באיזשהוא שלב היה לי ברור שאני צריכה להתיעץ עם מישהו שעשה תפקיד כמו שלי קודם. היו לי המון שאלות, רובן לגבי התנהלות, פחות ענייני ניהול מוצר פרופר. עד כמה להתעקש על העמדה שלי, עד כמה לוותר, עד כמה לדחוף את אחד העובדים שלי קדימה והאם באמת כבר אין ברירה וצריך לפתר?
השאלות האלה התקיפו אותי מכל כיון, והיה לי ברור שיש כאן ענין של נסיון. מי שעשה את התפקיד כבר שלוש, ארבע פעמים, כבר נתקל בסוגיות האלה, ניסה פתרונות שונים, ויוכל לעזור ולתת לי פרספקטיבה.
תאורטית, יכולתי להתיעץ עם קולגות – סמנכלים אחרים, אנשי משאבי האנוש, וכו’. ובאמת התיעצתי איתם הרבה. אבל היו מקרים שעוסקים באנשים שעובדים איתנו, וצריך היה לשמור על פרטיותם. היו התלבטויות שגרמו לי לחשוב על איך שאני עושה את העבודה שלי, ולא רציתי ממש לחשוף את כל המחשבות שלי בפני אנשים שקשורים לתפקוד הזה. בקיצור, זה עדין. הרגשתי שאני צריכה להתיעץ עם מישהו חיצוני.
מנטור. מנטורית. זה מה שהבנתי שאני צריכה.
לקח לי די הרבה זמן למצוא. בהתחלה רציתי אישה. חשבתי שיש כאן גם ענייני שילוב של אמהות עם עבודה, ואשה תבין אותי יותר. אבל לא מצאתי. ואז החלטתי שלחפש אישה, זה פשוט אפליה. צריך למצוא את הבנאדם הנכון, ולא משנה איש או אישה. וכך היה.
הפעלתי את מיטב חברי. זה לא היה פשוט. אין מקצוע כזה “מנטור”, למרות שיועצים מכל המינים כמובן שיש. וקואצ’רים מכל מיני סוגים. הדרישה שלי היתה כאילו פשוטה – מישהו שעשה תפקיד דומה לשלי, לפחות פעמים שלוש, בחברות יחסית דומות, ויש לו את הזמן/רצון/יכולות לחנוך, ללמד. פגשתי, ניסיתי, הכרתי, שלושה או ארבעה. כולם נעימים, חכמים, אבל לא מתאימים. צריך כימיה, משני הכיונים. זה לא פשוט.
בסוף מצאתי! חברתי הטובה, בעלה המקושר, מצאו לי את האיש הנכון. הכימיה היתה מידית. הוא הבין את המצב. המצב של החברה, המצב שלי בהנהלה, המצב של הצוות שלי, המצב של התכניות שלנו. הוא לא נתן לי פתרונות שטאנץ, אלא חשב איתי, הציע מהנסיון שלו, עימת אותי עם העובדות, ונתן עצות פשוט טובות. מאוד טובות.
מסתבר שבארה”ב, ובארגוני corporate גדולים, יש מסורת של מנטורים. אנשים עם ניסיון, שחונכים צעירים (יחסית). בספר של שריל סנדברג היא מספרת שכמעט בסיום כל הרצאה שהיא נותנת, ניגשת אליה מישהי ומבקשת שתהיה המנטור שלה… בארץ, למיטב ידיעתי יש פחות תכניות חניכה כאלה של אחד על אחד. סקר קצר בין חברי בפייסבוק הוכיח שמעטים מחברי זכו לחונך שכזה.
אז אם יש לכם את האפשרות – אני מאוד ממליצה. ואם אתם מחפשים מסגרת, אז בארגון product excellence שאני יושבת בועד המנהל שלו, מנהלים תכנית של מנטורים בהתנדבות לחלוטין. מנהלי מוצר מנוסים וצעירים נרשמים, הארגון עושה את השידוכים, ויוצאים לדרך. אני חושבת שזו תכנית נהדרת ומבורכת, ומקווה שכל המשתתפים שלנו ממצים אותה.
בקיצור – לא הבישן למד. מנטור טוב הוא נכס. מצאו לכם אחד ושמרו עליו.