החדשות שהכי עניינו אותי בסוף השבוע האחרון הגיעו מנינג Ning, שהודיעו שהם מפסיקים לתמוך בלקוחות החינמיים שלהם. למי שלא יודע, נינג היא השחקנית הגדולה ביותר בעולם של “בנה לעצמך אתר/רשת חברתית”.  הם מאפשרים לכל אחד (בלי שום יכולת טכנית משמעותית) לבנות לעצמו אתר עם כל האלמנטים של רשת חברתית – בלוגים, פורומים, צ’אט, וכו’. החברה נחשבה לאחת ההצלחות הגדולות של עולם הווב 2.0, הושקעו בה כ-120 מליון דולר, והם דיווחו על גדילה מטורפת במשך חודשים ארוכים. המודל העסקי שלהם היה מודל פרימיום freemium קלאסי – אפשר להשתמש בשרות החינמי (שכולל פרסומות), או לשלם עבור שרותי פרימיום שונים החל ממיפוי של הדומיין שלך לאתר ($5 בחודש), ועד לשרותים רבים נוספים שעבורם תשלם גם מאות דולרים כל חודש.

בסוף השבוע שעבר הודיע המנכ”ל החדש שלהם על שינויים משמעותיים בחברה. מבחינת המוצר, החברה תפסיק לתמוך בלקוחות החינמיים. הלקוחות יכולים לבחור אם להתחיל לשלם עבור השרות (אין פרוט מה תשלום המינימום), או לעבור לשרות אחר. מבחינת החברה, הוא הודיע שהיא עומדת בפני קיצוצים משמעותיים, של יותר מ-60 איש, שהם כ-40 אחוז מעובדי החברה.

החדשות האלה משמעותיות ביותר, למרות שמה בדיוק המשמעות שלהן עבור חברות אחרות ועולם הווב בכלל, עדין לא ברור.

מבחינת נינג והמודל העסקי – האם המשמעות היא שמודל הפרימיום נכשל?
כמובן שיש מי שממהרים לקשור את ההתפתחות הזו עם הרצון העז שמביעות חברות מדיה לגבות כספים עבור שרותיהם, והנה כבר הגענו למסקנה שאין יותר מקום למודל הזה. אני חושבת שהמסקנה הזו היא מרחיקת לכת. אבל מסיפור נינג אני מוכנה בשלב זה להסיק רק כמה מסקנות קצת יותר מצומצמות, שאולי יותר מתאימות בשלב זה:
– מודל הפרימיום לא מתאים לכל חברה –  יש חברות שכן מצליחות, בעזרת המודל הזה בדיוק, לבנות מאגר משתמשים גדול וחזק, שכולל חלק משלם מהותי שמספק להן רווחים משמעותיים. נכון, אין הרבה חברות כאלה. מאוד יכול להיות שצריך להתחיל לחשוב על מודל אחר, אבל אין מקום לפסול את המודל כולו בגלל נינג.
– גם כשמיישמים מודל freemium צריך לבדוק האם הוא מצדיק את עצמו – אולי נינג פשוט תמחרו את כל השרותים שלהם במחיר נמוך מדי? מהניתוח של השוק והמתחרים, מסתמן שהם אכן תמחרו נמוך מדי, וגם בנו את המחירון שלהם בצורה מודולרית מדי. יתכן שחבילות, שנותנות יותר שרותים אבל יש להן גם מחיר יותר גבוה, היו מאפשרות למודל לעבוד בצורה יותר טובה.

מבחינת המשתמשים
עבור הרבה משתמשים, העובדה שנינג אפשרה שרות חינמי היתה אחת הסיבות העקריות שהם בחרו בפלטפורמה שלהם. הם גם נראו מספיק גדולים ויציבים עם רשימת לקוחות ענקית, כך שהיתה רמה מסוימת של בטחון שהם לא יעלמו מחר.
כאן דווקא יש מסקנה מאוד ברורה – כשמשתמשים בשרות חינמי, אין אף פעם שום ביטחון שהשרות אכן יהיה שם מחר, ובאותו פורמט של היום. ההסכמה שבין נותן השרות למשתמש היא מעין חוזה תאורטי, שגם ההסכם ותנאי השרות המפורטים באתר מקפידים להשאיר אותו מספיק פתוח/מעורפל כך שיוכלו תמיד לבצע שינויים.  שינויים כאלה יכולים להיות הורדה של פיצ’רים מסוימים (שעשוים להיות פיצ’רים חשובים מאוד ללקוחות מסוימים), או גביה עבורם. מבחינה זו, דווקא העולם שבו הלקוח משלם סכום (גם אם נמוך) מאפשרת לו רמה נוספת של בטחון שאכן קימת התחיבות של החברה לספק ללקוח את המוצר. אם בכל זאת מחליטים להשתמש במוצר חינמי, כדאי מאוד לבדוק האם יש אפשרויות יציאה/החלפה ברורות – האם יש פונקציה של “אקספורט” – ייצוא כל המידע שקיים כרגע באתר לאתר אחר, האם אפשר ליצא בקלות ולפורמט סטנדרטי. אם אין אפשרות כזו, ואתם צופים שבאתר/שרות יצטבר הרבה מידע, הייתי חושבת פעמים.