי סבירה בכל מוצר… מה רע?
אבל לעמוד בתור לקופה זה סיוט. כל פעם שאני עומדת בתור לקופה, זה כאילו מרפי יצא מקברו, ובא לבקר ולהראות לי איך כל החוקים שלו יכולים להתרכז במקום אחד. תמיד תמיד תמיד, מתברר שהאיש שלפני שכח משהו מהותי, והוא משאיר את הקופאית באמצע החשבון ורץ לחפש סימילאק מסוג ספציפי (שעכשיו אין).
כשאני חושבת ששברתי את השיטה, ולפני יש רק אישה אחת עם שלושה בקבוקי שמפו – מסתבר שהיא חשבה שזה 3 ב-100, וככה כתוב על המדף, אבל בקופה ״זה לא עובר״ וצריך לקרוא לשושנה (תמיד, בכל סופרמרקט יש שושנה אחת, שהיא היחידה שיודעת מה באמת במבצע), ואז שושנה מתעקשת לקחת את האישה אל המדף ולהראות לה שהיא בחרה את השמפו בגודל *שלא* נכלל במבצע.
בקיצור, קופות שרות עצמי, הן הן ההמצאה הגדולה של השנים האחרונות. אבל גם שם – יש טובות יותר וטובות פחות, ואני פיתחתי מומחיות והבנה בנפשם של ממשקי הקופות, אז הרשו לי לדרג אותם לטובת הציבור המתכונן לחג הפסח.
הגרוע ביותר – ״מגה״
בכל סניפי מגה שיצא לי לקנות בהם (שלושה לפחות), מספר הקופות בשרות עצמי הוא תיאורטי. בפועל תמיד יש לפחות קופה אחת או שתיים שלא עובדות (לפחות יש מעליהן אור אדום גדול, אז ברור שאין מה להתקרב). ובדרך כלל גם יש עוד קופה שבדיוק איש/אשת צוות נאבק איתה ומנסה לגרום לה לעבוד.
הממשק של הקופה עצמה לא רע, אבל יש להם גם רכיב חומרה – אחרי שסורקים פריט צריך להניח אותו על המגש בצד הקופה, ואם במקרה הרמת אותו אחרי ההנחה הראשונית – הממשק נחסם ודורש שתניח את הפריט בחזרה. זו מגבלה מציקה ומיותרת שלא לוקחת בחשבון את הפעולה של האריזה (כדי להכניס משהו לשקית אני לפעמים צריכה להרים את השקית), או את העובדה שיש אנשים שבאים לסופר עם ילדים, שלפעמים רוצים להציץ על מה שקנינו. שלא לדבר על קונים שלא מבינים בכלל על מה מדובר, ומבחינתם המסך אומר להם משהו שהם לא מבינים, והנה שוב צריך לחכות לשושנה…
הסביר – שופרסל
בשופרסל הקופות סבירות ביותר, בדרך כלל עובדות, בדרך כלל יש איש/אשת צוות שמוקצה ל״תמיכה טכנית״, בגדול החוויה חיובית. ה-catch הוא אחרי הקניה – מסתבר שמתחם הקופות בשרות עצמי סגור עם שער, שאותו אפשר לפתוח בעזרת נפנפוף הברקוד שמופיע בקצה החשבון מול סורק שמובנה בשער עצמו. המשמעות – צריך לשמור את החשבונית המודפסת בהישג יד. מה הסיכוי שאנשים יעשו את זה בלי שאומרים להם מראש? אפס.
אז אחרי שכבר קניתי, שילמתי, ארזתי, אספתי – אני עומדת בתור לשער היציאה, ומחכה שהאישה שלפני תמצא את החשבונית המודפסת באחת מתוך 35 השקיות שלה.
החוויה המושלמת – אושר עד
אושר עד, כשמה כן היא. רשת החנויות שמספקת חוית תשלום מופלאה. בכניסה לחנות מקבלים סורק, ואז סורקים בעצמינו כל פריט שנכנס לעגלה. בסוף הקניה – מעבירים את העגלה על משקל, והולכים לנציג שרות רק כדי לתת את כרטיס האשראי ולשלם.
הסורק עצמו עובד בסדר גמור. נכון, לפעמים הוא לא מצליח לסרוק. נכון, לפעמים נלחץ איזה כפתור בטעות. אבל בגדול זה עובד, ומוסיף ענין והפעלה לילדים שמצטרפים לאמא לקניות. תענוג.
טיפ של אלופים – אם הגעתם מחנות אחרת, אל תשימו בעגלה את השקית של החנות הקודמת ואז תעמיסו את הקניות. המשקל של סיום הקניה אכן עובד, ותרגישו קצת טמבלים לגלות שהסיבה לתקלה בחשבון היא שקית הקרואסונים שקניתם במאפיה ליד (לא משנה איך נודע לי).