פרד ווילסון כותב בבלוג שלו כל יום. זה יכול להיות מחשבה מהירה, המלצה על משהו לקרוא או להקשיב, זה יכול להיות פוסט נרחב ומקיף, או כל דבר באמצע. השבוע הוא בדיוק כתב על ההרגל הזה:
As all of you know, I write every day. It is my discpline, my practice, my thing. It forces me to think, articulate, and question.
אני כל כך מקנאה. גם אני רוצה.
מצד אחד אני חושבת – זה סוג של מגלומניה לחשוב שיש לי משהו משמעותי להגיד כל יום. מצד שני – מי קובע מה זה “משמעותי”?
ולמה בכלל זה צריך להיות משמעותי עבור מישהו? אולי מספיק שזה משמעותי עבורי?
זה מחזיר אותי חזרה לשאלות הבסיסיות בכתיבת בלוג – למי בעצם אני כותבת? מה המטרה של הבלוג?
כמו שכבר הבנתם, זה פוסט של שאלות ותהיות, יותר מאשר של תשובות.
אני שוקלת לעשות לעצמי “אתגר כתיבה” שכזה, ולנסות באמת לכתוב, מחשבה אחת ביום. כל יום (אולי חוץ משבת וחג?).
יכול להיות שיש מישהו בעולם שם בחוץ שהמחשבות שלי יהיו גם משמעותיות/מעניינות עבורו, ויכול להיות שלא.
עוד לא החלטתי. עוד לא הכרזתי. אבל כן התחלתי לחשוב.
One Response
אני אוהב את תדירות הכתיבה של daring fireball (הבלוג של ג’ון גרובר):
בדר”כ הוא לא כותב כל יום, אלא פעם בשבוע (בערך) אבל אז מעלה כמה פוסטים.
כאשר הפוסט שלו רלוונטי במיוחד לתאריך מסוים, אז הוא כן כותב אותו קרוב לזמן אמת.
מה שנחמד זה שהוא לא כותב פוסט אחד ארוך עם כמה נושאים אלא מספר פוסטים, כל אחד מוקדש לנושא אחר (וכמעט כולם על אפל).
עוד דבר נחמד זה שהוא לא מגביל את עצמו רק לכתיבה של מסה של טקסט אלא לפעמים רק קישור או הערה קטנה (אבל תמיד הוא מוסיף לפחות משפט אחת משלו, גם אם זה קישור).