כוחה של ויזואליזציה – או אלטרנטיבות למפת הבחירות האמריקאית

אני מניחה שרבים מכם (כמוני) כבר מדקלמים את המפה של ארה"ב עם הכחול והאדום והמשמעויות שלהם. המפה הזו חזקה ואפקטיבית, ומייצגת את התוצאות לפי קריטריון משמעותי – השורה התחתונה, האם המדינה בחרה ברוב דמוקרטי או רפובליקני. אבל היא כמובן, כמו כל ויזואליזציה, גם מפספסת הרבה מאוד מידע.

החלק הראשון שהיא מפספסת, הוא כמובן הגודל היחסי של כל מדינה, כלומר מספר האלקטורים שהמדינה תורמת לספירה הכללית. המספר הזה הוא קריטי, והמפה בתמונה הראשונה כאן מנסה לייצג גם אותו, ועדין להשאר בתוך הויזואליזציה של המפה.

ניסיון מקסים בעיני, והנה גם לינק לראות את זה animated, שמבהיר אפילו יותר את הנקודה.

עוד ענין שהמפה לא מייצגת, הוא עד כמה המדינה בעצם חצויה. וזה הרי הסיפור האמיתי של הבחירות האלה. נכון, בסופו של דבר אפילו לפי קול אחד בודד המדינה "תיצבע" בצבע שאותו היא תרמה לספירת האלקטורים, אבל הסיפור האמיתי הוא שהרבה מדינות הן בעצם חצויות ממש ממש באמצע.
אדם גרנט כתב שהצביעה בצבע אחד גורמת לנו ליצר סטראוטיפ של מי שחי במדינות האלה, כשבעצם בהרבה מהן – הסטראוטיפ מתעלם מחצי מהאוכלוסיה. התמונה השניה מייצגת את "המפה הסגולה" שמנסה ליצג יותר טוב את התמונה המלאה של ההצבעות.

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *