בשנים האחרונות אני מנסה לתרום את חלקי בקטן בחיזוק נשים בעולם ההיי-טק. אני מסתובבת בעולמות האלה כבר 15 שנים, והייתם חושבים שאני כבר צריכה להתרגל למיעוט הנשים. אבל מה שקורה בפועל הוא שבשנים האחרונות הענין הרבה יותר מטריד אותי מאשר בעבר. קשה לי לשים את האצבע למה זה מטריד אותי יותר, נראה לי שזה שילוב של העובדה שאני עובדת בסביבות יותר מסובכות, עם העובדה שאני אמא, ובמיוחד אמא לבנות.
אחד הדברים שאני עושה הוא במסגרת התפקיד שלי ב״בורד״ (הועדה המובילה) של כנס Product Excellence בישראל, אני עובדת בכל שנה על הגדלת מספר המרצות בכנס עצמו. בשנה הראשונה פשוט פרסמתי את המודעה הרגילה של הכנס בפורומים שונים שאני חברה בהם – של נשים ושל גברים, והוספתי קריאה אישית לנשים לפנות. התגובות הפתיעו אותי. קיבלתי כמה הצעות להרצאות מגברים, אבל מנשים לא קיבלתי הצעות, קיבלתי שטף של שאלות. מה בדיוק הנושא של הכנס, מה הגודל שלו, מה הפורמט של ההרצאות, מה מחפשים, וכו׳. ואז הבנתי. בדיוק כמו שנשים מחפשות במקום העבודה דברים שונים מגברים, וקוראות מודעות דרושים בצורה אחרת, גם כשהן קוראות ״קול קורא״ שכזה להציע הרצאות, הן מחפשות דברים אחרים. בשנים הבאות ניסחתי את המודעה מחדש. הבהרתי מה הפורמט, מה מחפשים, הבהרתי שמקבלים תמיכה בתהליך הכנת ההרצאה, וסיפרתי על נשים שעשו את זה קודם בהצלחה והנאה גדולה. מספר הפניות גדל בצורה משמעותית.
מרגע שהגיעו ההצעות להרצאות, התהליך לא השתנה. כל ההצעות נבחנות על פי אותם קריטריונים, העבודה עם המרצים/מרצות היא בדיוק אותה עבודה, ובחירת המרצים/מרצות נעשית על ידי מנהל התוכן וקבוצת מומחים. כלומר כל מה שאני עשיתי היה להגדיל את ההיצע. האם אפשר לקרוא לתהליך כזה ״אפליה מתקנת״? בעיני לא. האפליה היא בתהליך המקורי, בעובדה שגברים ניסחו את ה״קול קורא״ הראשוני, ומבלי להיות מודעים ניסחו אותה עבור עצמם. זה לא היה בכוונה, זה פשוט היה מחוסר הבנה/תשומת לב/הכרות עם הענין. כל מה שהמעורבות שלי עשתה היתה ליצור שיויון הזדמנויות.
בקהל של הכנס המדובר יש הרבה יותר גברים מנשים. זה כנראה יצוג די מדויק של העולם. על הבמה, יוצא שבכל שנה גדל מספר הנשים, והשנה היה מספר שווה של נשים וגברים. במשוב שקיבלנו על הכנס השנה, ההרצאות של הנשים זכו כמעט בכל המקומות הראשונים של בחירת הקהל.
מה שהפתיע אותי היה התגובות שקיבלתי. שני אנשים חכמים, שאני מכבדת את דעתם, ממש תקפו אותי על המעורבות שלי. הם לא באמת ידעו מה אני עושה, הם רק שמעו שאני ״דוחפת נשים״. התגובה התחלקה לשני חלקים. הראשונה – אני לא מוכן להפלות ולהעדיף נשים שעושות דברים באיכות פחות טובה רק כי הן נשים. התגובה השניה היתה משהו כמו: למה אני צריך להעדיף נשים? למה דווקא נשים צריכות לקבל עוד תשומת לב? מה עם עולים חדשים? מה עם אנשים עם מבטא? מה עם אנשים עם מוגבלויות? את רואה אנשים כאלה על במות של כנסים?
אז כמו שכבר הבנתם, שתי התגובות לחלוטין מופרכות. אני ממש לא בעד ״להנמיך סטנדרטים״. ובקשר למיעוטים/אוכלוסיות מוחלשות אחרות, דעתי היא שכל אחד צריך לבחור את הקרבות שלו בעצמו. הקידום של נשים בוער בי, אז אני עושה מעשה בהקשר הזה. מי שחשובות לו אוכלוסיות אחרות – שיעשה!
ולסיום שני סירטונים קשורים לענין. תוקפים אותו מזויות שונות, משלימות.
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=QbX4Vp9dYrs]
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=dhGjGSD8_ps]