כולנו התלהבנו מהפרזנטציה הראשונה של גוגל וייב. כולנו ביקשנו הזמנות וחיכינו לבטא, וכולנו לא הבנו מה עושים עם זה, כשכבר היתה לנו גישה.
עכשיו גוגל מפסיקים את הפיתוח של הוייב כמוצר (הטכנולוגיה שבו תשמש עוד הרבה מוצרים עתידיים), ו”כולנו” כותבים הספדים ועצות לגוגל איפה הם טעו, ואיך לעשות את זה יותר טוב בפעם הבאה.
אז תראו, גם אני התלהבתי מהמצגת, גם אני ביקשתי הזמנה (וקיבלתי בסבב השני והמכובד :-)), וגם אני אחרי כמה משחקים נטשתי את האפליקציה, כי לא באמת מצאתי לה שימוש.
הדבר הכי קל עכשיו, הוא לכתוב את פוסט ההספד והעצות. אפשר גם להוסיף את רשימת המוצרים של גוגל שלא הצליחו (בואו נקרא להם כשלונות, למה לא. כשלונות מפוארים…).
אבל בעיני, רשימות ההספדים האלה כוללות בדרך כלל שילוב של אמיתות שרובן לא רלוונטיות במקרה הזה, או עצות קלישאתיות שלכתוב אותן רק כדי לכתוב משהו זה מיותר. ובכלל, קטונתי מלתת עצות לגוגל. באמת. דרך אגב, שימו לב שכל העצות האלה יכולות להיות תקפות גם לאפל ולאיפון (במיוחד לבעיתיות באיפון 4), אבל אף אחד לעולם לא יגיד לאפל “לא לעשות ענין מהשקות של מוצר חדש”, “להתרכז בפיצ’רים הטובים ביותר ולא להשיק מוצר שמלא בחידושים”…
אז אני רוצה לתת זוית קצת אחרת. אני דווקא חושבת שמותר לחברה כמו גוגל להכשל, שהיא עושה שרות טוב לתעשיה שלנו ולטכנולוגיה גם עם מוצרים שלא מצליחים, ואולי אפילו להיפך – זה טוב לתעשיה הזו שגוגל וחברות כמוה (מי אמר מיקרוסופט) לפעמים מוציאות מוצרים שנכשלים.
ויש לי כמובן סיבות…
למה זה טוב?
ציפיות גבוהות והייפ הם לא טעות – תראו, מבחינת גוגל יכול להיות שהציפיות הגבוהות וההייפ המטורף היו טעות, כי הן היו לא ריאליות, ושום מוצר לא היה עומד בהן. אבל מבחינת המשתמש, מבחינת השוק, מבחינת התעשיה – יש יתרון גדול בהייפ כזה. למה? כי זו השראה. אחרי שראיתי את המצגת הראשונה של הוייב, חשבתי עליה עוד ימים רבים. רצו לי בראש מליון רעיונות – מה אפשר לעשות עם הוייב, איזה אפליקציות אפשר לכתוב אליו וסביבו, איך זה ישפיע על המוצרים שאני עובדת עליהם, ועוד ועוד. בסופו של דבר נכון שהמוצר לא ענה על הציפיות, אבל אני משוכנעת שהוא גרם להמון אנשים לחשוב בכיוונים שונים שלא חשבו עליהם קודם, וככה מתקדמת התעשיה. השראה וחלומות זה לא דבר רע, זה דבר טוב. ואם חברה כמו גוגל “מממנת” את ההשראה הזו, מה טוב.
מוצר “לא ממוקד” הוא לא בהכרח טעות – חלק מהביקורת על הוייב היא הטענה שהוא “פותח ועוצב על ידי מהנדסים”, שנהנו מהיכולות הטכניות אבל לא חשבו על המימוש, על השימוש, עד הסוף. שוב, מאוד יכול להיות שהביקורת מוצדקת. שהיו בוייב יותר מדי אפשרויות שאף אחד לא ישתמש בהן, במקום להתמקד. אבל שוב, לגוגל יש את הכח לעשות דבר כזה, ואני לא מתפלאה שהוא מפתה אותם. כשאתה יכול להושיב המוני מתכנתים מוכשרים, ולכל אחד יש רעיון והביצוע אפשרי, אני מבינה לחלוטין למה קשה למנהל מוצר לבחור, ולמה הוא חושב שזה יכול להיות מגניב לשים את כולם בתוך המוצר. הפיתוי ברור. יכול להיות שזו טעות. סביר שמבחינת המוצר הספציפי הזה – זו טעות. אבל מבחינת העתיד של הרעיונות האלה – זו ממש לא טעות. אני בטוחה שרובם המכריע של הרעיונות האלה עוד יגיע למימוש בפרויקטים ומוצרים אחרים. למישהו יש ספק שהעדכון של הקלדה אונליין בין משתמשים שונים זה פיצ’ר מעולה?
לסיום, אני חיבת להסכים עם נקודה אחת שהעלה ירון גלאי ב”הספד” שלו לוייב. כשמוצר של גוגל, בסדר גודל כזה, לא מצליח – זה מחזיר את הסומק ללחיים של הסטארט אפיסטים. אחד החששות הגדולים של אנשי הסטרט אפ הוא שגוגל תכנס לתחום שלהם ובעזרת המליונים שלה, והמוחות שלה, ושאר המשאבים שלה, פשוט תוציא את הסטרט אפ שלהם מהמשחק (החשש הזה כמובן רץ במקביל לחלום שגוגל תבין שהמוצר שהסטרט אפ מפתח הוא מוצלח כל כך שאין לה טעם להתחיל לפתח דבר כזה, ותקנה אותו… אבל זה כבר כיוון אחר). כשאנחנו רואים שאפילו גוגל הגדולה, עם כל המשאבים, נכשלת בהחדרה של מוצר כזה לשוק, זה אומר שלכולנו, בסטרטאפים הקטנים שלנו, יש עדין מקום. יש לנו יתרונות שלענק כמו גוגל כבר אין, אנחנו יכולים לנסות ולטעות ולתקן בקטן, ולהגיע למוצר שהוא הרבה יותר קטן, אבל הוא מפוקס ועובד ויש לו דרישה.
בקיצור – אני בעד כשלונות, בכל הרמות. “מי שלא עושה לא טועה” הוא אחד הנכונים והמוצדקים. ואם כבר לעשות – אז עם כל הלב, בהתלהבות אמיתית, עם רצון לחדש ולפרוץ גבולות, ולשנות מוסכמות. לגוגל יש את המשאבים לעשות הרבה, וגם לטעות. וכולנו יכולים ללמוד גם מההצלחות וגם מהטעויות.