כתבתי הפעם את הכותרת של הפוסט הזה כמעט לפי החוקים לאיך מנסחים כותרת של פוסט. אם הייתי ממש מקפידה, הכותרת היתה צריכה להיות “5 סיבות למה חשוב ללכת לארועים מקצועיים” או “הסודות שלא מגלים לכם – למה חשוב ללכת לארועים מקצועיים”. אבל האמת היא שהכותרת שבאמת רציתי לכתוב היא “למה חשוב ללכת לארועים מקצועיים – ולמה אני שונאת את זה”.

לפני כמה שנים, היו הרבה פחות ארועים כאלה בארץ. אני מתיחסת לארועים מצומצמים וממוקדים יחסית, שעוסקים בנושא מקצועי ספציפי, ומיועדים לבעלי מקצוע בתחום מסוים – מנהלי מוצר, מקדמי אתרים, מעצבים, וכו’. הארועים האלה בדרך כלל מאורגנים על ידי גוף עיסקי שמעונין לקדם את עצמו, או את המקצוע או הידע המקצועי בתחום, ובדרך כלל שילוב של שלושתם. ארוע כזה מתחיל בשעה בערך של מינגלינג ו”נטוורקינג”, ממשיך בהרצאה או כמה הרצאות או דיון בנושא מסוים, שמובילים מומחים בתחום, ומסתיים בסשן שאלות ותשובות.

באנגליה הייתי מוזמנת לארוע כזה בערך כל שבוע, והולכת בערך פעם בחודש. בארץ, מאז שחזרתי אני מרגישה ממש התעוררות בתחום הזה, ואני חושבת שזה ממש לטובה. גם חברות עיסקיות עושות הרבה יותר ארועים כאלה, גם ארגונים מקצועיים צצים ומפיקים ארועים (UXI שכבר דיברתי עליו בתחומים של שימושיות, הגאראג’ גיקס מארחים ארועים כאלה בנושאים שונים), ויש עוד דוגמאות.

אז למה באמת חשוב ללכת לארועים האלה?
קודם כל – כי ברמה המקצועית, לומדים דברים חדשים. תמיד תמיד תמיד אפשר ללמוד משהו חדש. וגם אם זה לא ממש חדש, זו זוית חדשה, או שביב מידע, שמתישהו יהיה שימושי (מניסיוני, בדרך כלל, יותר בקרוב ממה שזה נראה). לא תמיד לומדים את זה מהמרצה, או מההרצאה עצמה. הרבה פעמים זה דווקא מהתגובות, מהשאלות, מהתשובות, מהשיחה שאחרי. צריך להגיע לארועים האלה בגישה פתוחה, להקשיב טוב טוב לאנשים מסביב, ותמיד לומדים משהו חדש.

כי מכירים אנשים חדשים – כידוע, בתעשיה שלנו הכל זמני, משתנה ונזיל. מי שעובד היום כאן, יעבוד מחר שם, ותמיד טוב להכיר עוד אנשים. זה טוב ברמה האישית – לפעם הבאה שאני או מישהו קרוב  נחפש עבודה, וזה טוב לחברה שאני עובדת בה. כך מוצאים עובדים חדשים, כך נרקמות עסקאות, ושיתופי פעולה מעניינים קורים.

כי לומדים על המוצר/חברה שלנו – מענין לדעת עד כמה השם שלנו מוכר, ולמי. מי כבר שמע על המוצר שלנו, מי כבר ניסה אותו, מי עוד לא שמע עלינו אבל מכיר מתחרים? מי בכלל לא ידע שיש מוצרים כאלה? מאוד מענין, ואפשר ללמוד מזה המון.

ומצד שני, למה אני שונאת ארועים כאלה?
כי בחלק הראשון, של הנטוורקינג, והשמוזינג, וההכרות, אני פשוט סובלת. יש אנשים שזה בא להם בטבעיות. שגם אם הם לא מכירים אף אחד, הם ילבשו את החיוך הכי רחב, ויגשו להציג את עצמם למי שנראה להם הכי מענין/רלוונטי. הם יעברו את החדר בנאדם בנאדם, יחייכו לכולם, יחליפו עם כולם כמה משפטים, וכעבור שעה יהיו להם שלושה חברים חדשים, עשרה קשרים מקצועיים חדשים, ועשרים כרטיסי ביקור עם לידים שהם צריכים לקדם בשבוע הקרוב.

לאנשים האלה בדרך כלל קוראים אנשי שיווק או מכירות. קשה לי עם אנשי שיווק ומכירות.

בזמן הזה, אני חיבקתי לפחות עמוד אחד, התידדתי עם קערת הזיתים, והקפדתי לא ליצור קשר עין עם אף אחד שאני לא מכירה.
אם יש מישהו שאני מכירה, זה קצה חוט שיכול לשנות את כל הערב. כי אז אחד עושה הכרות עם עוד אחד, ועם קצת מזל החוט הזה נמשך, וכך מכירים אנשים חדשים ולומדים דברים חדשים.
אפילו אם יש מישהו שאני לא מכירה אבל רוצה להכיר – זה כבר קצה חוט מבחינתי, כי לגשת ולהגיד שלום, אני הדס, כשאני יודעת מי עומד מולי – זה כבר הרבה יותר קל לי. אני יודעת למה ניגשתי, ואני יודעת שיש כאן פוטנציאל לשיחה מעניינת.
לצורך הענין, אפילו אם היו מעבירים את החלק של הנטוורקינג לאחרי החלק המקצועי – היה לי יותר קל. כי ברגע ששמעתי אנשים מדברים קצת, כבר יש  לי על מה לדבר איתם.

אז לסיכום ההמלצה שלי היא לחלוטין כן ללכת לארועים האלה. ללמוד כל מה שאפשר, להכיר את כל מי שאפשר, ואם המחיר הוא ידידות עם קערת זיתים, לשלם אותו.