מי צריך להיות ברשת

נשאלתי בראיון עבודה למה יש לי בלוג.
עניתי שהתחלתי את הבלוג כחלק מהעבודה שלי – ניהלתי מוצר שכלל תשתית לבלוגים, ורציתי להיות "משתמש" בעצמי. תמיד יותר כייף (וכמובן שעוזר מקצועית) אם אתה המשתמש של המוצר שאתה מפתח. זו התשובה האמיתית, אבל יש עוד סיבה – פתחתי את "הבלוגרית", כשהחלטתי לחזור ארצה, וחשבתי שזה יהיה כלי טוב לספר קצת על עצמי ולהכיר את הקהילה הרלוונטית, קהילת הרשת הישראלית. חשבתי לעצמי שיהיה נחמד שאוכל לקשר לדף על עצמי, בעברית, כשאני מגיבה לבלוגים מקצועיים ומתחילה להכיר את הסצנה.

נוכחות ברשת בימינו היא זכות כמעט בסיסית של כל אדם פרטי וכל ארגון. זה יכול להיות חינמי לחלוטין, וללא שום ידע טכני, החל מפרופיל ברשת מקצועית ספציפית (או לינקדאין), ועד לבלוג מושקע או אתר תמונות בפליקר.

online presence

השאלה היא – מי "צריך" להיות שם? למי כדאי להרים אתר ולהיות נוכח ברשת?
אני נתקלת בשאלה הזו, שנשאלת על ידי חברים רבים שלי, באופן תדיר. החבר הארכיטקט טען ש"אף אחד לא בוחר ארכיטקט לבית שלו לפי האתר של הארכיטקט ברשת". מאוד יכול להיות שהוא צודק. ועדין – אני טענתי שלא רק שהוא חייב שתהיה לו "נוכחות" ברשת, הוא גם יכול להשתמש בנוכחות הזו כדי להגדיל את העסק שלו וליצור "לידים" משמעותיים. תהליך החשיבה היה מענין – מה המטרה של האתר שלהם (של משרד הארכיטקטים)? אל מי האתר פונה? האם מה שהוא צריך זה אתר כדף ייעודי, או נוכחות ברשתות חברתיות/בלוג?

האם מישהו יבחר ארכיטקט שיתכנן עבורו בית רק לפי האתר שלו ברשת? קרוב לוודאי שלא. אז למה בכל זאת כדאי למשרד הארכיטקטים שתהיה להם נוכחות ברשת? הסיבות שאני מניתי הן שתיים. אחת מהותית ואחת שהיא יותר שטחית, "מראית עין".
הסיבה המהותית – הרשת נותנת הזדמנות להציג מידע, שעשוי לגבות ולחזק ולאפשר ללקוח פוטנציאלי מתלבט הצצה יותר נרחבת לעבודה של המשרד. אם נניח שהדרך שבה אנשים בוחרים ארכיטקט היא רבת שלבים – החל מהמלצה של חברים, עד לשיחת גישוש וסיור הצצה על עבודות קודמות, הרי שאתר שבנוי טוב, נותן אינפורמציה על המשרד/אנשי המקצוע/דוגמאות של עבודות קודמות – יכול לקצר בצורה משמעותית את שלבי הגישוש.
הסיבה השטחית –  נכון, אולי לא בוחרים ארכיטקט ברשת, אבל אם לקוח פוטנציאלי יחפש את המשרד שלך ברשת, ולא ימצא כלום – או יותר גרוע, ימצא איזה דף בן מאה עם איזכור של שם המשרד ולא שום דבר מעבר לזה – הוא עשוי לחשוב שאתם אנשים לא רציניים. אולי כל מה שצריך זה דף מידע שיראה רציני, ולא יותר. אבל גם זה משהו.

הדיונים האלה עלו בי שוב, כשראיתי את הפוסט של ד"ר ירדן לוינסקי, הפסיכיאטר ואיש הטכנולוגיה, שמבקש עזרה מהבלוגוספירה בקידום האתר המקצועי שלו, ושל רזולוציה מכון הטיפול שלו.

המחשבה הראשונה שעלתה בי היתה – מי בוחר פסיכיאטר ברשת? והתשובות, למרבה הפלא, מאוד דומות לתשובות שנתתי לחבר הארכיטקט. אולי לא בוחרים פסיכיאטר ברשת, אבל אתר רציני יכול לחזק המלצה קימת, או אפילו לגרום למישהו לחפש המלצה או מידע נוסף לגבי בעל המקצוע שנמצא ברשת. במקרה של טיפול פסיכיאטרי, הרשת יכולה גם לספק את המידע בצורה דיסקרטית, ובנושאים שלפעמים לא נוח לדון בהם עם חברים או לבקש המלצות באופן ישיר, הרשת יכולה למלא תפקיד עוד יותר חשוב.

העובדה שלמרות כל העבודה שעושה ד"ר ירדן לוינסקי ברשת האתר שלו עדין לא מדורג בהתאם ע"י גוגל קצת מתסכלת ומעיפת. אם מישהו כמוהו לא מצליח לקדם את האתר המקצועי, הרציני, המושקע שלו – מה יגידו אזובי הקיר כמוני?

אבל כאן מגיע הכח השני של רשת – הקהילה. כשמישהו כמו ירדן לוינסקי מבקש עזרה מהבלוגוספירה – המתגייסים הם רבים, והכל בזכות ולא בחסד. אני לא מכירה את ירדן באופן אישי, אבל מתוצאות עבודת האינטרנט שלו אני נהנית כבר שנים. "רשימות" הפלטפורמה שהוא אחד ממייסדיה היוותה עבורי יעד קבוע לקריאה של תוכן איכותי בעברית ברשת, הכרתי דרך "רשימות" אנשים מעניינים ולמדתי הרבה. אני חושבת שהתרומה של האתר לתרבות הרשת בישראל ולתוכן המפורסם ברשת בעברית היא תרומה מכרעת, וכשראיתי את בקשת העזרה של ירדן באתר שלו – ידעתי שזו הזדמנות עבורי להחזיר טובה קטנטונת, על שנים של עבודה שלו.

לסיכום – התשובה לשאלה "מי צריך להיות ברשת", היא בעיני  – כל מי שרוצה.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

2 תגובות

  1. כרגיל, פוסט מעניין מאד 🙂

    הערה אחת: כתבת "נוכחות ברשת בימינו היא זכות כמעט בסיסית של כל אדם פרטי וכל ארגון" אבל בהמשך את טוענת שזה משהו הוא כבר ממש חובה, בכל מקרה, אין ספק שזו שאלה מעניינת האם כ-ל אחד צריך נוכחות אינטרנטית או שבמקרים מסויימים ה-"שב ואל תעשה" עדיף.

    – אני מקווה שהבלוג שלך באמת עזר לך לרכך את הנחיתה בארץ שלנו!

  2. הדס שיינפלד

    המממ… עלית על נקודה מעניינת. אני חושבת שזו זכות בסיסית מבחינה זו שכל אחד יכול. כמובן שזו הגזמה – יש הרבה אנשים שאין להם את היכולת הטכנית הבסיסית – אין להם מחשב/אינטרנט, וכמובן שיש הרבה אנשים שאין להם בזה שום ענין.
    לגבי החובה – אני לא חושבת שזו חובה, בבחינת "אם אתה לא שם אתה לא קיים" אבל אני כן חושבת שעבור יותר ויותר אנשים מדובר בכלי שיכול לעזור ברמה המקצועית, ואין סיבה לפחד או להתעלם ממנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *