חניונים הם פשוט מקומות בלתי נסבלים. כל מה שאני רוצה לעשות כשאני נכנסת לחניון הוא לצאת ממנו. הכי מהר שאפשר. למצוא חניה ולצאת החוצה, או למצוא את הרכב ולצאת שוב.
בזמן האחרון אני דווקא רואה שיפורים בחניונים, שהופכים את החיים ליותר קלים, ועדין יש מקום לכמה שיפורים מהותיים.
השיפורים שכבר קיימים:
1. למצוא חניה – האם נתקלתם בחניונים שמסמנים במנורה מעל כל חניה האם היא תפוסה או פנויה? (נדמה לי שבקניון שבעת הכוכבים יש את זה). איזה תענוג! מרחוק את כבר רואה איפה יש מקום פנוי, ותיק תק, נמצאה חניה. כל כך הרבה יותר טוב מלסוע הלוך ושוב שתי וערב דרך כל החניון, ובדרך כלל למצוא את עצמי נוסעת נגד כיון התנועה המתוכנן בשלב כלשהוא.
2. לשלם – גם כאן, כבר יש שיפורים מהותיים. אם יש לכם פנגו, אתם יודעים שבחניונים שהם מכירים מיד עם הכניסה לחניון תקבלו לינק לתשלום לחניה. שני קליקים – והתשלום כבר נעשה. לא צריך למצוא את המכונה, לעמוד בתור, וכו’. והמצלמה מזהה את מספר הרכב, כך שאפילו לא צריך להעביר כרטיס ביציאה, השער פשוט נפתח. קסם!
השיפורים שעוד צריך:
1. למצוא את החניה שלי – למה למה למה למה החניות לא ממוספרות? באמת אני צריכה לזכור קומה, שורה, צבע ואז ללכת לחפש בשורה את רכב שלי? מה הבעיה פשוט לתת לכל חניה מספר ודי?
2. למצוא את היציאה – הסתובבתי בסיבובים מטורפים בתוך חניון, ולא מצאתי את הדרך לעלות בין קומות החניון כדי להגיע ליציאה. לא מצאתי אפילו את השילוט! עד שהבנתי שהחיצים מסומנים בצבע, כמו פרסומת, על הקירות והעמודים. אין שלטים.
ועוד דבר אחד – הסתובבתי לא מעט ברכב בארצות הברית. בניו יורק. בערים גדולות. מעולם לא נתקלתי בחניונים כל כך צפופים כמו בארץ. החמדנות של בעלי החניונים מעצבנת אותי כל פעם מחדש. תוותרו על 10 מקומות חניה, ותרווחו טיפונת יותר. אם אתם צריכים לרפד את העמודים בריפוד כדי לעזור לנהגים שהרכבים שלהם לא יפגעו – אולי החניות צפופות מדי?