HADAS SHEINFELD

הפרטיות מתה, מה לגבי דיסקרטיות?

כולם מדברים על כך שהפרטיות מתה. שום דבר הוא לא פרטי יותר, ואם סוקרים את אפשרויות הפרטיות החדשות בפייסבוק מבינים שרק המשתמשים הסופר- מתוחכמים ישתמשו בהן, אם בכלל.

המשמעויות של ענין הפרטיות הן רבות, ולא נכנס לדיון הזה עכשיו. אבל נשאלת השאלה – האם עוד יש דבר כזה, שנקרא “דיסקרטיות”. הכוונה בדיסקרטיות היא שמירה על סודיות מוגבלת, זמנית, משהו שכרגע לא צריך להיות חשוף באופן מוחלט, אבל בעתיד בהחלט יכול להיות שכן. הנושאים שבדרך כלל מצריכים דיסקרטיות בעולם המקצועי שלי הם בדרך כלל משני תחומים – תחרות/עסקאות ברמת החברה, וגיוסי כח אדם ברמה היותר אישית. העובדה שבימינו קשה מאוד (אך לא בלתי אפשרי) לשמור על דיסקרטיות, עלתה על סדר היום שלי בשבוע האחרון משני הכיוונים.

ברמה העסקית של תחרות/עסקאות, אפשר לראות את ה”שבירה” של הדיסקרטיות במקומות שונים ברשת. כבר לפני כמה שנים יצא לי לקבל הדגמה ושיחת מכירות ממנכ”ל של סטרט אפ צעיר ומבטיח. הוא סיפר שאנחנו הראשונים שהוא מביא להם את המוצר שלו, אנחנו השותף המועדף עליו, וקבענו שהוא ייתן לנו כמה ימים לחשוב על ההצעה. ביום למחרת ראיתי שהוא “התחבר” בלינקדאין לחברה השניה בגודלה בתחום שלנו, ועד סוף השבוע הוא דיבר גם עם המקביל שלי במתחרה השני הגדול שלנו בארץ. לינקדאין במקרה הזה חשף את מה שהמנכ”ל ההוא טען שלא יקרה. הלכה הדיסקרטיות.
חברים סיפרו לי השבוע על שימוש עוד יותר מתקדם בלינקדאין – הידעתם שאפשר לראות מי (מאיזו חברה) צפו בפרופיל שלך? ואם יש לך מנוי “פרו” – תוכל אפילו לדעת מי בדיוק. כך גילו החברים שלי שאחד המתחרים הגדולים מדבר עם המנכ”ל שלהם על אפשרות רכישה. הם תהו למה חברה כל כך גדולה בתחום מתעניינת דווקא בפרופיל שלהם, שאלו את המנכ”ל שלהם, וחשפו את המו”מ ה”דיסקרטי” שהתנהל עד כה ברמת ההנהלה הבכירה.

ברמה האישית יותר, אנחנו מכירים את המושג של חיפוש עבודה “דיסקרטי”. מדובר במישהו שמחפש עבודה מבלי שעזב את עבודתו הנוכחית, וכמובן מבלי שהצהיר על העובדה שהוא מתכון להתחיל לחפש. חיפוש כזה הוא מורכב מאוד בימינו, ימי הגוגל, לינקדאין ופייסבוק, ובמיוחד בארצנו הקטנטונת, שבה כולם מכירים את כולם. הרי מספיק רק שם מלא, כדי להריץ חיפוש מהיר ברשת, והסקת מסקנות בסיסית ובריאה, כדי להגיע להמון מידע על האדם הרלוונטי.
השבוע קיבלתי קורות חיים של בחורה שביקשה לשמור על הענין בדיסקרטיות, ואכן חיפוש מהיר של שמה ברשת לא העלה ולו תוצאה אחת רלוונטית.
אני חיבת להודות שהמסקנות שלי מהענין אינן חד משמעיות. מצד אחד – כל הכבוד לבחורה הזו, שהצליחה לשמור על הפרטיות והדיסקרטיות, ואכן תצליח לחפש עבודה מבלי שנדע עליה יותר ממה שהיא רוצה לחשוף. מצד שני, כשאת מועמדת לתפקיד בחברת סטרט אפ מבוססת אינטרנט, המסקנה המתבקשת היא שאת לא באמת “חיה את הרשת” – אני מכירה הרבה אנשים שיש להם רתיעה מפייסבוק, אבל פרופיל לינקדאין הופך להיות הכרחי בימינו, שלא לדבר על בלוג, טוויטר, או נוכחות קצת יותר “מקצועית”.

מעבר לרמה האישית, או בחברות אינטרנט קטנות כמו שלנו, מסתבר שגם בחברות גדולות יותר, קשה היום לשמור על “דיסקרטיות” של מידע. כתבה בטקראנץ’ השבוע, שואלת האם גוגל עומדים לחזור לתקוף את עולם המשחקים. למה עולה השאלה הזו בכלל? מפני שטקרנץ’ שמו לב שגוגל פרסמו מודעת דרושים, בה הם מחפשים מוביל לתחום המשחקים.

בקיצור, מעבר לענין הפרטיות, גם לשמור על “דיסקרטיות” הופך להיות קשה יותר ויותר, גם אם לא בלתי אפשרי. נשאלת השאלה – האם יש עוד טעם בכלל לנסות לשמור על דיסקרטיות?

6 Responses

  1. הנקודה הנוספת היא שהדיון הזה שאנחנו מנהלים פה הוא דיון של אנשים שמבינים את כל ההבטים האלו של פרטיות. רוב רובם של המנויים לפייסבוק/לינקדאין וכולי בכלל לא מודעים לכך, לבעייתיות הקיימת עד שהיא מתפוצצת להם בפנים.
    כל אותם מנגנוני הגנה וקבלת החלטות שאנשים מפעילים באינטראקציה בינאישית לא מופעלים בכלל באינטרנט.

  2. כבר הרבה זמן שאתרי השמועות של אפל עוקבים אחרי מודעות הדרושים של אפל בשביל לנסות ולשערך אילו תחומים/מוצרים אפל מתכוננת לפתח.
    לגבי הדוגמא השניה שלך, על הבחורה שלא באמת חיה ברשת, אני לא חושב שהמסקנה שלך כל כך ברורה מאליה. לדעתי או שהחיפוש שלך לא היה מקיף דיו או שהבחורה פשוט יודעת מתי וכיצד לפרסם את מה שהיא רוצה (מה שלדעתי מראה על שליטה יפה מאוד בנושא).

  3. ירדן – אני חושבת שאנשים מתחילים להבין את הבעיתיות. בדיוק קראתי איפשהוא שאם הענין מדאיג אותך, זה סימן שאתה מעל גיל 30, כי צעירים יותר כבר לא מודאגים מהרשת בכלל. אבל אני לא בטוחה שזה נכון, אני חושבת שגם צעירים כבר מתחילים להיות מודעים, ויש הרבה דיבורים על הענין הזה ש”אי אפשר למחוק כלום”. אני לא בטוחה שזו עדין רק דאגה של המשתמשים הכבדים/מבוגרים ביותר.
    לירון – אתה לחלוטין צודק לגבי הבחורה, וזו שאלה שאני אשאל אותה בראיון. האם יש לה נוכחות ברשת, שהיא הסתירה בצורה מאוד מקצועית לתקופת חיפוש העבודה? אם כן, אז היא אכן שולטת בצורה יפה בנושא.

  4. הרבה פעמים חברות פחות תמימות (אפל וגוגל לדוגמא) משתמשות באותו אובדן דיסקרטיות לכאורה בתור מסלול שיווק. אין ספק שבאפל יודעים שכולם קוראים את מודעות הדרושים שלהם, פשוט יש להם אינטרס לקדם את הבאזז.
    הטענות שרק לבני שלושים ומעלה קשה עם אובדן הפרטיות נשמעות הגיוניות לחלוטין. כולם משתמשים בעובדה זו כדי להראות את ההבדלים בין הדורות. לדעתי, זה לא ההבדל בין הדורות אלא פשוט ההבדל בין הגילאים. שאתה בן עשרים ורווק ברור שיהיה לך אינטרס לשווק את עצמך וכאשר אתה בעל קריירה ומשפחה, ברור שתעדיף דיסקרטיות.

  5. טל, אני חושבת שענין הבדלי הגילאים/שלב בחיים יכול להיות חלק מההסבר, אבל לא כולו. גם בני עשרים (ואפילו צעירים יותר) מתחילים להבין את הסכנה בכך שכל מעסיק פוטנציאלי (או אוניברסיטה שממיינת מועמדים) יוכלו לראות את כל השטויות שעשיתי עם החברים במשך הקיץ. יותר מזה, העובדה שהאחין שלי בן ה-11 כבר בפייסבוק, מעמידה את סוגיות הפרטיות אצל ילדים בפני שאלות עוד יותר מורכבות.
    ללא ספק בכל גיל יש סוגיות פרטיות אחרות, אבל המשותף הוא שכולם צריכים להיות מודעים להן – מה שמחזיר אותי לדבריו של ירדן, שרוב המשתמשים בכלל לא מודעים.

  6. @הדס. יש את המחקרים של דנה בויד, שמראים שדווקא אצל בני נוער עניין הפרטיות מאד רלוונטי, רק שהם לא מודעים לאיך הנושא מתבטא בפעילויות שלהם ברשת.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

עוד תוכן מעולה מהבלוג

דיברתי כבר די הרבה על openai, וגם על גוגל, אבל איפה מיקרוסופט כאן? קודם כל, היא כמובן אחת המממנות הגדולות של...
כבר עשר שנים אני מעורבת בהובלה המקצועית של כנס productX מדי פעם גם יוצא לי לעמוד על הבמה, דבר שאני מאוד...
המהפיכה האמיתית שגוגל הכריזה עליה בארוע לפני 10 ימים, היא שהם עומדים לתת בדף תוצאות החיפוש את התשובות המלאות, ולא...
נושאים נוספים