בחודשיים האחרונים אני מחפשת עבודה בישראל.כן, חזרנו מלונדון, הגענו, נחתנו, התמקמנו, והגיע הזמן למצוא את “האתגר המקצועי הבא”. לעזוב את התפקיד בוובג’אם היה קשה, כי היה לי שם מענין, נעים, ובאופן כללי מעולם לא הרגשתי יותר מוערכת בעבודה. למדתי שם הרבה לא רק על העולם של “מדיה חברתית”, על בלוגים, רשתות חברתיות, מוצרים ברשת, וכו’, אלא גם הרבה מאוד על חברה שמתנהלת מתוך כבוד- למשתמשים, לעובדים, ולעולם באופן כללי.
נתחיל בחדשות הטובות – יש הצעות. יש תפקידים. יש חברות שמגיסות. דברים קורים. התכוננתי לכמה וכמה חודשים של חיפוש, המצב הכלכלי בכלל והמצב של שוק ההי-טק בפרט הפחידו אותי. אבל בפועל דברים קרו יותר מהר ממה שציפיתי, ושמחתי להיות מופתעת לטובה. אז עכשיו, כשאני כבר בישורת האחרונה של חיפוש העבודה בגלגול הזה, אני מרשה לעצמי לכתוב את הפוסט הקצת מתלונן הזה, על חברות ההשמה.
אני מזהירה מראש – הפוסט הזה הוא עצבני, וקטנוני. אני בדרך כלל ממש לא כזו, אבל הפעם אני לא יכולה להתאפק.
חברות השמה הן בעיני עוד סוג של תיווך מהסוג שבקרוב (ליתר דיוק- במהרה בימינו, אמן!) יעלם מהעולם. כמו מתווכי הנדל”ן, כמו סוכני הנסיעות, וכמו עוד כל מיני סוגים של אנשים שבעבר הציגו סוג של מומחיות/איסוף מידע שלאחרים אין, וכיום הם פשוט חוליה לא אינטיליגנטית בשרשרת שבסופו של דבר גוזרת קופון. יכול להיות, יכול להיות, שיש חברות מקצועיות, מעולות, שנותנות ערך מוסף אמיתי גם למועמד. אבל אני עוד לא נתקלתי בהן. מצטערת.
אז הנה לפניכם, רשימת הטענות העקריות שלי כלפי חברות השמה. אני עבדתי מול חמש חברות שונות בחודשיים האחרונים, וזו ההתרשמות שלי. אשמח לשמוע אם לכם יש התרשמות אחרת!
לגבי הטפסים שאתם מבקשים ממני למלא
1. אל תבקשו ממני למלא גם טופס ענק של פרטים, שכולם כבר כתובים בתוך קורות החיים שלי, רק כדי שיהיה לכם נוח עם הטפסים שלכם.
2. אפשר לדעת למה אתם צריכים את מספר תעודת הזהות שלי? או את השמות ופרטי ההתקשרות של הממליצים עוד לפני שפגשתם אותי?
3. אני לא מוכנה לתת לכם את המספר האישי שלי מהצבא, או לספר לכם מה ארץ המקור של ההורים שלי.
4. בנאדם מעל גיל שלושים, עם שני תארים אוניברסיטאים, לא צריך לזכור את מממוצע תעודת הבגרות שלו, וזה באמת כבר לא רלוונטי.
לגבי ה”ראיון הפסיכולוגי” שאתם עושים לי
1. תקראו את קורות החיים שלי לפני שאנחנו נפגשים, טוב?
2. תזכרו לאיזה תפקיד זימנתם אותי להתראיין.
3. אם תוכלו להכיר טיפה את החומר – ולדעת שמומחה SEO זה לא אותו הדבר כמו “מנהל מוצר”. ומומחה בקניית מדיה – זה גם לא “מנהל מוצר”. גם אל תשאלו אותי אם כתבתי PRD אם אתם לא יודעים מה זה.
לגבי ההכרות שלכם עם החברה המגיסת ותהליך המיון
1. כשאני שואלת על החברה שמגיסת – אל תקראו לי מתוך הבריף את “תאור החברה” שאני כבר קראתי באינטרנט.
2. כשאני שואלת מה תהליך המיון – איזה עוד ראיונות/מבחנים יש, כמה זמן לוקח עד שמקבלים תשובה, האם יש עוד מועמדים – תדעו את התשובה.
3. כשאני שואלת מי מראין אותי בחברה עצמה – אל תגידו לי “שירי המקסימה” – אני רוצה לדעת שם ושם משפחה, ואם אפשר תפקיד וקצת רקע. אני בנאדם רציני, אני מתכוננת לראיון בצורה רצינית (גוגל שמעתם:? לינקדאין?) ואל תתנו לי דיסאינפורמציה – הבחורה שתראין אותך היא שרון, היא עובדת שם כבר 6 שנים, היא ממש צמחה מתוך הפיתוח, ומובילה צוות חזק שעובד ביחד כבר שנים. בפועל שרון שם שישה חודשים, וכל הצוות חדש.
4. כשאני מבקשת רקע על החברה והאנשים – אל תענו לי בתשובות הגנריות: כולם הייטקיסטים כאלה, את יודעת.
לגבי העצות שאתם נותנים לי – תשתדלו שהם יהיו קשורות למציאות
שתי דוגמאות לעצות שקיבלתי מיועצות ההשמה:
1. בשאלת ה”תכונה לא טובה” (אחת הקלאסיות והאהובות, כמובן) – הציעה לי מומחית השמה להגיד שאני מאוד לוקחת ללב את העבודה שלי, ואם דברים לא הולכים כמו שאני מצפה יש מצב שאני אצטרך ללכת הצידה ולבכות קצת. היא הציעה שאני אגיד שזה קורה לי, שלפעמים קשה לי כשאני מקבלת ביקורת או דברים לא מתקדמים, אבל אז אני פשוט הולכת לשרותים, בוכה קצת, וזה עובר לי.
האם זה באמת קורה לי? לא!
האם אתם מכירים מעסיקים שישמחו לדעת שהעובדת שלהם מגיבה בצורה כזו? אני לא.
2. הלכתי להתראין בחברה שיושבת בבנין מקסים בתוך מושב אי שם במרכז הארץ. אשת ההשמה שאלה אותי איך אני מתכוונת להתלבש. לא ממש הייתי מוכנה לשאלה, אבל אמרתי לה שאני מניחה שאתלבש כמו לכל הראיונות. אז היא הזהירה אותי – לא להיות קז’ואל מדי. “הם לא אוהבים את זה”. טוב. לבשתי מכנסים שאינם ג’ינס. הגעתי לראיון – כולם שם היו בכפכפים וגופיות.
לגבי הבקשות וההעדפות שלי – תנסו לזכור אותן?
אם ביקשתי שלא לשלוח את קורות החיים שלי לחברה מסוימת – אל תשלחו. גם אל תתקשרו אלי חמש פעמים לשאול אם אפשר, ובטח שאל תשאירו לי הודעה ששלחתם כבר את קורות החיים שלי (לחברה שביקשתי מפורשות שלא תעשו את זה!)
עד כאן רשימת התלונות. אני ממש לא מבינה איך חברת השמה שאמורה להתמחות ב”היי טק” או אפילו ב”ניהול מוצר”, יכולה להרשות לעצמה להיות כל כך בלתי מקצועית. נכון, כיום השוק די מוצף, ויש הרבה מועמדים לכל תפקיד. אבל אתם עדין רוצים את המועמד הטוב ביותר, לא? ותאמינו לי – למועמדים טובים, יש הצעות. יש תפקידים.
דווקא החברות עצמן, שמגיסות אנשים חדשים לשורותיהן, מתיחסות למועמדים בהרבה יותר כבוד ומקצועיות. עברתי ראיונות מעניינים, ואפילו מבחנים אינטיליגנטים. שאלו אותי שאלות חכמות ונהניתי להכיר אנשים חדשים. באמת, הראיונות בחברות עצמן היו חויה מתקנת. אני מניחה שהחברות מבינות שבדיוק כמו שהן בוחנות את המועמד – המועמד בוחן את החברה כמעסיק פוטנציאלי.
אם בכל זאת לסיים בטון אופטימי – מתוך 4 מקומות שבהם הגעתי למשא ומתן רציני, על תפקיד רציני, רק אחד היה דרך חברת השמה. אל שלושת האחרים הגעתי בכוחות עצמי – דרך חברים או דרך linkedin ישירות לחברה עצמה. אז במקרה שלי כל הקלישאות נכונות – הרשת החברתית והכלים המקוונים היו הרבה יותר אפקטיבים בשבילי בתהליך הנוכחי.
אני מאחלת לכל מי שמחפש עבודה בימים אלה הצלחה רבה. שיעבור לכם במהירות ובקלות, ושתמצאו את התפקיד שישמח אתכם. ואם אתם חולקים על מסקנות הפוסט הזה, או יש לכם חויות משלכם לחלוק – אשמח לשמוע!
23 Responses
את יכולה לתת דוגמאות לשאלות אינטיליגנטיות ?
יש לי הרבה דוגמאות (אולי זה בכלל נושא לפוסט בפני עצמו?), אני קצת מודאגת שזה יהרוס את רוח הקיטור של הפוסט הנוכחי 🙂
באופן עקרוני, שאלות אינטליגנטיות בעיני נוגעות להבנה במוצרים באופן כללי, במוצרים ובשוק הרלוונטי באופן יותר ספציפי, ובתהליכים של המקצוע.
היו מקומות שכללו ממש “תרגיל” – אם זה לגבי המוצר הספציפי שלהם (ללמוד אותו, להציע הצעות לגביו), או באופן יותר כללי תרגיל שבודק הבנה בתחום. אני יודעת שיש אנשים שחושבים שתרגילים כאלה הם דרך זולה לקבל פידבק ורעיונות על המוצר, אבל בעיני זו דרך לגיטימית לראות איך המועמד חושב/תופס את המוצר/את התהליכים.
כמה דוגמאות בסיסיות לשאלות שיכולות בעיני להראות הבנה בתחום: תן דוגמא לשרות/מוצר וובי שאתה אוהב, שעובד בעינך, והסבר למה. אפשר לשאול לגבי מוצר ספציפי – מה עובד בו, מה היית מתקן, איזה פיצ’ר חסר.
שאלות שמחפשות בקיאות בתחום: אילו בלוגים אתה קורא? מה אתה אוהב בהם ומה לא? אם היית יכול לאפיין שנים שלושה טרנדים של התקופה האחרונה שרלוונטים למוצר שעליו מדברים, מה הם?
מעבר לזה, אם המראין עשה שיעורי בית הוא גם כבר מכיר אותי קצת, ויכול לכוון את השאלות לכיוונים יותר ספציפיים. השאלה שהכי הצחיקה אותי בראיון (לטובה!) היתה – “ומה את עושה בזמנך הפנוי, חוץ מכתיבה בבלוגים?”
לגבי השאלונים המטופשים הללו,אני מאז ומתמיד התייחסתי אליהם בחשדנות.
לא כתבתי מעולם פרטים שאינם רלונטיים או כל מידע שאינו נחוץ לתפקיד המוצע. לא ממוצע, לא ממליצים ובודאי לא מספר אישי מהצבא, שלדעתי כלל לא חוקי אפילו לבקש.
עלובות החברות האלו. אני מסכימה בעצב עם כל אחד מהסעיפים שכתבת!
נ.ב – המון בהצלחה במציאת עבודה!
אצלי זה לפעמים היה יותר גרוע (מבחינתי בכל אופן)
פתאום בתחילת הראיון, תמיד הייתה את ההפתעה של “למדת משפטים?” “ואתה עו”ד?”
א. אתם באמת קוראים את זה פעם ראשונה? עכשיו? שאני יושב מולכם?
ב. רשום לכם שהתמחיתי בבימ”ש בירושלים ושאני חבר לשכת עורכי הדין. זה לא עונה לכם על השאלה השניה?
אותי עיצבן שלא פעם נשלחתי להתראיין לתפקידים שאין לי דבר וחצי דבר איתם, או עם החברה (מבחינה טכנולוגית)
אבל תמיד חברת ההשמה טרחה לציין ש”יש להם עוד משרות וכדאי ללכת”. מיותר לציין שהראיונות הללו הסתיימו אחרי 15 דקות, ומעולם לא “היו עוד משרות”.
LOL. ברור לי שאת מתעצבנת מחברות ההשמה האלו, יותר נכון מפקידות ההשמה, אבל את מתארת את זה בצורה מכמירת לב ומצחיקה. לדעתי הם צריכים לגזור ולשמור את הקטע שכתבת ולשנן אותו היטב.
אני שמחה לשמוע שדברים זזים ויש הצעות ואפשרויות. אני שמחה לשמוע שלא הכל בקיפאון ושיש תקווה…
הרבה הרבה בהצלחה במציאת העבודה הבאה שלך.
תודה לכולם על התגובות המושקעות!
מורן – אני בשאלון אחד שביקשו את ארץ המוצא של ההורים (!!) מחקתי את השאלה וכתבתי “אני מוחה”. דרך אגב, הם הזמינו אותי לשלב הבא 🙂
ערן – תארתי לעצמי שיש עוד אנשים עם חויות נפלאות מהמסע הזה.
אפיסקה – הלוואי הלוואי שמישהו שם ישים לב, אבל קשה לי להאמין.
תודה לכולכם על האיחולים, אני באמת בישורת האחרונה של החיפוש, ליתר דיוק – בקרוב תצא ההודעה המרגשת על התפקיד החדש (טפו טפו טפו/בלי נדר).
אפי, במקום שהם יגזרו וישמרו, אפשר להפוך את זה למניפסט של מחפשי העבודה ולשלוח את זה לחברות ההשמה, אולי ככה הן יפנימו 🙂
I had some trouble reading translated hebrew. But I think you are right, next job I will be a lot tougher in interviewing them 🙂 So no more handing out my CV to all the people meeting when I show up, no more questions about do I know what I’m doing 🙂
I hope you will find your right match soon!
שמחה לשמוע שאת ‘בישורת האחרונה’.
הפוסט יצא מצחיק (למרות שהבסיס עגום, אני יודעת) – בעיקר העצה על התכונה השלילית שכדאי להגיד :))
LOL היסטרי –
את שולחת לחברות ההשמה לינק לפוסט?
Sjors – I am so impressed with you making the effort through the translation! mind you, I really hope
Google got the kind, patient tone of my text
🙂
מיכל – אני לא התכוונתי להפוך את הפוסט הזה למניפסט, התכוונתי לקטר, ונראה לי שהצלחתי.
האמת היא שאין לי ממש תקוה שמישהו בחברות ההשמה יקח את הדברים ברצינות. כל אחד מהם חושב שדווקא הוא “איכותי” ו”נותן ערך מוסף”, ושכל הדברים שתארתי קורים רק אצל אחרים.
הדס, למרות שלא חיפשתי עבודה בזמן האחרון, מאוד נהניתי לקרוא את הפוסט שלך.
לחברות השמה יש אינטרס שתקבלי את העבודה, לכן זה מוזר שאין התייעלות רצינית לכיוון הזה. אולי פורשי הייטק צריכים להשתלט על התחום.
חוץ מזה, אחת הבעיות הגדולות בלהתראין, זה שלא תמיד יודעים לראין אותך. אני לא מאשים אותם, כי זה לא ממש משהו שמלמדים. אלא אם כן החברה קובעת נהלים,החברה האלה הם on their own. ולא כולם טובים באילתורים.
בהצלחה בעבודה.
קודם כל נכון, זה מתסכל. אבל צריך להבין גם את הצד שלהם, והם כבר מוצאים את הדרכים לגלות עד כמה אתה מתאים, בצורה יעילה יותר או פחות
שיהיה לנו בהצלחה!
זה באמת טרטור חברות ההשמה האלה, ומילא אם כל מה שעברתי שם היה מקדם אותי לעבר מטרה כלשהי, אבל לא מתקדמים הרבה מלתת גז בניוטרל. ואחרי ראיון מתיש בחברת השמה צריך לעבור ראיון דומה בחברת outsourcing, ואחרי outsourcing יש את החברה בה אני מיועד לעבוד בפועל. אבל בקצה המסלול לא מחכה כלום ועלי להתחיל את התהליך מהתחלה, ולעבור עוד ראיון ועוד ראיון בשביל לא-כלום.
הי הדס,
קודם כול מזל טוב על מציאת העבודה:-)
בתור מגייסת בתחום ההיטק, מספר שנים, גם בתקופת המיתון,אני מגלה אמפטיה רבה לתחושות שעברו עליך
בתהליך החיפוש.
גם לי בתור מגייסת, היתה זו תקופה מאוד לא קלה. תקופת המיתון הפכה את שוק ההיטק משוק של מועמדים לשוק של משרות. אני וחברותיי למקצוע, נאלצנו להתמודד עם מאות קו”ח בשבוע,שלצערי לרובם אין משרות מתאימות להציע.אני מאמינה שהקשיים מול חברות ההשמה בהן נתקלת נבעו מאותו קושי אמיתי של מערך ההשמה להתארגן ולהתאים עצמו למצב החדש והלא פשוט, הן מבחינת כ”א והן מבחינה טכנולוגית(מערכות מידע חכמות).הדילמה התמידית איתה מתמודדת כול רכזת היא התמקדות באיוש המשרות הפתוחות של הלקוחות המשלמים מול מתן מענה אישי להמוני המועמדים, כאשר אין להם משרות מתאימות( שחלקם בנוסף לשליחת קו”ח במייל הגיע פיסית לחברות
ההשמה על דעת עצמו).
התחושות שליוו אותי בסוף כול יום עבודה היו בדרך כלל של חוסר עשייה מספקת,לחץ,בלבול ושחיקה. לא משנה כמה מועמדים שלחתי, כמה ראיניתי וכמה משרות סגרתי- המייל שלי אף פעם לא מתרוקן. ערמות של קו”ח שלצערי לא הספקתי לתת להם מענה. במשך הזמן התייעלו שיטות העבודה ומספר המועמדים שהצלחנו לתת להם מענה בשבוע נתון הלך וגדל משמעותית ואיתם מספר המועמדים המרוצים.
חברות ההשמה המקצועיות והמובילות אינם מתנהלות בכאוס או ג’ונגל אלא מתאפיינות בתהליכי עבודה מסודרים,שנבחנים ומתייעלים בהתאם למצב נתון.
לצערי ישנן עדיין חברות השמה שבהן העבודה אינה מתודית ומקצועית מספיק והן חטפו זעזוע רציני בתקופת המיתון,ואני משערת שרבות מהן לא ישרדו עד סופו.
אני חייבת להתייחס לכמה נקודות שציינת- אולי יבהיר כמה דברים:-)
תעודת זהות- זהו בדרך כלל מפתח ראשי במערכת המידע. את יודע כמה יוסי כהן ודוד לוי יש???
אי קריאת הקו”ח לפני הראיון עם המועמד- אנחנו קוראות ,אבל מעמידות פנים לעיתים כאילו לא , כעוד דרך לבדוק ולאמת עם המועמד את תוכנם ואף כעוד דרך לבדוק כיצד הוא מתבטא, מתנסח ו”מוכר” את עצמו.
ממוצע בגרות- לעיתים פשוט החברות המגייסות מחייבות לציין ממוצע בעת משלוח קו”ח…
חוסר מידע על החברות והתהליך- מיזמים צעירים לעיתים אינם מוכנים למסור מידע מלא על החברה,החברות עצמן לא תמיד מעבירות בצורה מדויקת את אופי התהליך ואורכו.
מילוי טופס מלא פרטים- שוב חוזר כאן ההקשר של ערמות קורות החיים שחברות ההשמה נאלצות להתמודד איתן. אם תמלאי את הטופס(מערכות מידע העוזרות בארגון המידע) נוכל לתת שרות מהיר יותר גם לחברים שלך שממתינים בתיבת המייל.
שוב צר לי על החוויה השלילית שחווית. מקווה שהצלחתי לתת לך לחוות מעט נקודת מבט נוספת.
כאשר תצאי למסע דומה בעתיד,אשמח עם תיצרי עימי קשר לחוויה מתקנת.
אפרת אגסי
גיוס והשמה להיטק.
הדס – מאלף הפוסט שלך. רוצה להדפיס ולחלק בכל קורס שלנו.
צר לי לשמוע על חברות ההשמה אבל מאד שמחה לשמוע על החוויה מהארגונים עצמם, ומקווה שמהר מאד הסאגה הזאת תהיה מאחורייך…
בהצלחה!
מורית
תודה לכולם על התגובות!
רומן/אפרת – אני מצטערת שאני לא מוכנה לסמוך על זה ש”בסופו של דבר זו העבודה שלהם והם יודעים מה הם עושים”. אני חושבת שיש הרבה חשיבות גם לתת תחושה טובה למועמד לאורך כל תהליך המיון (ואין הכוונה לתחושה שהוא עומד לקבל את התפקיד, אלא תחושה שהוא חלק חשוב בתהליך, מה שכמובן נכון!).
עמית – בסוף יגיע התפקיד שאתה רוצה. תחזיק מעמד!
מורית – הסאגה מאחורי (בשלב זה, אני מקוה), ותודה על התגובה.
מה לגבי טפסים שבהם מבקשים לציין את השכר במקום העבודה הקודם? זו שיא החוצפה.
פעם אחת עניתי על שאלה כזו בתמימות.
אחרי זה פשוט התחלתי להוסיף בין 20 אחוז ל30 אחוז לשכר שלי – ולא, זה לא עצר אף חברה מלראיין אותי, ולא , המשכורות שהרווחתי בחיי לא היו נמוכות.
הדס,
פוסט מאלף, נהניתי לקרא וכמחפש עבודה (זמן רב) אני נוטה להזדהות עם תחושותיך.
רומן ואפרת:
תעודת זהות אינה חייבת להיות מפתח ראשי. הזילות במסירת מספר ת.ז. בארץ היא שהפכה אותה למפתח ראשי. מה לגבי כתובת דואר אלקטרוני? עד כמה שאני יודע, היא חד-חד ערכית.
ולגבי הלקוח המשלם – מתי תבוא חברת ההשמה שתציע לעובד לשווקו תמורת תשלום? כל אימת שהצעתי זאת הסתכלו עלי במבט תמה.גם למועמדים יש כסף (אם ובמידה ותצליחו בהשמה), אז למה לא לחשוב הפוך, ולהפוך את המועמד ללקוח שלכם?
הייי הדס, אני שמח לשמוע שאת כבר ביישורת האחרונה של מציאת עבודה,
עזבי קישקושים, העיקר שתמצאי עבודה ותהיי מרוצה, אחר כך כבר תשכחי את כל השטויות של חברות כ”א.
נ.ב
באמת ראיינו אותך אנשים שלבשו גופיות וכפכפים ?!