המהירות שהרשת מאפשרת – האם היא הדבר הנכון לנו, המשתמשים?
מדי פעם אני רואה כתבות בנושאי UX, או שיווק, שהמסר שלהן הוא משהו כמו: אל תגרמו למשתמשים שלכם לחשוב/להבין/להתלבט. כך נבנה UX שמוביל את המשתמש לרכישה בצורה הכי מהירה.
המוטיבציה ברורה – הרי אנחנו אתר של מכירות, זו הפרנסה שלנו. כל לקוח שהתלבט עוד דקה, עשוי בסוף להחליט לא לקנות, וזה כמובן הפסד לאתר.
אבל האם זה באמת הפסד?
תמיד מתעוררת בי אי נוחות לקרוא את המאמרים האלה. האם זו המטרה שלנו? לגרום לאנשים לקנות גם מה שהם לא באמת צריכים/מבינים/מתאים להם?
יש הבדל בין להוריד חסמים לקניה – שתהיה קלה, שלא יקנו אצל המתחרים, לבין לגרום למשתמשים לקנות דברים שהם לא בהכרח צריכים.
במאמר ב-wired קראתי על שרותים שמנסים למנוע מאתנו, הצרכנים, לעשות קניות אימפולסיביות כאלה. שרות שמחזיק את הקניה שרציתי לקנות עבורי, ושואל אותי אחרי שבוע – את עדין בטוחה שאת רוצה?
כל העולם סביבנו בנוי לאפשר לנו לעשות דברים מהר. להגיע לסיפוק המיידי הזה – בקניות ברשת, כמו גם בקניון או אפילו בסופר מרקט. לקנות ג׳אנק פוד הרבה יותר קל ומהיר מאשר לקנות אוכל בריא, או – אפילו יותר מאתגר – להכין אותו בעצמנו.
באותו הקשר, נתקלתי בוידיאו הזה של פרופסור דן אריאלי. החלק הראשון שלו מדבר על זה שקל להאשים את ה״מילניאלס״ בכל מיני התנהגויות, בלי להסתכל על זה שהעולם שלהם נראה אחרת מזה שהיה לפני 20 שנה, ולכן ההזדמנויות שלהם שונות. בחלק השני (סימנתי לכם, הוידיאו מתחיל בדיוק מהמקום הנכון), הוא מדבר בדיוק על הענין הזה – שהעולם לא מתוכנן כדי לעזור לנו להגיע להחלטות הנכונות. העולם סביבנו – איננו מעונין בזה שיהיה לנו טוב בטווח הארוך. העולם רוצה את הזמן שלנו, והכסף שלנו, עכשיו. הסופרמרקט מעצב את הסביבה, לפי האינטרסים שלו, שהם לא בהכרח האינטרסים שלנו.
העולם לא בנוי לתמוך בהחלטות שהן בהכרח הנכונות עבורנו. האם לנו, כבוני מוצרים, שמתעסקים הרבה בהורדת חסמים יש גם אחריות בכיוונים האלה?
[youtube https://www.youtube.com/watch?v=znEh4Pc8bkk?rel=0&start=109&w=560&h=315]