כולם מדברים על פינטרסט, אז כמובן שגם אני. למי שלא מכיר-  מדובר ברשת חברתית חדשה (ברור…), שעובדת בצורה קצת אחרת מהרשתות שאנחנו מכירים. הענין הוא שה”סטאטוסים” או העדכונים ברשת הזו מוצגים כסוג של “פתקים” שהמשתמש “מדביק” ללוח שלו (כמו הפוסטאיט הצהובים המוכרים). הפתק, בניגוד לסטאטוס ברשתות אחרות, הוא לא רק מילולי, אלא כולל לינק ותמונה. כך יוצא שה”לוח” הוא משהו הרבה יותר ויזואלי מהקיר הפשוט של המשתמש בפייסבוק או בטוויטר. אז יש לנו כאן בעצם דרך חדשה לשמור boookmarks או favorites, בתוספת “שכבה חברתית” –  אפשר להסתכל על הלוחות, אפשר להגיב על פתק ספציפי של מישהו אחר, לעשות “לייק” ואפילו לעשות re-pinning, כלומר לקחת מהלוח של מישהו אחר ללוח שלך.

עוד כמה עובדות מהירות – מדובר בשרות שגדל בצורה מהירה ביותר, אחת הרשתות שגדלות במהירות הגבוהה ביותר כיום (בנובמבר היו אצלהם יותר ביקורים מגוגל+). הם קיבלו מימון לא מזמן (27 מיליון דולר מקרנות חשובות), ורב הקהל שלהם הוא נשים צעירות, בארצות הברית.

הסקפטים יגידו שמוקדם להכתיר כאן הצלחה, מה שיש כאן זו התלהבות ראשונית שתעבור בקרוב. לדעתי גם אחרי שההתלהבות הראשונית תעבור, עדין יש כאן מוצר שיש לו זכות קיום לא רק מפני שישתמשו בו, אלא גם מפני שהוא יוכל להחזיק את עצמו מבחינת מודל כלכלי.

כמה נקודות למחשבה:

1. כמו שאמרתי, לדעתי זה הדור הבא של הסמניות ורשימות הלינקים. הצורה הויזואלית שבה פינטרסט שומר מתאימה בדיוק לצרכים של המשתמשות. אני מסתכנת בזוית סטריאוטיפית, אבל אין כאן ממש ברירה. החברות שלי שהכי נהנות מפינטרסט הן אלה שאוהבות עיצוב, אומנות, יצירה, בישול. אני מודה שרב הדברים האלה לא ממש מדברים אלי ברמה כזו שאני אתחיל לאסוף בעצמי בוקמרקים כאלה, אבל אני עדין נהנית לראות את הלוחות של החברות ששלי.
הצד הויזואלי החזק של השרות הזה הוא יתרון רציני. יש כאן שימוש במושג כל כך מוכר וברור (לוח עם פתקים), ויישום פשוט יפה. מענין שהדיבור בעולם העיצוב והשמישות בזמן האחרון הוא שהגיע הזמן להתנתק מהתהליך של העברת קונספטים מוכרים מהעולם האמיתי לרשת. הטענה היא שעיצוב שמיועד מראש לרשת, משתמש שביכולות של המסכים והממשקים של ימינו, יכול להגיע למוצר הרבה יותר ידידותי למשתמש.

2. קראתי גם מאמר מענין מאוד שטוען שמדובר כאן באבולוציה של תהליכי יצירה/גילוי של תכנים ברשת. כמו שאתם יודעים, אחד האתגרים הגדולים בעולם הרשת בימינו הוא עודף המידע. אני כותבת לא מעט על הבעיה הרצינית בניפוי של תכנים ומציאת התכנים שמתאימים לי באמת. הערך המוסף של פינטרסט על פייסבוק בהקשר הזה, הוא היכולת לעשות Re-pinning. לאסוף תוכן שראיתי אצל אחרים, ולשמור אותו אצלי. כך זה לא רק כלי של גילוי (discovery), אלא גם כלי של איסוף (curation), שמשתמש בכוח החברתי בחוכמה. ה-re-pinning, הוא במידה רבה אבולוציה של כפתור הלייק.

3. גם מבחינה עסקית, האבולוציה של כפתור הלייק היא משמעותית, מפני שהיא מעבירה את המשתמש ממצב פאסיבי לאקטיבי, ומשתמש אקטיבי הוא כמובן המשתמש החשוב ביותר בכל רשת חברתית.
העובדה שכל כך קל “ליצור” תוכן עבור הלוח של עצמי מתוך התוכן של אחרים היא בעיני נקודת מפתח. יש אופציה לאסוף מכל רחבי הרשת באמצעות פונקציה שמורידים לדפדפן ומאפשרת בקלות לשמור תכנים. הניחוש שלי הוא שחלק מהותי מהמשתמשות לא ישתמש כלל באופציה הזו, אלא רק יאסוף תכנים מתוך לוחות של אחרים.  האפשרות ליצירת לוח משלי ואיסוף תוכן בקליק אחד גורם למשתמשות להיות הרבה יותר מעורבות ופעילות. הלייק בפני עצמו אינו מדד חזק במיוחד ל- engagement (כמו שאפילו פייסבוק כבר יודעים), אבל לוח משלי ללא ספק כן יוצר engagement. המשתמשות המתוחכמות, ה-super users, יאספו תכנים מרחבי הרשת. אבל גם משתמשת שאינה סופר-משתמשת, יכולה עדין להיות מאוד מעורבת בפלטפורמה כזו.
זו נקודה מעניינת, כי באחד הניתוחים של ההצלחה של המוצר הזה קראתי שהיתרון שלו על פני פייסבוק הוא העובדה שמדובר בפלטפורמה פתוחה, שבעצם אוספת חומרים מכל הרשת, ואינה גן סגור כמו פייסבוק, שבו בעצם אפשר להתיחס רק לחומרים שמישהו כבר הכניס לפייסבוק. להערכתי, הפתיחות של פינטרסט היא אכן יתרון גדול, אבל חלק ניכר מהמשתמשות לא יעשו בכך שימוש.
לסיכום, כנראה שרב קוראי ואפילו קוראות הבלוג שלי לא ממש ימצאו את עצמם בפינטרסט, וזה בסדר גמור. אבל אם מתחשק לכם להתחיל לשחק בו קצת, הנה לוח אחד שלי, ששעשע אותי לאסוף.