עוד דיון צדדי שאני לא אכנס אליו כרגע הוא המודעות של המשתמש עצמו. אם משתמשים לא מודעים לבעיתיות האם זה אומר שהיא לא קימת? אם אנשים לא מבינים שהם חושפים את עצמם, האם זו לא אחריות של המוצר לידע אותם ולהזהיר? בעיני, זו ללא ספק חלק מהאחריות של המוצר, ומובן שכאן נפתח דיון על עד כמה המוצר צריך לידע ולהזהיר, כי הרי גם אפשר להרוס לעצמנו את העסק בדרך הזו. אבל שוב, אני לא אכנס לדיון הזה הפעם.

לעניינו – אילו פתרונות פרטיות מציעים שרותים נפוצים ברשת?

כמה דוגמאות:
פליקר – אפשר לחשוף תמונות רק לקבוצת משתמשים מסוימת שהמשתמש תייג אותם (משפחה/חברים/משתמשים מוכרים אחרים). פליקר לא מסתירים את הנושא של פרטיות, וכל תמונה מסומנת בתג הרלוונטי, כך שאפילו אם הפתרון הוא לא מאוד גמיש (אי אפשר לאשר למישהו לראות רק חלק מהתמונות, האישור הוא ברמת קבוצת המשתמשים), הוא עדין ברור וזמין.

פיקסה – מאפשרים גם הם שלוש רמות של פרטיות, אבל בצורה קצת אחרת. אפשר להשאיר את התמונות פתוחות לכל, אפשר לסגור אותן בעזרת לינק מסובך לגלרית התמונות שלך, ואז ההנחה היא שרק מי שתשלח לו את הלינק יוכל להגיע אליה, כי אי אפשר יהיה למצוא אותה בחיפוש רגיל. אני ממש לא אוהבת את השיטה הזו, כי הרי כל לינק שנחשף או נשלח במייל הוא “שם בחוץ” ולעולם לא נדע איזה עוד טיולים הוא עשה… והאפשרות השלישית היא לקבוע שמית מי יכול לראות את התמונות לפי שם המשתמש בגוגל.

בפייסבוק הפרופיל המוקטן, שכולל רק פרטים מזהים מינימליים פתוח לכל, וכדי לראות את שאר המידע צריך להיות “חבר”. מצד שני – רשימת החברים פתוחה לכל, והיא בעצם הבסיס עליו מבוסס כל ה”פטנט”של פייסבוק, אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה…  התמונות שמשתמשים מעלים לפייסבוק חשופות רק לחברים שלהם, ולחברים שלהם…. כלומר אם חבר מגיב על תמונה שלי, גם כל החברים שלו יוכלו לראות אותה, ואת כל האלבום. זו היא פרצה לא פשוטה בפרטיות.

הפתרון שמצאנו בוובג’אם (אם זה מענין אתכם) הוא לאפשר משחק עם רמת הפרטיות  כך שאנחנו מאפשרים למשתמש לשלוט בפרטיות לא רק ברמת הדף עצמו, אלא בכל מודול על הדף, כך שאפשר ליצור דף שכולל חלקים שרק חלק מהאנשים רואים (למשל תמונות שרוצים להשאיר פרטיות), וחלקים אחרים פתוחים לכל (למשל בלוג או פורום). הרמה הבאה שאנחנו מתכננים היא האפשרות ליצור קבוצות שונות, כך שהמשתמש יוכל לבחור מי יכול לראות מודול ספציפי, לפי קבוצות שהוא מכין מראש.

לסיכום, הקריטריונים לפתרון טוב בעיני הם:
1. המוצר מידע את המשתמש (בבהירות וללא מאמץ מצד המשתמש) לרמת החשיפה של הפרטים שהוא מוסר
2. המוצר בנוי בצורה שתאפשר שליטה ברמות החשיפה בצורה המפורטת והגמישה ביותר האפשרית
3. המוצר “מזהיר” את המשתמש או מונע אפשרות של משתמש אחד שחושף פרטים על משתמש אחר בלי ידיעתו
4. המוצר מאפשר למשתמש לשנות בכל זמן את רמת החשיפה של פרטים חדשים (ובאופן אידיאלי – גם אחורה) – שוב, בקלות ובבהירות
5. המוצר מציע הגדרות ברירת מחדל שמגנות על המשתמש (תוך פגיעה מינימלית במוצר)

הקריטריונים האלה באמת לא מורכבים מדי. אבל עדין, לא מצאתי ברשת שום מוצר שבאמת מיישם אותם.  לא הצלחתי למצוא פתרון שהוא באמת גמיש מספיק, ידידותי מספיק, ואפקטיבי מספיק. איך זה יכול להיות? הרי המוצרים ברשת הם כבר כל כך ידידותיים, וקלים לשימוש, וממכרים…