כולם מדברים על כך שהפרטיות מתה. שום דבר הוא לא פרטי יותר, ואם סוקרים את אפשרויות הפרטיות החדשות בפייסבוק מבינים שרק המשתמשים הסופר- מתוחכמים ישתמשו בהן, אם בכלל.

המשמעויות של ענין הפרטיות הן רבות, ולא נכנס לדיון הזה עכשיו. אבל נשאלת השאלה – האם עוד יש דבר כזה, שנקרא “דיסקרטיות”. הכוונה בדיסקרטיות היא שמירה על סודיות מוגבלת, זמנית, משהו שכרגע לא צריך להיות חשוף באופן מוחלט, אבל בעתיד בהחלט יכול להיות שכן. הנושאים שבדרך כלל מצריכים דיסקרטיות בעולם המקצועי שלי הם בדרך כלל משני תחומים – תחרות/עסקאות ברמת החברה, וגיוסי כח אדם ברמה היותר אישית. העובדה שבימינו קשה מאוד (אך לא בלתי אפשרי) לשמור על דיסקרטיות, עלתה על סדר היום שלי בשבוע האחרון משני הכיוונים.

ברמה העסקית של תחרות/עסקאות, אפשר לראות את ה”שבירה” של הדיסקרטיות במקומות שונים ברשת. כבר לפני כמה שנים יצא לי לקבל הדגמה ושיחת מכירות ממנכ”ל של סטרט אפ צעיר ומבטיח. הוא סיפר שאנחנו הראשונים שהוא מביא להם את המוצר שלו, אנחנו השותף המועדף עליו, וקבענו שהוא ייתן לנו כמה ימים לחשוב על ההצעה. ביום למחרת ראיתי שהוא “התחבר” בלינקדאין לחברה השניה בגודלה בתחום שלנו, ועד סוף השבוע הוא דיבר גם עם המקביל שלי במתחרה השני הגדול שלנו בארץ. לינקדאין במקרה הזה חשף את מה שהמנכ”ל ההוא טען שלא יקרה. הלכה הדיסקרטיות.
חברים סיפרו לי השבוע על שימוש עוד יותר מתקדם בלינקדאין – הידעתם שאפשר לראות מי (מאיזו חברה) צפו בפרופיל שלך? ואם יש לך מנוי “פרו” – תוכל אפילו לדעת מי בדיוק. כך גילו החברים שלי שאחד המתחרים הגדולים מדבר עם המנכ”ל שלהם על אפשרות רכישה. הם תהו למה חברה כל כך גדולה בתחום מתעניינת דווקא בפרופיל שלהם, שאלו את המנכ”ל שלהם, וחשפו את המו”מ ה”דיסקרטי” שהתנהל עד כה ברמת ההנהלה הבכירה.

ברמה האישית יותר, אנחנו מכירים את המושג של חיפוש עבודה “דיסקרטי”. מדובר במישהו שמחפש עבודה מבלי שעזב את עבודתו הנוכחית, וכמובן מבלי שהצהיר על העובדה שהוא מתכון להתחיל לחפש. חיפוש כזה הוא מורכב מאוד בימינו, ימי הגוגל, לינקדאין ופייסבוק, ובמיוחד בארצנו הקטנטונת, שבה כולם מכירים את כולם. הרי מספיק רק שם מלא, כדי להריץ חיפוש מהיר ברשת, והסקת מסקנות בסיסית ובריאה, כדי להגיע להמון מידע על האדם הרלוונטי.
השבוע קיבלתי קורות חיים של בחורה שביקשה לשמור על הענין בדיסקרטיות, ואכן חיפוש מהיר של שמה ברשת לא העלה ולו תוצאה אחת רלוונטית.
אני חיבת להודות שהמסקנות שלי מהענין אינן חד משמעיות. מצד אחד – כל הכבוד לבחורה הזו, שהצליחה לשמור על הפרטיות והדיסקרטיות, ואכן תצליח לחפש עבודה מבלי שנדע עליה יותר ממה שהיא רוצה לחשוף. מצד שני, כשאת מועמדת לתפקיד בחברת סטרט אפ מבוססת אינטרנט, המסקנה המתבקשת היא שאת לא באמת “חיה את הרשת” – אני מכירה הרבה אנשים שיש להם רתיעה מפייסבוק, אבל פרופיל לינקדאין הופך להיות הכרחי בימינו, שלא לדבר על בלוג, טוויטר, או נוכחות קצת יותר “מקצועית”.

מעבר לרמה האישית, או בחברות אינטרנט קטנות כמו שלנו, מסתבר שגם בחברות גדולות יותר, קשה היום לשמור על “דיסקרטיות” של מידע. כתבה בטקראנץ’ השבוע, שואלת האם גוגל עומדים לחזור לתקוף את עולם המשחקים. למה עולה השאלה הזו בכלל? מפני שטקרנץ’ שמו לב שגוגל פרסמו מודעת דרושים, בה הם מחפשים מוביל לתחום המשחקים.

בקיצור, מעבר לענין הפרטיות, גם לשמור על “דיסקרטיות” הופך להיות קשה יותר ויותר, גם אם לא בלתי אפשרי. נשאלת השאלה – האם יש עוד טעם בכלל לנסות לשמור על דיסקרטיות?