קחו את האנשים הכי טובים.

אתם מכירים את המחשבות האלה, אני בטוחה. "אם אני הייתי המנכ"ל…" "כשתהיה לי חברה משלי*, אני…". הרבה פעמים אנחנו חושבים מחשבות כאלה בהקשר ביקורתי, כשאנחנו לא מרוצים מאיך שדברים נעשים בחברה שאנחנו נמצאים בה. לשמחתי, בחברה שאני עובדת בה כרגע הרבה פעמים אני חושבת מחשבות כאלה דווקא בהקשר החיובי, אני לומדת איך לעשות דברים. אז אחרי שעבדתי כבר בכמה וכמה חברות – מסטארט אפים קטנטנים ועד חברות ענק, הרשו לי לחלוק אתכם את התובנה שבעיני היא הכי הכי חשובה.

קחו אך ורק אנשים מעולים לעבוד אצלכם. וזה תקף לכל תפקיד, בכל רמת ידע וניסיון. 

אז תגידו – נו, ברור, שאנחנו רוצים אנשים מעולים. אבל לא תמיד אפשר – לא תמיד יש בשוק, לא תמיד יש לנו את התקציב, לא תמיד יש לנו את הזמן לחפש, לא תמיד יודעים מראש אם מישהו יהיה מעולה או לא.
או, בשביל זה אני כאן, בשביל לפרק את ההתנגדויות שלכם, ולהוכיח לכם שתמיד תמיד תמיד צריך להתאמץ ולמצוא אנשים מעולים.

למה זה כל כך חשוב? זה הכי חשוב. זה יותר חשוב מכל דבר אחר. למה? כי מהנסיון שלי אנשים מעולים מוכיחים את עצמם ונותנים ערך כל יום כל יום, בעוד שאם לקחת מישהו לא מעולה (אפילו ממוצע, שלא לדבר על פשוט לא טוב), אתה משלם על זה כל יום. כל יום.

בואו נגדיר מה זה אנשים מעולים. אז בעצם יש לזה בעיני שלוש רמות. ראשית, הם צריכים להיות פשוט תותחים במה שהם עושים. אם זה תכנות, אם זה שרות לקוחות, אם זה אדמיניסטרציה (שלא לדבר על ניהול מוצר כמובן!).
הם צריכים להיות תותחים קודם כל כי אתם רוצים לבנות מוצר מעולה, ובשביל זה צריך לדעת מה עושים. שנית, כי בדרך כלל אין יותר מדי אנשים שעושים את אותו הדבר, ואין מי שישקיע את הזמן שבאמת צריך בשביל ללמד, וכל אחד צריך לעשות את החלק שלו בצורה הטובה ביותר.
ברמה השניה, הם צריכים להיות תותחים מבחינת הגישה. הם צריכים לאהוב את מה שהם עושים, לאהוב את התפקיד, ולהגדיל ראש בכל דרך אפשרית. הם צריכים להיות מהסוג שמציע פתרונות, לא רק מציף בעיות. הם צריכים להיות מהסוג שמתעניין בכל מה שקורה מסביב ומגדיל ראש ומוצא קישורים בין דברים ותורם גם במקומות שהם מעבר להגדרת התפקיד הקלאסית שלהם.
וברמה האחרונה – הם צריכים להיות אנשים שנעים לעבוד איתם. כאן אני צריכה לסייג – לא כולם צריכים להיות חברים, לא בכל תפקיד נדרשים אותם כישורים חברתיים, אבל עדין בחברה האידיאלית שלי אין מקום לאנשים שאין להם יכולת בסיסית לתקשר עם אחרים, נימוסים בסיסיים, ובאופן כללי שהם בני אדם. אני מכירה מקומות שמוכנים לסבול חלאות, רק כי הם "גאונים בתחומם". אני לא מאמינה בזה. טיפוס אחד בעייתי יבריח אחרים, ולא השגת כלום.

אז תגידו – לא תמיד יש אנשים זמינים בשוק, ואין לנו זמן להשקיע בחיפוש. צריך מישהו עכשיו. ואני אומרת – תמיד יש. זה רק עניין של סבלנות בחיפוש, ולשלם את המחיר שצריך. סבלנות בחיפוש בדרך כלל אין. אנחנו צריכים בנאדם עכשיו. לא, אנחנו צריכים אותו כבר אתמול. אין לנו זמן, ועדיף להתפשר ולקבל מישהו שיתחיל עכשיו מאשר לחפש עוד חודש.  אני לא מסכימה. אני פשוט לא מסכימה.  עדיף לחכות עוד חודש. מישהו בינוני, או גרוע מזה, הרי יקח לכם חודש נוסף להכשיר עד שתראו תוצרת אמיתית. וגם אז, זו לא תהיה תוצרת ברמה שאתם באמת רוצים. לא להתפשר, לא להתפשר. לחכות ולמצוא את הבנאדם הכי מתאים.

אז תגידו – אין לנו תקציב. התקציב שלנו מוגבל, ואנחנו חייבים להסתפק במה שאנחנו יכולים להשיג בתקציב הזה. אני אומר – תגדילו את התקציב. ברצינות. תגדילו. זה הגיוני, גם כלכלית, ביותר מדרך אחת. ראשית, אם תקחו תותח – הוא יעבוד הרבה יותר מהר, יתן תוצרת הרבה יותר איכותית, וכך תוכלו להוציא את המוצר יותר מהר ולהרויח יותר. אני יודעת שזה פשטני, אבל זה נכון. יותר מזה, בואו ניקח דוגמא. נניח שאנחנו לוקחים מתכנת סביר, שעושה את העבודה, אבל לא מגדיל ראש אפילו במילימטר. אז אנחנו מפחדים לתת לו לתקשר עם לקוחות (במקרה של באג או בעיה), כי הגישה שלו בעייתית. אז מהר מאוד צריך גם אנשי שרות לקוחות, כי מישהו צריך לתקשר עם הלקוח, לא? אז הנה הבנאדם היותר זול, בעצם גרם לנו להוצאה הרבה יותר גדולה, שאחרת היינו יכולים בכייף לדחות.

ולסיום – לא תמיד יודעים אם מישהו יהיה מעולה או לא. לפעמים צריך לקחת הימור, לפעמים גם אחרי שלקחנו מישהו מאוד מבטיח, מתגלה שהוא פשוט לא כזה מדהים. אז אני אומרת – תחתכו. אין טעם להחזיק מישהו שלא מספיק טוב. נכון, זה לא פשוט. לפטר זה הדבר הכי מזעזע שצריך לעשות. אבל המחיר גדול מדי. הגיע מישהו, עבד חודש, חודשיים, ראיתם שזה לא זה – תחתכו. סביר להניח שגם הוא כבר הרגיש ויודע, ולא מאוד טוב לו, והוא צריך למצוא את המקום שמתאים לו. זה לא אתכם.

בקיצור חברים – קחו רק אנשים מעולים לעבוד איתם. זה הופך את כל העסק לתענוג, וזה גם משתלם מבחינה עסקית. יותר טוב מזה?

מסכימים? לא מסכימים? תנו בתגובות!

 

* אני לא באמת חושבת שאי פעם תהיה לי חברה משלי. לא כי לא הייתי רוצה, אני פשוט לא חושבת שאני הטיפוס היזם. למרות שכמו שאומרים -.never say never

 

 

 

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

8 תגובות

  1. אני מסכים לגמרי . בנוגע לגישת ה"נתפשר על בינוני" , יש בלוג פוסט די ידוע כאן http://haacked.com/archive/2007/06/25/understanding-productivity-differences-between-developers.aspx
    שבשורה התחתונה אומר שמתכנת אחד מעולה שווה עשרה בינוניים ומטה .

  2. לא יודעת. מודה שיש לי קצת בעיה עם המרדף אחר המצויינות.
    קודם כל זה הופך אותנו, אנשי המקצוע, לחפצים. ממותגים או לא ממותגים, עם אחריות לכמה שנים (וכמה שנים באמת אפשר לומר שהעובד הוא מצויין? מה קורה כשהוא מגיע לגיל 50 ומאט את הקצב? ובפתיחת הסוגריים אני שואלת, איפה הם כל אלה בני ה-50, לא יושבים לידי לפחות), ואם הם מתקלקלים, אז זורקים?
    מעבר לכך, ההגדרה של מהו עובד מצויין היא לא חד משמעית ואף אחד (לפחות לא אני) לא מצויין באופן גורף.
    אני חושבת שבארגון רגיל, אולי סטראט אפ לא נופל לקטיגוריה הזו, צריכים להיות אנשים מכל הסוגים והמינים, גם כאלה שאינם מצויינים, וזה תורם להפרייה הדדית וסביבה נעימה, שזה חשוב לא פחות.

  3. http://guykawasaki.typepad.com/051306TIE.pdf
    בהרצאה האלמותית של גיא קוואסאקי הוא נותן 10 כללים לסטארטאפ.
    כלל מספר 8 הוא אנשים. מצוינים טובים וכאלה שטובים ממך הם אלה שצריך לשכור.
    הוא נותן את מבחן הקניון. אם אתה רואה מישהו שאתה עומד לשכור סתם כך בקניון;
    האם תיגש אליו בשמחה (שווה לשכור אותו לעבודה…) או שתנסה להתחמק.
    גם הוא מסנגר על פיטורים מהירים. יש לעתים מצבים שהתפקיד אינו מתאים לאדם ואז אפשר לשנות.
    הוא מנסה לתת כלל אצבע נוסף: האם נצטער אם אותו אדם ייעלם מהחברה. האם הוא תורם?
    וחייבת לשאול, נשמע שהחברה שלך עומדת בסטנדרטים גבוהים, איפה את עובדת?

    רק טוב,
    ליבי.

  4. גם אם האדם לא מצויין אך שואף למצויינות הייתי מעדיף אותו על פני הגאון העצלן.
    לדעתי הבעיה העיקרית היא עובדים מקטיני ראש ושאינם רואים את טובת העסק לנגד עיניהם, יש אנשים שתמיד מתלוננים שמגיע להם יותר (כסף, הטבות you name it) עובדים כאלו בדרך כלל רק ממרמרים את שאר העובדים ופוגעים באיכות העבודה

  5. בלי לשים לב, את כותבת את הניאו-קפיטליזם מחדש. ולא, אני לא מאשים אותך בגבהות לב, חלילה. אני רק חושב שבלי לשים לב את הופכת לעבד שמקדם את השיטה, שדורסת את כל מי שאינו הכי טוב.

    מישהי סיפרה לי השבוע שהאקזיט הכי טוב שעשתה פעם קרן סינגפורית או טייוואנית, היה בחברה שהעסיקה רק נכים. אני מניח שהיה להם גם מוצר מצוין, אבל הנה משהו מעניין לתשומת ליבך: אנשים מבוגרים מאוד, או נכים, הם עובדים מצוינים, כי הם נאמנים מאוד למעסיק ולחברה, כי אין להם הרבה אלטרנטיבות, כי הרבה פעמים הם לא מצפים להתקדם ולהמשיך הלאה לפרויקט הבא, מסתפקים במה שיש להם עכשיו, ועושים הכל לטובת הקבוצה.

    מצוינים הם הרבה פעמים לא שחקנים קבוצתיים. כמה מהאנשים הכי חכמים שאני מכר לא יכולים לסבול עבודת צוות. מפתחים בחסד, אנשי שיווק מהסרטים (וגם אחלה בני אדם) – אבל אנשים שקשה מאוד לעבוד איתם.

    בקיצור, ההכללה, יימח שמה, לא מגלה הכל.

    (ותודה על הפוסט)

  6. באותו עניין, מודעה נחמדה שנתקלתי בה: http://startupseeksaveragedeveloper.com/

  7. הדס שיינפלד

    יגאל – זה פשוט מקסים! ומתקשר מאוד לפוסט שאני כותבת עכשיו, על ענייני האיזון בין הבית לעבודה. תודה!

  8. כתבה מרתקת, שימושית ומחכימה. העברתי אותה למנכ"ל שלי. מעניין אם יהיה לזה אימפקט בגיום כוח-האדם הבא.

    תודה על בלוג מרתק !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *