מה שלומך?

חבר לעבודה שעובר תקופה קשה מקצועית, אמר לי: המנהל שלי שואל אותי בכל פגישה "איך אני יכול לעזור?", אבל הוא בשום שלב לא שואל אותי "מה שלומך?".

בקורסי ניהול מלמדים אותנו כל מיני כותרות יפות כמו "הקשבה אקטיבית", אבל בפועל השאלה הקטנה הזו כל כך חשובה, וכל כך הרבה פעמים לא נשאלת בכלל, או שנשאלת בהיסח הדעת, כפתיחה לפגישה, לפני שמגיעים לדברים ה"חשובים באמת".

למה חשוב לשאול "מה שלומך?"

  • כי כדאי לפחות להתענין בעולם של העובד/ת מעבר לעולם העבודה. לא כולם ירצו לשתף, וזה בסדר גמור, אבל צריך לתת אפשרות. אנשים עוברים דברים, השיתוף יכול לתת למנהל רקע והבנה טובה יותר של העובד/ת.
  • לשיתוף יש ערך בפני עצמו – לפעמים רק מתן המקום הזה לשיתוף, האוזן הקשבת, כבר עוזרים לעובד/ת.
  • כי הרבה פעמים העובד/ת נתקל בקשיים, אבל לא יודע להגדיר מה לא בסדר או מה הוא צריך. השיחה יכולה לעזור להבהיר את הסיטואציה, ולבנות את התשתית לפתרונות.
  • כי הרבה פעמים העובד רואה רק חלק מהתמונה, והמנהל יכול לאסוף תמונה יותר מלאה, למשל מעדויות של אנשים נוספים. קרה לי שעובד משתף אותי בסיטואציה לא נעימה, אבל היא "ממש בקטנה", והוא לא רוצה לעשות מזה ענין. ואז עוד אחד משתף בסיטואציה דומה, ושניהם חוזרים על זה כמה פעמים – והנה אני מבינה שיש כאן בעיה, ויכולה לזהות ולעזור לפתור עוד לפני שהעובד עצמו יכול להגדיר.

בקיצור – אחרי שמתישבים בחדר, בשלב שכבר מסתכלים אחד לשני בעיניים, תפתחו כל פגישה ב"מה שלומך". תנו לזה רגע, תקשיבו לתשובה, ותעשו את זה בצורה עקבית בכל פגישה.
מנסיוני – כולם מרויחים מהשיחה הזו.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *