גמישות ופוקוס

הקשבתי לפרק בפודקאסט של בני ואייר – ניהול מוצר גרסת הבמאי, שבו התארחה נורית גזית (חברתי הטובה!), והם דיברו על גמישות בעולמם של מנהלי מוצר. עד כמה היא חשובה לנו. הם דיברו על שתי הזויות –  של המנהל המגייס ושל מנהל/ת המוצר.
ממליצה מאוד להקשיב לפרק, הוא קצר, ומאוד מענין.

תקציר הדברים – ההיצמדות למועמדים שיש להם בדיוק בדיוק בדיוק ניסיון מהסוג של מה שאנחנו עושים כאן, היא לא בהכרח נכונה. מנהלת מוצר גמישה מביאה ניסיון מתחומים שונים, שהיא יכולה ליישם ולהעשיר בהם את המוצר שעליו היא עובדת כרגע. היא גם תהיה מסוגלת להתמודד יותר טוב עם שינויים שיקרו לאורך הדרך, וכולנו יודעים שסביר שיקרו. 

ניהול מוצר הוא מקצוע. מי שזה עוד לא ברור לו, שיחשוב שוב. יש סט של יכולות וידע שהם הליבה של ניהול מוצר, והם הדברים החשובים ביותר בגיוס. מישהי שמבינה איך עושים product discovery, איך מבינים את המשתמשים, איך מתעדפים לפיתוח, איך עובדים מול כל הממשקים השונים… אלה יכולות הליבה.

מעליהן יש רמה של ידע שקשורה לעולם שבו המוצר חי – B2B מול B2C, מוצר אבטחה מול מוצר דאטה מול מוצר רפואי. כאן יש ידע שהוא ייחודי לתחום, ואם המועמדת מגיעה מעולם דומה, זה יכול מאוד לעזור. אבל כאן כבר משחק גם עולם הגמישות, ויכול להיות שמועמד שזו העבודה השלישית שלו במוצר מסוג מאוד ספציפי, גם יהיה פחות יצירתי, פחות פתוח לחידושים, והניסיון והידע יעצרו אותו במקום לקדם את האיש והמוצר.

מה שמדהים הוא, שהשוק הולך בכיוונים של "התמקצעות-על". נורית נתנה דוגמא בפודקסט, לכך שהיום מנהלים יכולים לחפש מועמדים עם התמחות סופר-ספציפית. לא רק מבין ב- B2C, אלא מומחיות ב-  conversion funnels, ועוד יותר מזה, התמחות ספציפית ב- top of the funnel. גם כאן, כמובן שיש יתרונות של ידע מאוד מאוד ממוקד, אבל התמקדות כל כך נישתית אומרת ששוק המועמדים שלכם קטן בצורה משמעותית.

חיפוש של מועמדים עם כזה רקע ממוקד, אומר שאתם עשוים לפספס כוחות מאוד גדולים, יצירתיים, רציניים, מעולים – שאמנם היו צריכים להשלים את הידע בעולם הספציפי הזה, אבל היו מביאים המון המון ערך במקומות אחרים.

מצד שני, חשוב לי לומר, שגם בצד של המועמד/ת, יש אנשים שלוקחים את ענין הגיון רחוק מדי.

כשאני רואה קורות חיים של מועמד, שעבד כבר בשלושה, ארבעה מקומות שונים, אבל באף אחד מהם לא נשאר אפילו שנתיים, בעיני זה סוג של דגל אדום/סימן שאלה. על פניו זה לא נראה לי כמו גמישות, אלא כמו חוסר שקט, חוסר יכולת לשתף פעולה, לבנות מערכות יחסים, להוביל מוצר לאורך זמן. 
בתקופה של שנה וחצי אפשר לעשות הרבה דברים, אבל זו עדין תקופה קצרה מאוד, גם בחיי סטארטאפ. אם אני מראיינת מועמד שלא עבד בשום מקום יותר משנתיים, אני אשאל ואחפש הסבר ממש טוב – למה זה קרה. יכולות להיות סיבות אוביקטיביות – חברות נסגרות, מנהלים שלא הסתדרת איתם, הכל יכול להיות. אבל לאורך זמן – אני מצפה לראות שגם מצאת מקום לשבת בו, להעמיק, לבנות דברים, לפני שאתה מחפש את הגיון והדבר הבא.


בקיצור חברים, בחיים הכל ענין של איזון. כשאתם חושבים על החלטות קריירה, תנסו למצוא את האיזון בין העומק – להעמיק במוצר מסוים, בשוק מסוים, לבין הרוחב – להעשיר את היכולות שלכם, ללמוד דברים חדשים, ולהתפתח בכיוונים שונים. 

פוסטים קשורים (בדרך זו או אחרת)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *