בואו נדבר על תעדופים. או כמו שקוראים להם אצלינו – priorities. לייצר את העקרונות הנכונים לתעדוף, ואת התעדופים הנכונים, זו אחת המטלות החשובות ביותר של מנהלת המוצר. שימו לב לסדר – קודם כל, אנחנו צריכים את העקרונות. העקרונות צריכים להיות גם ברמת החזון של החברה – מה המוצרים/פיצ׳רים החשובים לנו ביותר, וגם ברמת הערכים – על מה לא נתפשר.
למה צריך עקרונות? למה אי אפשר פשוט ליצר רשימה מתועדפת וזהו?
קודם כל, כי אתם רוצים שכולם ידעו מה העקרונות של החברה. זה חשוב, כדי שהם ירגישו חלק וכדי שהם יוכלו לעשות עבודה טובה.
שנית, כי תעדופים נעשים בכל יום, ואתם לא יכולים ולא רוצים להיות שם בכל פעם שצריך להחליט את ההחלטות היום-יומיות האלה – להמשיך להשקיע באיזה באג נידח, או לעבור לבאג הבא. להמשיך לעוד סבב של תיקוני UI, או להתחיל להשקיע בפיצ׳ר הבא. אנשים בצוות צריכים לדעת מספיק טוב מה חשוב ומה לא חשוב, ולקבל את ההחלטות האלה בצורה יום יומית.
אחת המחלות הידועות היא שכולם רוצים הכל. או לפחות גם וגם. גם שלושה מוצרים, וגם שיהיו מושלמים, גם טכנית, וגם UI, והכל כמובן שיהיה מוכן אתמול. מצד שני, אחד הרגעים האהובים עלי בכל פגישה עם הפיתוח, היא השלב שבו הם מסבירים לי שאני יכולה לבחור מהר או איכותי. ואין דרך לעשות את שניהם. גם אין דרך לעשות פגישה עם הפיתוח בלי ההסבר הזה. זה אחד האתגרים הגדולים בניהול מוצר.
אבל גם אחרי שיש עקרונות מוגדרים, עדין יש לנו רשימה של פיצ׳רים ובאגים שצריך לתעדף. ואז אפשר לפעמים למצוא את עצמנו בדיונים ארוכים על התעדוף, כשבעצם – זה לא באמת משנה. בהנחה שאנחנו עובדים בספרינטים באורך סביר, אם תיקון מסוים יצא בספרינט הבא או בזה שאחריו – לא באמת קריטי. מה כן קריטי? קבלת ההחלטה. השקיפות. העובדה שהחלטנו, מתחילים לעבוד, ומדלברים.
החשיבות של רשימה מתועדפת, שקיימת, שכולם רואים אותה, שלצוותים יש את כל היכולת לעשות בה שינויים קטנים (באמת שהחשיבות בין מטלה 8 ל 9 היא בדרך כלל לא קריטית, ואם תחליפו ביניהם הכל יהיה בסדר).
בגלל זה משגע אותי שבקליקאפ, האפליקציה שאנחנו עובדים איתה, שדה ה-priority מחולק לקטגוריות (דחוף/חשוב/סטנדרטי), ואי אפשר להפוך אותו לשדה נומרי. אני רוצה לראות את כל הרשימה, כשלכל שורה יש מספר. מה כל כך קשה?