למדתי, קראתי, ושמעתי לא מעט על תרבות ארגונית, אבל אני חיבת לומר שתמיד איפשהו ביני לבין עצמי חשבתי שאין באמת דבר כזה. כולם הרי מתחרים על עובדים בימינו. הכתבות בניוזגיק שמראות את המשרדים המהממים וסופרות את סוגי הקורנפלקס במטבח, רק חיזקו את דעתי. יש ארגונים שהולכים לכיון המוגזם, ויש יותר צנועים, אבל בסופו של דבר – כולם מאוד מאוד דומים.
אבל מסתבר שתרבות ארגונית היא משהו שלא אכפת לך ממנו, כשהוא מתאים לך ולא מציק. אבל כשהוא לא מתאים לך, פתאום את מבינה, שיש דבר כזה, ועד כמה הוא חשוב.
אז אחרי שנתקלתי בתרבות ארגונית שלא התאימה לי, ולאחר התיעצות עם חברים, הנה אני מנסחת לכם ולעצמי כמה חוקים, לבדיקת התרבות הארגונית הרלוונטית.
1. איך מתיחסים שם לפגישות? ברגע שיש עשרה אנשים בחברה, כבר צריך להתחיל לקבוע פגישות מראש, אחרת מאד קשה לתפוס את כל האנשים הרלוונטים בחדר אחד, ולקבל החלטות בצורה מסודרת.
צריך לבדוק:
– האם אנשים עונים לזימונים לפגישות? מכירים את אלה שאף פעם לא מאשרים/שוללים הזמנה?
– האם פגישות מתחילות בזמן?
– אם הבוס אמור להיות בפגישה, והוא איננו. מתחילים? לא מתחילים? איך מתנהגים?
תחשבו על זה, ואני בטוחה שתסכימו שיש כאן אינדיקציה מאוד חזקה לתרבות הארגונית. אם אנשים לא טורחים להגיב למיילים ולזימונים לפגישות. אם חצי מהזמן של הפגישה יושבים שלושה אנשים ומחכים לרביעי…, והכי גרוע – אם בכל פגישה חייבים את המנכ”ל או המנהל, בלעדיו אי אפשר להתחיל, בלעדיו לא מתקבלת שום החלטה, והוא, כמובן, תמיד, מאחר.
2. איך מקבלים החלטות? אני לא מתכוונת להחלטות אסטרטגיות, סופר-חשובות, שמצריכות דיון והסכמה של כל הרלוונטים. אני מתכוונת להחלטות היום-יומיות. אלה שיש עשרות מהן ביום. איך מתעדפים את העבודה היום יומית, איך מנסחים מכתב ללקוח, האם כפתור יהיה כחול כהה או בהיר, וכו’ וכו’.
אז איך ההחלטות האלה מתקבלות?
הנה שלוש אפשרויות, ואתם תחליטו איזו תרבות מתאימה לכם:
– שולחים מייל למנהל עם השאלה הפתוחה, ומחכים לתשובה
– הולכים למנהל, מחכים ליד הדלת שלו, ומקבלים החלטה בלייב
– מחליטים, מבצעים, ומידעים את המנהל
3. מבחן הילד החולה* – ועוד יותר מזה, מבחן העובד החולה. איך מתיחסים לעובד חולה? האם הוא מצופה להגיע למשרד גם עם חם גבוה, נזלת ושיעול, או להשאר בבית ולא להדביק אחרים? ואם יש לו ילד חולה? שלושה ימים רצופים? עד כמה מטרידים אותו בבית, עד כמה מכבדים את הענין או שהמוקד הוא כמה שהחבר/ה דפקו את השאר ש”עושים את כל העבודה כשהוא מתחמק”. בואו נרחיב את המבחן עוד יותר – האם הבוס הישיר מתקשר לשאול מה נשמע?
4. מבחן “התקופה הלחוצה” – התקופה הלחוצה היא התקופה שבה עובדים עד אמצע הלילה בלי חשבון, עובדים בסופי השבוע, עושים כל מאמץ אפשרי ולא מרפים בשביל שום סיבה. תקופות כאלה יש בכל חברה, אבל יש חברות שבהן כל השנה היא תקופה לחוצה. אפשר פשוט לשאול – כמה פעמים יצא לכם לעבוד בסוף השבוע. ואפשר לדרג מה משמעות “לעבוד” – לבדוק מיילים? לענות למיילים דחופים בלבד? לעלות לשיחות עם לקוחות? להגיע למשרד? כל אחד צריך להגדיר לעצמו מה לגיטימי מבחינתו, ולבדוק האם המקובל במשרד, מקובל גם עליו.
בקיצור, מסתמן שמעבר למספר סוגי הקורנפלקס במטבח, יש עוד מאפיינים לתרבות ארגונית. והם מאוד מאוד חשובים. נכון, זה סוג של פריווליגיה להתעסק בסוגיות האלה, אבל אם כבר יש לכם אפשרות לבחור את מקום העבודה הבא, לדעתי ענין התרבות האירגונית צריך לקבל מקום של כבוד בקריטריונים של הבחירה.
* קרדיט על הכותרת והקונספט לחברי ש.ק