כל כך פשוט וכל כך מגניב.

YouTube יצאו ביוזמה להקים תזמורת סימפונית – בהתחלה וירטואלית, בהמשך אמיתית ביותר – כולל הופעה בקרנגי הול. נגנים מכל הגילאים, הרמות והצבעים הוזמנו לשלוח וידיאו של “אודיציה” ובה ביצוע ליצירה חדשה שהוזמנה מהמלחין הסיני טן-דון.

3000 סרטוני אודיציה הועלו לאתר, מיותר מ-70 מדינות. הבחירה הראשונה נעשתה ע”י מוסיקאים מקצועיים, שצמצמו את המשתתפים ל-200 הטובים ביותר, והבחירה הסופית נעשתה על ידי “הציבור”, והסתימה השבוע.

התזמורת שכוללת 90 מוסיקאים מתוכננת להופיע בקונצרט בקרנגי הול בניו יורק באמצע מאי השנה.

מה יש כאן לא לאהוב? הרעיון, התכנון (שנה מראש), הביצוע, מקסים!

YouTube אפילו בנו אפליקצית פלאש קטנה ומגניבה להציג את הזוכים, והרעיון פשוט מקסים – התסכלות על התזמורת מנקודת המבט של המנצח על הפודיום, וכשמקליקים על כלי ספציפי רואים את את הסרטונים של הזוכים מהסקציה הזו.

אבל כמובן שיש לי הערה קטנה…

 כשבוחרים כלי מסוים, הסרטונים מוצגים בעיצוב הגלילה שמוכר כל כך מהאיפוד טאץ’/איפון/אפל.

אבל למה? למה? בשביל מה הגלילה ה”אפלית” הזו? רק בגלל שזה “אופנתי”?
הרי הגלילה הזו היא גאונית כי היא משלבת את היכולות של הטאץ’, ומתגברת על המגבלות שלו. אפשר לגלול בנגיעה במסך (במחשב אי אפשר), אפשר לתת תחושה של הרבה מידע על מסך קטן (במחשב יש מסך גדול! לא צריך “לתת תחושה” אפשר להראות יותר!), אפשר להראות אוביקט אחד בפוקוס ואת האחרים בקטן ברקע (במחשב יש מספיק מקום ואפשר למצוא דרכים להראות את זה בצורה הרבה יותר מעניינת).  בקיצור – אפקט בשביל האפקט. מיותר.