מישהו נרשם לחדר כושר בניו יורק. אני לא מכירה את ״מישהו״, אבל חדר הכושר שולח לכתובת המייל שלי את תכנית האימונים שלו, אישור בכל פעם שהוא נרשם לשיעור או טיפול, תזכורות לגבי משטר האימונים, וכו׳. אני מקבלת מהם לפחות מייל אחד בשבוע, ולפעמים הרבה יותר. זה משעשע אותי לעקוב אחרי תכנית האימונים של מישהו, ואין בזה יותר מדי נזק לאף אחד, אבל מדי פעם אני תוהה לעצמי – הוא לא שם לב שהוא לא מקבל את המיילים שלהם? אני מקבלת גם עדכונים שוטפים מקהילה דתית איפשהוא בקנדה – על השיעורים שהרב מעביר השבוע, חדשות הקהילה, ופעם בכמה זמן גם עדכוני תקציב.
מיילים חד פעמיים שלא קשורים אלי מגיעים פעם בשבוע שבועיים. לאחרונה קיבלתי למשל תכנית לימודים מפורטת של קורס במכללה בירושלים בנושא הכנת מערכי שיעור. הגיעה אלי התכתבות בין שני רבנים לגבי חשבונות המים של בית המדרש (כולל כל חשבונות המים של חצי השנה האחרונה מצורפים), אם מישהו מתענין.
בדרך כלל התוכן הוא גנרי, ולא קרה כלום אם האימייל מגיע לידיים הלא נכונות. אבל מדי פעם יש שם גם תכנים אישיים, ואפילו רגישים. פעם אחת הגיע מכתב מפרקליטות שמיועד היה כנראה לשרותי הרווחה, וכלל דו״ח רווחה מפורט לגבי משפחה מסוימת והפניה שלה לבית המשפט. פעם אחת הגיע חוזה מכר של דירה עם כל פרטי העלויות.
אני מתארת לעצמי שאני מקבלת יותר מיילים כאלה מאחרים, פשוט כי כתובת המייל שלי בג׳ימייל היא יחסית פשוטה, ועדין, אני בטוחה שזו תופעה שהולכת וגדלה. אם מסתכלים על התופעה הזו של מיילים שמגיעים לכתובת לא נכונה בטעות, כבעיית מוצר, יש לה השלכות מעניינות.
קודם כל, והכי חשוב, הבעיתיות שבהעברה של תכנים סודיים/פרטיים באימייל. בג׳ימייל יש את הפיצ׳ר שמציע לך אנשי קשר נוספים למייל, אם את כותבת אותו לקבוצה של אנשים שבדרך כלל מתקשרת ביחד. זה פיצ׳ר מעולה בעיני (ובהקשר הארגוני הוא עוזר במניעה של מצבים של ״שכחתי לידע את…״). בגרסא העסקית של ג׳ימייל, הוא גם מתריע אם אני שולחת מייל למישהו מחוץ לדומיין העסקי שלנו (מחוץ לחברה). זה כלי קטן, ומאוד גנרי, ובכל זאת, הוא מציף לתשומת לבי אולי אני שולחת כאן חומרים לאנשים הלא נכונים.
בעולם העיסקי יש פתרונות לשיתוף של קבצים שצריכים להשמר סודיים. למשל, ״כספת וירטואלית״ שהמסמכים נשמרים בה, צריך קוד אישי כדי לפתוח אותה, אי אפשר להוציא ממנה את המסמכים, ויש רישום של כל מסמך שראית. יכול להיות שיותר מקומות צריכים להשתמש בכלים כאלה, במיוחד בעולמות רגישים ופרטיים. ברור לי שכלים כאלה יקרים, וגם תהליך ההטמעה שלהם לא פשוט, אבל נראה לי שהסכנה שמסמכים כל כך פרטיים מסתובבים באופן חופשי היא בעייתית מאוד.
מעבר לענין התכנים שמגיעים לידים הלא נכונות, נשאלת השאלה עד כמה אימייל הוא עדין שיטת תקשורת אפקטיבית. נראה שהבחור שלא מקבל את ההודעות ממכון הכושר שלו לא ממש מרגיש שהן חסרות לו. ולמכון הכושר אין שום דרך לדעת שההודעה לא מגיעה ליעדה (אם הם עושים הרבה טעויות כאלה, והרבה נמענים יתחילו לסמן את ההודעות האלה כספאם, מתישהוא במכון הכושר יצטרכו לבדוק את הענין, אבל הסיכוי שמשהו כזה יקרה ברשימת תפוצה בגודל כזה קטן, הוא אפסי). האם הודעות מהסוג הזה לא עדיף שישלחו כהודעה ישירות לטלפון הנייד?
הימור שלי? אימייל כשיטת תקשורת עומד לשנות את פניו בצורה דרמטית בשנים הקרובות.