הרשת מתרגשת מפוסט העזיבה של המעצב הראשי של גוגל בשנתים האחרונות.
אם לתמצת הוא אומר- הצטרפתי לגוגל כדי לעצב מוצרים שישמשו מליוני משתמשים, אבל בפועל העבודה היתה בעיקר להסביר ולמצוא סיבות “מדעיות” להחלטות עיצוביות. גוגל הוא ארגון שמונע על ידי מספרים, תוצאות, וחשיבה של מהנדסים, וצורת העבודה הזו לא איפשרה לו לעסוק ב”עיצוב” פרופר. הדוגמא שהוא נותן היא שאכן, גוגל בדקו לאחרונה 41 גוונים של כחול במבחני משתמשים, כדי להחליט איזה מהם נותן את התוצאות הכי טובות.
שתי נקודות מעניינות עולות מהפוסט הזה, הראשונה בקשר לתפקידו של המעצב, והשניה בקשר לתפקידו של גוגל בעולם הרשת. היום אני רוצה להתיחס לנקודה הראשונה*, למרות שהיא כמובן גם רלוונטית לגבי השניה.
האם באמת לא צריך יותר מעצבים? פשוט נבנה אלגוריתם של כל האפשרויות, נעלה אותן למבחן המשתמשים, ונחליט לפי מי שעובדת יותר טוב?
דוגמא למודל כזה של קבלת החלטות עיצוב ראיתי בדיוק השבוע בפוסט על בנית תבניות העיצוב של mailchimp (דרך אגב מדובר באחד הבלוגים הכי מוצלחים שאני מכירה בנושאי עיצוב ושמישות, מומלץ).
הסיפור בקיצור – מיילצ’ימפ היא אפליקציה לבניה וניהול של ניוזלטרים ואימיילים. הם בנו פיצ’ר שמזהה את הצבעים של האימג’ שהמשתמש העלה ככותרת למייל, ומציע תבנית צבעים מתאימה לשאר האימייל (צבעי רקע, פונטים, וכו’). את תבניות הצבעים הם יצרו בצורה אוטומטית (700,000 צרופים), צמצמו לפי חוקים פשוטים (26,000), ואז הם העלו את האפשרויות כמטלות ל Mechanical turk של אמזון – אפליקציה שמאפשרת ל”מכור” מטלות למשתמשים תמורת כסף (או “לקנות” פתרונות של מטלות, תלוי איך מסתכלים על זה). הם הקציבו שני סנט לכל מטלה, ואספו 85,000 מטלות. כך צומצמו התבניות ל-600, בעלות ממש זניחה.
הנה, אפשרי. מי צריך מעצבים עם עין טובה ויד יציבה, ויצירתיות, והשראה, וחשיבה אסטרטגית, והבנה של משתמשים ושל טרנדים ושל העולם… יש טורקי מכני!
נו באמת. אני חושבת שהתשובה ברורה, אבל לטובת מי שלא ברור לו, אני אגיד אותה בכל זאת . הרבה פעמים בעיצוב, כמו בפיתוח, לא צריך להמציא את הגלגל. יש נוסחאות שעובדות, יש חוקים, יש למידה מהעבר ומנסיון של אחרים. אבל הטוויסט, מה שיגרום לזה להיות מיוחד, שונה, מבריק – את זה לא תמצא בשום ספר או נוסחא.
מעצבים מכנים יעצבו מוצרים שעובדים. אולי אפילו עובדים טוב. מעצבים אנושיים יביאו את הקידמה. את הקפיצות קדימה. את ההשראה. את ההברקה.
לגבי כבוד המעצב, שעזב מאוכזב את תפקידו בגוגל, אני חושבת שיש כאן מקרה של צפיות שאינן מותאמות למציאות. גוגל מעולם לא הסתירה את העובדה שהיא ארגון מכוון תוצאות, מספרים, והנדסה. הם ידועים בכך שהם דורשים ידע טכנולוגי ותארים טכנים, לתפקידים שבמקומות אחרים לא דורשים. בכל הדברים האלה, הם ידועים.
האם הם ידועים בעיצובים חדשניים? התשובה היא, למעט דף הבית המפורסם, לא! (ויש שמועות שדף הבית עוצב בצורה שעוצב פשוט כי לא היה להם מעצב באותה תקופה, אבל לא מצאתי לשמועות האלה שום ביסוס ברשת).
גוגל ידועים בכך שהם מגייסים אנשים שהם over qualified לתפקידים שונים. זה נשמע יפה, ואנשים מצטרפים לגוגל כי זו אמורה להיות שורה מאוד חשובה בקורות החיים, אבל בפועל להרבה אנשים זה לא מתאים, וגם על זה כבר נכתב בהרחבה.
בקשר לנקודה הרחבה יותר, לגבי גוגל, התפקיד והמקום שלהם ברשת, אין ספק שהפוסט הזה נותן הצצה לדרך קבלת ההחלטות שם, והמידע מאוד מענין. הד”ר טוען שזו דוגמא מכוננת למדוע גוגל הוא אבי כל רע ברשת. כי הם גורמים לנו לחשוב שהם “לטובתנו”, בעוד הם למעשה ארגון כלכלי לכל דבר, שהמטרה שלו היא לעשות כסף.
תאורטית, אם ההחלטות נעשות רק ברמה “הכלכלית”, הרי אפשר היה להתווכח ברמה הזו גם על ענין העיצוב, ולהשתמש ב”חוקי המשחק” ש”הם מבינים”. למשל – האם מבחן של 41 גוונים של כחול הוא באמת יותר אפקטיבי (כלכלית) מלסמוך על מעצב הבית? האם זה לא היה יותר זול ויותר יעיל פשוט לתת למעצב להחליט?
כאן אנחנו כבר נוגעים בבעיה האמיתית לדעתי – מה שאנחנו לומדים מהפוסט הזה, הוא שאף אחד בגוגל לא היה מוכן לקבל החלטה ולרוץ איתה, בלי גיבוי של דו”חות ומספרים ונתונים “אמפיריים”. אפילו לא החלטה כמו עובי הבורדר או הגוון של הכחול. וזו הבעיה האמיתית. כי אם ניקח את הנקודה הזו לקיצוניות – מי צריך מנהלים? יש נתונים…