היום הוא “יום Ada Lovelace“, מי שנחשבת היסטורית ל”מתכנתת הראשונה”, כלומר הראשונה שכתבה קוד שאמור לגרום למכונה לפעול. חשוב להבהיר – לא מדובר באישה הראשונה (לעומת גברים שהיו קודם), אלא בבנאדם הראשון. הגברים באו אחריה.
מסתבר שהמסורת היא להקדיש את היום הזה לנשים בטכנולוגיה, והשנה הגדילה משהי לעשות והרימה Pledge, התחיבות של בלוגרים ובלוגריות לכתוב בנושא, כל אחד/אחת בבלוג שלו/שלה, היום. לא שאני כזו הסטוריונית של הטכנולוגיה, למדתי על כל הארוע מבלוג, כמובן, אבל הרעיון מצא חן בעיני, ומתקשר לכמה דברים שרציתי לכתוב עליהם, אז הנה. הגיע הזמן.
השאלה הבסיסית היא כמובן – למה יש כל כך מעט נשים בתפקידים טכנולוגים פרופר? למה מעוז הנשים בסטרט אפ הוא תמיד בשיווק או מקסימום במכירות?
אני לא רוצה להכנס לעומק הדיון. אומר רק שלמיטב ידיעתי מימי לימודי הפסיכולוגיה אין שום הוכחה שנשים הן פחות “ריאליות” מגברים. יש הבדל משמעותי ביכולת הנומרית בין נשים לגברים רק באחוזונים העליונים ביותר. כלומר – יש יותר גאונים מתמטיים גברים מנשים. אבל בכל שאר האחוזונים – אין שום הבדל. לכן הסיבה לא יכולה להיות חוסר יכולת. הסיבה (יותר נכון- הסיבות, ברור שיש יותר מאחת) היא לא יכולת.
אני כן רוצה לנסות לקשןר את כל הנושאים של הבלוג הזה, ולדבר על איפה נשים וטכנולוגיה נפגשות. החל מפייסבוק וחבריו, ועד לבלוגים מושקעים, פורומים, קומונות, אישיים ומקצועים – נשים נשים נשים.
כשאני הייתי ילדה משחקי המחשב היו מרדפי מכוניות, או מקסימום להפיץ צוללות. זה באמת לא ענין אותי. גם טטריס, שהחברים הבנים היו יושבים מולו שעות, לא ממש משך אותי. במחשב של ילדותי לא היה שום אלמנט חברתי או חברותי. ובנות, כידוע, הם יצורים הרבה יותר חברותים מבנים.
מתי התחלתי להשתמש במחשב באמת? כשהיה לי חבר בחו”ל ופתאום היה צריך אימייל. זו היתה הפעם הראשונה.
כשהמחשב הוא חלק (חלק! לא הכל!) מהקשרים החברתיים, כשהוא מתחבר לחיים האמיתיים – אז יש יותר סיכוי שהוא יענין מספיק כדי שגם הילדות ירצו להבין איך זה עובד, מבפנים. עוד יותר מזה – כשילדה רואה שלאמא יש בלוג, ואמא יודעת קצת HTML, ושרת זו לא מילה גסה… אז יש יותר סיכוי שהמחשב יענין אותה.
בעיני, מעבר לכל התפקידים האחרים של הרשתות החברתיות בחיים שלנו, המעורבות והענין של נשים בהן מהווה דלת, שער, מפתח לכניסה של נשים לשאר התפקידים בטכנולוגיה.
אז לסיכום היום הזה והפוסט הזה, הנה לינקים לכמה מהבלוגים האהובים עלי ביותר (רשימה חלקית בלבד), של נשים כמובן.
נשים שמשלבות טכנולוגיה/מוצרים חברתיים/חיים אמיתיים:
ריקי כהן – בבלוג המקצועי (המרתק), והאישי (המרתק לא פחות)
עמית כנעני – שקושרת את כל הפינות של החיים יחד
לאה אהרונוביץ – מביאה את השמישות והמוצר לכל פינה בחיים
בלוגים אישיים
אריאלה רביב – עם חוש הומור, וציניות, ושפה משלה עצמה
חלי גולדנברג – עם אישיות נדיבה ומפרגנת ומקסימה
חיה – עם כשרון כתיבה שמאתגר את הקוראים
החו”לניקיות – שמשתמשות בבלוג גם כדי לשמור על קשר (כמו שאני התחלתי)
מיכליקה– קורעת אותי מצחוק עם חוש ההומור והמודעות העצמית המדהימה
אפיסקה – עם חוש הומור וראיה מפוכחת של החיים וההבדלים הבין תרבותיים
5 Responses
תודה רבה. זו מחמאה מענגת מאוד ומתנה יפה לקראת היומולדת המתקרבת.
וחוץ מזה, נגעת בנושא מעניין במיוחד. גם לי לא היה שום עניין במחשב עד שאיש אחד סיפר לי על האינטרנט ועל כך שהוא מכור לצ’טים, והזהיר אותי, “את טיפוס מתמכר, אל תיכנסי לזה”, זה היה בסוף שנת 1995, ומיד באותו שבוע כבר היה לי אינטרנט.
על השאלה אם רק התכונות החברתיות של הרשת מושכות נשים, לא יכולה לענות, אצלי זה ככה, מצד שני, יש נשים שאני מספרת להן על העולם החדש והמופלא והן עונות, “מחשבים, זה לא בשבילי”. כלומר המחשב עדיין מהווה חסם, הטכנולוגיה, וגם זה נראה להן בזבוז זמן.
ויש משהו אירוני בזה שדווקא הבן שלי לא מצליח להתמיד במחשב, הוא מגלה משהו, נדבק ליומיים ואז עוזב את המחשב לחודש.
אני זוכרת במעומעם שיעור מחשבים בכיתה ט’, עבר המון המון זמן, זוכרת איך חשבתי שאני לעולם לא אתגבר על החסם הזה, של להבין איך זה עובד. מאוד מסכימה עם המסקנה שלך, הרשת צריכה להתחבר לחיים האמיתיים, והיא בדרך לשם, אם לא שם ממש.
העונג כולו שלי.
היי הדס, תודה רבה רבה על הלינק והפירגון!
באמת שהעונג שלי. אני יודעת שלא ממש הבעתי נוכחות בתגובות אצלך, אבל עכשיו את יודעת שאני מהקבועות 🙂
מגגלת כדי למצוא משהו על איזה סרט, וגם כי ככה זה לפעמים ומגיעה לכאן…
הפתעה. ממש הפתעה.
חןחן:)