הייתי אתמול בקונצרט נהדר של הפילהרמונית בהיכל התרבות בתל אביב. היתה חויה אמיתית. האולם המשופץ הוא נהדר לדעתי, המנצח היה מדהים, התזמורת נגנה נפלא, מאוד מאוד נהניתי. יש משהו במסורתיות, אני הולכת לקונצרטים של הפילהרמונית כבר יותר מעשרים שנה, והכל נשאר בדיוק אותו הדבר. השינויים הם דברים כל כך קטנים, שאם אתה לא ממש בענין, לא תראה בכלל שיש שינוי. דוגמאות לשינויים – הסידרה היתה סדרת “פילוקלאסיקה”, להבנתי זו סדרה פחות “פורמאלית. במה זה בא לידי ביטוי? בזה שהיו רק שתי יצירות ולא שלוש בתכנית, ובזה שהנגנים הגברים לא לבשו חליפות אלא חולצה ומכנסים שחורים. מהפכה, מה אומר.
כן, הפילהרמונית מנסה לחדש ולשנות, אבל הם עושים את זה בצעדים כל כך קטנים, שהם לא ממש נראים בעין סטנדרטית. נכון, יש “הפילהרמונית בג’ינס”, קונצרט יותר מאוחר בערב, שוב מקוצר, ויש בירה בכניסה!, ויש עוד סדרה של קונצרטים מוסברים גם בשישי בבוקר, שמנחה סלבריטי. ואפילו חידשתם את האתר! אפשר לקנות כרטיסים אונליין, שזה באמת שיפור. לא שמקבלים אישור על הקניה באימייל או משהו מהפכני כזה, אבל זה באמת בקטנה.
אז תגידו – זה הפילהרמונית, זה הקהל הכי שמרני שיש. אני נשארתי הצעירה בקהל, לאורך כל התקופה שאני הולכת לקונצרטים. מה שאומר שצעירים באמת (לא כמוני) לא ממש באים… אבל זו אחת הבעיות לא? אני בטוחה שהם רוצים למשוך קהל חדש וצעיר, ותכניות עם קצת אבק סלבריטי אולי עובדות, אבל אם ממשיכים לפרסם אותם רק ב”הארץ”, שוב נשארים קצת בתוך אותו קהל מוגבל, לא?
לדעתי יש כאן פספוס גדול. והוא קשור לא רק למשיכה של קהל חדש, אלא גם לקהל הקיים, השמרני כביכול.
אתמול בקונצרט היה ללא ספק רב כמעט מוחלט לבני שישים פלוס (הערכה שלי). מה שעוד בלט בעיני, היה שלכולם היה סמארטפון. לכולם! ראיתי אותם מוציאים אותו בשביל להשתיק לפני הקונצרט, וגם ראיתי לא מעטים מהם מתעסקים איתו בהפסקה. שתי שורות לפני ישבה אישה מאוד מבוגרת, ובהפסקה היא קראה את קורות החיים של המנצח בוויקיפדיה בטלפון שלה.
אז הנה הרעיונות שלי – מהקל והשמרני ליותר מהפכני, איך עושים את המהפכה הנדרשת בפילהרמונית.
1. אתר – תמיד אפשר לעשות יותר טוב, אבל כאן באמת יש כל כך הרבה הזדמנויות! אני לא אדבר על הזדמנויות מבחינת המידע שאפשר לתת ללקוחות, הבסיס של כל עולם המוסיקה בארץ שהאתר של הפילהרמונית יכול להיות. בואו נתחיל בהכי פשוט, במה שיעשה לפילהרמונית כסף – חוית הקניה צריכה להיות הרבה יותר טובה. שנית, ברגע שאתם מכירים אותי ויודעים שקניתי כרטיס לקונצרט מסוים, יש לכם כבר המון מידע עלי והזדמנויות למכור לי עוד קונצרטים וחויות.
2. חוית הקונצרט – למה שהתכניה לא תהיה דיגיטלית? זה כל כך מתבקש. שתהיה לתוכניה גם גרסא דיגיטלית, שיהיה בה הרבה יותר אינפורמציה. הכנה לקונצרט – באפליקציה, באתר או אפילו בדף בפייסבוק עם מידע על התכנית, עם השוואות של ביצועים, עם דוגמאות, עם ראיונות עם המנצח.
3. קידום מכירות ומשיכה של קהל חדש – ראיתם איך קידמו את ההופעה של בון ג’ובי בארץ? למה פטרנקו לא קיבל אותה רמה של יח”צ? למה הוא לא מתראין אצל גיא פינס, למה זה לא איטם בחדשות שהוא מגיע לארץ? שרית חדד כן, שיר חדש של איזה זמר שנולד אתמול כן, ופטרנקו לא? מיכל אנסקי מצלמת קמפין למשביר זה עילה לאיטם בתכניות “פנאי” בטלויזיה, ומיכל אנסקי, עם אבא שלה, בפילהרמונית, זה לא? אם כבר הבאתם את הסלבריטי, למה לא תסחטו את הלימון הזה עד הסוף?
3. קונצרטים מוסברים – הרצאה לפני הקונצרט זה סוג אחד של קונצרט מוסבר. קונצרט מפורק לחלוטין עם ניתוח ודוגמאות זה סוג אחר. אבל מה עם שילוב של אלמנט דיגיטלי בקונצרט, שיעזור לקהל להבין מה קורה? אני חושבת על פיד שרץ ברקע ומסביר מה שומעים עכשיו (נושא ראשון, סולו חליל, פיתוח שמבוסס על…). אני חושבת על מידע על הכלים, על הנגנים, על היצירה. ראיון עם המנצח למה הוא מצפה. ראיונות עם הסולנים. “הכירו את התזמורת” (אני יודעת שיש כאלה סרטונים באתר של הפילהרמונית, הם ממש טובים! כמה אנשים ראו אותם?). יש המון רעיונות, זה כל כך מתבקש.
4. חוית פוסט-קונצרט – דיונים בפייסבוק, המלצות נוספות, רוצים לשמוע עוד? להמשיך את הקשר עם המאזינים. ליצור קהילה.
לסיכום, חברי הנגנים – תמשיכו לנגן ולהתרכז בעשית המוסיקה כדי ליצור חויות נפלאות כמו בקונצרט אתמול. אבל אתם צריכים חבורה של אנשי שיווק ודיגיטל שיודעים מה הם עושים, שתעטוף אתכם ותעזור לכם להגיע לכל הקהל שמגיע לו להנות מהחויה הזאת.