אני? בלוג? רוצה אבל…

הפוסט הזה מיועד למי שמדי פעם עוברות לה מחשבות על כתיבת בלוג, ואולי אפילו כבר פתחה בלוג או התחילה לכתוב, אבל זה לא זורם, ולא הולך, ולמרות הרצון זה פשוט לא קורה.
לא כל אחת ואחד צריכים לכתוב. השאלה הראשונה היא אם זה מדגדג לך באצבעות, אם את מרגישה שזה משהו שיכול להיות לך כייף, מענין, מאתגר. אם התשובה לשאלות האלה היא לפעמים כן, אז בעיני שווה לנסות.

בשלב זה חשוב להגיד גם מה הן סיבות *לא* טובות לכתוב בלוג. אם המטרה היא פרסום (של עצמך), או מכירות (של שרות שאת רוצה למכור), אז בלוג הוא כלי בעייתי ולא בהכרח הכלי הנכון. אני לא חושבת שכדאי לפתוח בלוג בשביל המטרות האלה, פשוט כי הכתיבה מנסיוני לא קורית מתוך החלטה, אלא יותר מתוך רצון.

אז למה כן לכתוב?
– כי כתיבה עוזרת לסדר את המחשבות
– כי כתיבה היא מיומנות חשובה
– כי כתיבה היא תיעוד
– כי אולי תוכלי לעזור למישהו אחר עם הדברים שיש לך להגיד
– כי אולי יצאו עוד הרבה דברים טובים מהבלוג הזה (בשבילך ובשביל אחרים) – מי יודע?

אז יש לך חשק לכתוב, והמון סיבות טובות למה כן לכתוב, ובכל זאת, זה לא קורה. הנה כמה מהמחשבות שאולי עוברות בך, והתשובות שלי אליהן:
אין לי באמת משהו מענין/חכם/חדש להגיד
יכול להיות שאין לך. אבל בכל זאת מתחשק לך לכתוב, נכון? אז תכתבי. אולי זה לא יהיה הדבר הכי חכם שמישהו כתב, אולי זה לא יחדש יותר מדי לאנשים, אבל כבר החלטנו שזו לא הסיבה לכתיבה, נכון?

מה שיש לי להגיד לא מענין אף אחד
אולי, אבל כבר החלטנו שאת בעצם כותבת בשביל עצמך, לא? וגם אם אף אחד לא יקרא, את תרויחי מעצם החשיבה והכתיבה. ואז, אחר כך, אולי זה דווקא כן יענין אנשים?

אין לי באמת על מה לכתוב
יש ברשת אלפי עצות ונושאים ותרגילים של כתיבה, אז אם מתחשק לך לכתוב ובאמת אין לך מושג על מה – שווה לנסות כמה מהתרגילים האלה. אבל מניסיוני, הנושאים הכי טובים לכתיבה הם הנושאים שבאמת מעניינים אותך ובוערים בך. איזו דילמה מהותית שהיתה לך בעבודה, החלטה קשה שאת מתלבטת בה. אם יש איזה ״נאוםֿ״ או עצה שאת מוצאת את עצמך אומרת שוב ושוב לחברים – הגיע הזמן לכתוב אותו כפוסט בבלוג. אם יש משהו שמאוד הרגיז אותך/ריגש אותך – שווה לכתוב עליו. נושאים שבאמת מעניינים אותנו, שיש לנו תגובה רגשית אליהם – הם הנושאים שיהיה לך הכי קל לכתוב עליהם.

יש לי נושא, אבל אני לא יודעת איך להתחיל לכתוב
מחסום ההתחלה הוא קשה. השורה הראשונה של כל פוסט נדמית כל כך חשובה, ולפעמים אפילו שיש רעיון טוב, אני לא מצליחה לכתוב את השורה הכה חשובה, הראשונה. הטריק שלי – להתחיל מהפסקה השניה. אני אומרת לעצמי שאת ההתחלה, אכתוב אחרי שכבר יהיה פוסט, ואדע בדיוק איך הוא הסתדר. אז אני לא שוברת את הראש על המשפט הראשון, אלא פשוט מתחילה לכתוב. מה שעולה לי בראש, ואחר כך – כשכבר יש כמה פסקאות, מחשבות, אני מתחילה לסדר. המשפט הראשון כבר קורה מעצמו.

מה יגידו/מה יחשבו/מי אני בכלל
למי אכפת מה יגידו? שיגידו! מי שיש לו מה להגיד – שיפתח בלוג ויגיד בעצמו.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים