התמונה הראשונה כאן היא עם חברה שלי רוני לנדאו. לפני כמה שנים, רוני אמרה לי, אני רוצה שתבואי לפורום נשים שיש לנו ב- Duda, ותדברי איתן על כל הדברים שאנחנו מדברות עליהם כל הזמן. וככה הכל התחיל. הכנתי את ההרצאה, העברתי אותה בפורום שלהן, והיה כייף. 

עברו כמה שנים, והשנה החלטתי להחיות את ההרצאה ההיא. כנראה שהעולם הסכים שיש כאן משהו מענין,  וכמה חברות הייטק, ממש ממש שוות, הזמינו את ההרצאה.

היה תענוג להעביר את ההרצאה הזו. הפידבקים ריגשו ושימחו אותי מעבר לכל הציפיות שלי. 
– נשים אמרו לי שאפילו שהן הכי פמיניסטיות מודעות, עדין חידשתי להן.
– נשים אמרו לי שעצם הסיפור של הסיפור בצורה הזו, עזר להן לעשות סדר במחשבות. 
– נשים אמרו לי, שהן בכלל לא חשבו, שהן בעצמן נופלות בהטיות ובסטראוטיפים. וכמה לא פשוט לחשוב על זה ככה. 

– גברים אמרו לי – זו בכלל לא הרצאה לנשים. זו הרצאה לגברים. ובמיוחד למנהלים.
– גברים אמרו לי – עד שהיו לי בנות, לא הבנתי על מה מדובר. ועכשיו – כואב לי כל כך לשמוע.
– גברים אמרו לי – שכל מה שאמרתי לא מספיק. שהם חושבים שצריך לעשות יותר.

ובמבחן התוצאה:
– גברים חזרו להערכת העובדים של העובדות שלהן, ועשו תיקונים (פידבק לא מספיק ברור, דגשים לא נכונים).  זה אמת קרה! ולא פעם אחת!
– נשים עודדו חברות לשלוח קורות חיים לתפקידים שונים
– שתי נשים שונות סיפרו לי ששמעו את המסר שלי לפני שנים, לגבי קורות החיים – וככה מצאו את העבודה הנוכחית שלהן! שתיים!
– הורים יקנו לילדים הבנים שלהם, ספרים שמככבות בהם גיבורות (תצטרכו לשמוע את ההרצאה כדי להבין עד כמה המעשה הקטן הזה, הוא צעד מהפכני ומשמעותי). 

אני חושבת שהאתגר הוא איך להמשיך להעביר את המסרים האלה מעבר ליום האישה, או חודש האישה. איך עושים שכחלק מכל הדיונים והחשיבה וההעשרה בארגונים, כולם מקבלים גם את המסרים האלה. זה חשוב, אבל ממש לא פשוט.