ביקור בדואר ישראל

קצת קיטורים, והפעם לא בהכרח על החיים ברשת… יוצא לי מדי פעם להגיע לסניף הדואר הקרוב, זה במידה רבה הצד השני של קניות ברשת.

כמה הערות על החויה השבוע.

1. הגעתי בחמש אחרי הצהרים. הסניף היה אמור להיות פתוח עד שש. בדקתי. באינטרנט. אבל כשהגעתי – היה שלט על הדלת שהיום סגרו בשלוש וחצי. עיצומים.
אי אפשר לעדכן באינטרנט? (הכל הכל קשור לאינטרנט, אין מה לעשות).

2. אז הגעתי שוב ביום למחרת. הפעם בשמונה בבוקר. פתוח. בכניסה יש מסך לקבלת מספר לתור (יש שלושה סוגי תורים). באופן תאורטי מדובר במסך מגע. בפועל – אנשים עומדים ומתחננים בפני המסך שיודיע להם מה מיקומם בתור. נגיעה. ליטוף. מכה. עם האצבע. עם הציפורן. עם המפרק. ספרתי משהו כמו בין 5 ל-8 נגיעות עד שהפתק הגיע לאנשים שלפני בתור. שלא לדבר על כך שאנשים יותר מבוגרים בכלל לא מבינים שמדובר במסך מגע, ועומדים מול המסך מבולבלים. (טכנולוגיה לשיפור השרות…).

3. מחכה בתור. יש שלושה תורים – חבילות, רשומים, ו"אשנב כל". ב"אשנב כל" יש שלושה אנשי צוות. אחד מטפל בלקוח, ושניים יושבים ומחכים ללקוחות הבאים. בהמתנה יש כמה וכמה אנשים.  אבל הם מחכים לתור אחר. אז שיחכו.

ועוד הערה לסיום – הפעם הלכתי לקבל מכתב רשום. מכתב רשום אמור הדוור להביא הביתה, ואם אין אף אחד – להשאיר הודעה. בשנתיים האחרונות ברב שעות היום היה אצלנו מישהו בבית. עוד לא קרה, אפילו לא פעם אחת, שהדוור אכן צלצל באינטרקום.

בקיצור – עובדי הדואר, אין לי מושג למה שבתתם השבוע, אבל לגבי שרות לקוחות… יש מקום לשיפור.

 

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *