תלכו הביתה שלכם!

תצטרכו להאמין לי שזה לא קשור למעמדי כאמא טריה, אלא שתמיד חשבתי שיש גבול למספר השעות שהאדם צריך לבלות במשרד. אני מאמינה שזה נכון מהרבה סיבות, גם לאדם עצמו וגם לארגון. אין שום טעם בימי עבודה של 10, 12 ו-14 שעות. אין שום טעם.

מהפרספקטיבה של הארגון – אין ספק שלפעמים יש תקופות לחץ. צריך להשקיע, למשוך עוד שעה ועוד שעה, ולהגיע למטרה שהצבנו לעצמנו. אבל אי אפשר, ולא צריך, ולא כדאי, לעבוד ככה לאורך זמן.
הרי ליכולת הקוגניטיבית יש גבול. אם תכריח את האנשים להיות במשרד שעות ארוכות, המשמעות היא שהם לא יעבדו את כל השעות האלה. תראה את הפסקות הקפה מתארכות, את שעות הפייסבוק/גלישה חסרת מטרה/משחקים עם מטרה מוגדרת – לא לעבוד, כל אלה יתרבו ויתרבו, כי העובדים חייבים למלא את שעות העבודה הארוכות, ולמלא אותן בעבודה אינטנסיבית ומלאת משמעות זה פשוט בלתי אפשרי. עוד יותר מזה – אם אתה מכריח את עצמך לעבוד בשעה העשירית, מגיע השלב שאתה פשוט עייף, וכל דבר הוא מאמץ, והכל לוקח פי שלוש יותר זמן מאשר אם היית עושה את זה מחר, בראש רגוע ושקט.
מגיע השלב שבו אתה מתחיל לעשות שטויות מרב עיפות, ועליהן תצטרך לשלם מחר.
אני מוכנה אפילו ללכת עוד צעד ולהגיד שלארגון כדאי שיעבדו בו אנשים שיש להם בחייהם עוד דברים מלבד העבודה.
זה חוזר לענין של לקחת את הטובים, המצוינים.
ומנסיוני – אלה אנשים שיש להם חיים עשירים ומלאים. יש להם חברים, יש להם תחביבים, יש להם עניינים   – הם עושים הרבה דברים, ואת כולם הם לוקחים ברצינות.

מהפרספקטיבה של העובד, השקעה של עוד ועוד שעות בתפקיד היא לגיטימית במצבים מסוימים. אם אתה ממש צעיר, ובעבודה יש המוני צעירים, וזה בעצם גם החוג החברתי שלך – לגיטימי (אבל אז אל תמכור לי שאתה עובד את כל השעות הארוכות האלה…). אם יש לך פרויקט או משימה תחומים בזמן, שהם חשובים לארגון וגם לך – יש לך מוטיבציה מאוד חזקה להשלים אותם, זו סיבה טובה. אבל אין כזה פרויקט כל יום. אף פעם. צריך להזהר, שלא להסחף למעגל הזה. ככל שאתה שוקע יותר בעבודה, היא הופכת להיות יותר טובענית. כל עניין הופך להיות הרה-גורל, הפרספקטיבה נעלמת.
החברים כבר לא זוכרים איך אתה נראה, ולאט לאט יהיו לך פחות חברים, אז בכלל יהיו פחות סיבות לעזוב את המשרד… אותו דבר לגבי חדר כושר, חוג מקרמה, או כל דבר אחר שאת עושה בשעות הפנאי – ככל שעושים פחות, מתגעגעים פחות, והנה עוד סיבה להשאר במשרד. מה כבר יש לי שם בחוץ? מבחינה זו אין ספק שקשר זוגי חדש, שלא לדבר על ילד/ילדה, מכניסים הכל לפרופורציות. אבל גם את אלה אפשר לשבור מהר מאוד…

מה רציתי להגיד? רציתי להגיד שתלכו הביתה שלכם. תפסיקו להתגאות בזה שהייתם אתמול במשרד 11 שעות. זה באמת לא אומר שום דבר. תתגאו בהישגים אמיתיים בעבודה – בפרויקט שהצליח, בלקוח מרוצה, בהכנסות, במוצר מדהים. זה שעבדתם עשרה ימים רצוף בלי להתקלח ובלי ללכת לשרותים לא מרשים אותי.

ואני לא לבד. גם שריל סנדברג מפייסבוק (זוכרים אותה מההרצאה הזו?), גם היא הולכת הביתה בזמן.

 

ותודה לדאא שהפנה אותי לוידיאו הזה.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

תגובה אחת

  1. וכמובן שיש מחקרים שמראים שאת צודקת
    אבל מה שאת לא יודעת הוא שגם אנשים שעובדים מהבית צריכים ללכת הביתה שלהם. מצחיק עד כמה גם לעצמאיות, שעובדות מהבית, או מהמשרד בבית, קשה להפסיק לעבוד (השעה עשר וחצי ונחשי איפה אני?).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *