הנה שאלה מעניינת, שעלתה בעקבות דיון בנושא המודלים הג׳נרטיבים והנטיה של אנשים ליחס להם יכולות אנושיות.
חבר קונגרס בארה״ב אמר משהו על זה שהמודל ״לימד את עצמו כימיה״, ובעקבות האמירה הזו התפתח דיון על חוסר ההבנה של הפוליטיקאים, ובכלל של אנשים, איך עובדים המודלים האלה. במאמר בנושא ב-venturebeat דיברו על זה עם פרופסור למדעי המחשב ומי שהיה יועץ לבית הלבן בענייני AI, (שיש לו את השם הכי ארוך בעולם לדעתי – Suresh Venkatasubramanian), והוא העלה נקודה ממש מעניינת – בחירת ה-UX של chatgpt.
הוא בעצם אומר שהממשק השיחתי, השימוש בשלוש נקודות, התצוגה שמתמלאת בהדרגה – כל אלה הם design patterns של שיחה בין אנשים, ויוצרים את הרושם שאנחנו בעצם מתקשרים כאן עם ישות אנושית כלשהיא.זו בחירה של ממשק משתמש.אפשר היה גם לבנות ממש משתמש אחר. שלא מדמה שיחה. שלא יוצר את הרושם שיש ״מח״ שחושב מהצד השני.
ברור לי למה נעשתה הבחירה הזו – אנחנו יודעים איך לנהל שיחה, והממשק מתאים מאוד לדרך העבודה של המודל. בצורה ״שיחתית״ אפשר לדייק אותו ולקבל תוצאות טובות יותר למה שאנחנו מנסים לעשות. הפורמט הזה ברור לנו כמשתמשים, ומשרת את המטרה של פינג פונג לצורך טיוב התוצאות.
ומצד שני – הממשק הזה באמת מתקשר אצלינו באופן אינטואיטיבי, בלי שאנחנו חושבים על זה, לשיחה עם בן אנוש. בהתחשב בכך שהמידע שהזין את המודל נכתב כולו ע״י בני אדם, ברור לגמרי למה כשהמודל דיבר עם הכתב של הניו-יורק טיימס והצהיר שהוא מאוהב בכתב, הכתב נחרד והתבלבל.
הממשק שמדמה אינטראקציה אנושית, ביחד עם הבוט שיודע לדמות שיחה שממש נשמעת אמיתית, יוצרים חוויה מבלבלת ביותר.
מה אתם אומרים? האם זה נכון להשתמש בממשק ״שיחתי״ לצורך טכנולוגיה כל כך חדשנית? אולי היה צריך לחשוב על ממשק אחר, שישקף בצורה יותר טובה את התהליך שקורה מאחורי הקלעים?
אני למשל אוהבת את איך ש kayak היו מעבירים את השניות של החיפוש בזמנו, עם אנימציה קטנה כזו שאומרת ״מחפש עכשיו …… מליוני מלונות…. עשרות מליוני טיסות….״ כאילו מדברר את תהליך החיפוש.
מה הייתם עושים כמנהלי המוצר? הולכים על התבנית המוכרת או מחפשים משהו חדש? ואם משהו חדש – יש כיון?