השבוע האחרון עומד בסימן מחשבות על גיוס, קריירה, ההווה והעתיד.

נתחיל קרוב לבית. אנחנו מחפשים די הרבה עובדים, והפעם הגיע תורי לגייס לצוות שלי, כלומר התחיל תהליך קבלת וסינון קורות חיים.
אני לא שכחתי, ואין סיכוי שאשכח, את קורותי כמועמדת, ולמרות שעוד לא התחלתי לראיין, אני כבר יכולה לשתף אתכם בכמה מסקנות מהירות משלב הקורות חיים.

ראשית, רמת קורות החיים השתפרה – מאז הפעמים האחרונות שגייסתי (בארץ), בהן הייתי מוצפת בספאם של קורות חיים שהיו כתובים פשוט רע, אני רואה שיפור משמעותי. אנשים למדו לכתוב קורות חיים בצורה מסודרת, בהירה, שכוללת את הפרטים החשובים. עדין יש מועמדים שמבלבלים בין קורות חיים לבין חיבור קריאטיבי בנושא “חיי, הדברים שאני אוהב, הדברים שאני טוב בהם, ועוד כמה אנקדוטות”, אבל באופן כללי יש שיפור משמעותי.

עוד מסקנה מהשבועות האחרונים (מחויות בעיקר של חברי לעבודה, פחות שלי) חברות כח האדם הן לא כייף גדול גם מהצד השני של המתרס – הן אמורות לסנן עבורנו את המועמדים, לעשות מיון ראשוני, אינטליגנטי. אני לא אומרת שזה קל. אין ספק שזו משימה לא פשוטה. אבל מכמות המועמדים הממש-לא-מתאימים שהם שולחות לנו, אנחנו קצת דואגים שאולי יש גם פספוס מאוד גדול של הרבה מועמדים כן מתאימים. מסובך. אני מעדיפה לפרסם בעצמי, ולסנן בעצמי את קורות החיים.

אם נסתכל קצת מעבר לגיוס הקטן שלנו, אני גם קוראת די הרבה בזמן האחרון על “מצב השוק” בארה”ב, וביחוד בסיליקון וואלי. הסיפורים על המלחמה על העובדים בין גוגל לפייסבוק, מצד אחד פייסבוק שבה מספיק פרומיל של פרומיל של אופציות שיהפוך אותך למליונר במהרה בימינו….ומצד שני גוגל (גם לא חברה ממש בקשיים…) שמנסה לפתות עובדים להשאר, עם בונוסים שמנים… מאוד שמנים…

זה חוזר לשאלה המאוד בסיסית – מה אתה מחפש במקום העבודה שלך. זו שאלה שאני נוהגת לשאול מועמדים, והיא חשובה בעיני למרות שאין לי שום בונוס שמן לתת להם.

נניח שאתה מתחיל לעבוד כאן, ובעוד חצי שנה אתה אומר למישהו  – “ההחלטה על התפקיד הזה היתה הטובה ביותר שהחלטתי מזמן” – למה? מה יגרום לך להרגיש/לחשוב כך?

תשובה אחת יכולה להיות כמובן, כי החברה נקנתה/הנפיקה, ותוך חצי שנה (או קצת יותר) פתאום היה לי די הרבה כסף ביד.
תשובה טובה, אני מניחה, אבל אני חיבת להודות שהיא לא התשובה הראשונה שהיתה עולה לי בראש. זה גם אף פעם לא היה קריטריון בעיני לבחירת מקום עבודה. כלומר, שלא תבינו לא נכון, תמיד רציתי לעבוד במקום ששואף להצליח, ובגדול, ובשנים האחרונות גם חיפשתי מקומות שיש להם גם קצת אופק, שאין חשש שהתקציב יגמר מחר או בחודש הבא. ובכל זאת, המכירה והכסף הגדול הם לא השיקול המכריע בעיני.

למה? משילוב של שתי סיבות. ראשית, כי הסיכוי הוא באמת קטן. כייף לקרוא על חברות שמצליחות, והחלומות הם ללא ספק דלק של הרבה חברות, אבל צריך לזכור שההצלחות הגדולות באמת, הן מאוד מאוד ספורות. הסיבה השניה היא העובדה שלי חשוב היום יום. חשוב לי שביום יום יהיה לי מענין, מאתגר, ללמוד דברים חדשים. חשוב לי לעבוד עם אנשים חכמים, נעימים, באוירה טובה. כל יום חשוב בעיני בפני עצמו. קשה לי עם הקונספט של “נקריב עכשיו שלוש שנים ובסוף נהיה מליונרים”. אולי אני מבוגרת מדי, אולי סקפטית מדי, אולי סתם חסרת מעוף.

בקיצור, שיהיה לכולם בהצלחה בחיפוש ומציאת העבודה שמתאימה להם. ולכל מי שמכר/הנפיק לאחרונה – מזל טוב!