אני עוקבת בטוויטר אחרי יזם שמספר על מסע הסטארטאפ שלו בשרשורים מדי פעם. אתמול הוא כתב שרשור על איך הוא רואה את האיזון בין הבית/משפחה/חיים, לעבודה. מה שנקרא work life balance. מומלץ מאוד מאוד לקרוא אותו וגם את התגובות.
הטריגר לשרשור היה שהרבה אנשים שהוא מדבר איתם לא רוצים לבא לעבוד בסטארטאפ כי הם חוששים מהענין הזה, מעבודה מסביב לשעון. הוא רצה להגיד שאצלהם זה לא ככה – הם יזמים מנוסים, הם כבר עברו את הסיבובים של עבודה-עד-קריסה, ומבינים שזו לא דרך אפקטיבית לעבוד, ושאפשר לעשות סטארטאפ גם בצורה אחרת. שפויה.
מאוד שימח אותי לקרוא את השרשור הזה, והוא גרם לי להרבה מחשבות. כאחת שמכירה מבפנים את שני הקצוות – עבדתי עד לא מזמן בארגון מאוד מאוד גדול, ובחודשים האחרונים עובדת בסטארטאפ מאוד צעיר (גם מבחינת הזמן שהוא קיים, וגם מבחינת בגיל הממוצע).
יש כאן את ענין שעות העבודה, שבו אני מאוד מאוד מסכימה עם כל מה שנאמר. לא צריך, לא חכם, לא כדאי, לקדש את העבודה סביב השעון. עובדתית, אנשים בשעה ה-11 וה-12 של העבודה שלהם ברצף, עושים טעויות ולא עובדים בצורה אפקטיבית. יותר מזה, גם ביום למחרת הם יהיו עייפים. מעבר לזה, בשלבים מסוימים בחיים אפשר לעבוד בצורה הזו, אבל בשלבים אחרים – אי אפשר. כשיש לך ילדים בבית – השעות הנוספות האלה, אומרות שאת/ה לא שם עם הילדים. זה מחיר כבד לך, למשפחה, מחיר שהרבה אנשים לא מוכנים לשלם (והוא בעצם הטריגר של הפוסט הזה). אז יוצא שאם זו התרבות בארגון שלך – קשה לך לגייס אנשים עם ניסיון, אנשים בשלבים שונים של החיים לא ימצאו את עצמם או לא ירגישו שהם עושים מספיק, וזה הפסד משמעותי לסטארטאפ. משמעותי מאוד.
מעבר לענין שעות העבודה, אני מוצאת שיש עוד הבדל מהותי בין העבודה בארגון הגדול לבין העבודה בסטארטאפ, במיוחד בשלבים הראשונים, והוא המתח הפסיכולוגי. בסטארטאפ, בשלבים הראשונים, כשעוד אין בטחון בשאלות כמו מה בדיוק המוצר, מי בדיוק הלקוחות, האם הטכנולוגיה יכולה לעשות את כל מה שאנחנו מצפים ממנה, אנחנו בעצם במצב של איסוף מידע שהוא חיוני ויכול להשפיע על המוצר בצורה מאוד משמעותית – כל הזמן. זה מין מצב של ערנות, רגישות, מחשבה כל הזמן. להיות מסוגלת לכבות את הערנות הזו, להתרכז בדברים אחרים, זה אחד הדברים שהם אתגר בשבילי בעולם הסטארטאפ, לעומת בעולמות הקורפורייט, שם יכולתי להניח למחשבות האלה יותר בקלות.
הענין הזה, של המחשבות, איסוף המידע, הניתוח הבלתי נגמר של המוצר/השוק, הוא בעצם גם חיזוק לכך שחייבים להתנתק מהעבודה בצורה יזומה. כי להיות כל הזמן במצב הזה, זה מתכון די בטוח לתשישות, עצבנות, וקבלת החלטות לא אופטימלית.
אני ממש שמחה על השיח הזה. שיח של יזמים שכבר היו שם פעם או פעמיים, ומבינים את המשמעויות. שוק שמבין את הכח והערך של ניסיון, של עבודה בצורה חכמה, של ראיה ארוכת טווח של הצרכים של הארגון. אני חושבת שזה עדין לא הרב. אני חושבת שבהרבה סטארטאפים עדין מקדשים את העבודה סביב השעון, ולגיל של היזמים באמת יש קורלציה לענין הזה. אבל עצם השיח הוא חשוב, ואני מקוה שזו ההתחלה של טרנד בכיון הנכון.
איך אצלכם? מה חשוב לכם במקום העבודה? האם ענין ה- Work-life-balance חשוב לכם בחיפוש עבודה? האם ראיתם קשר בין אופי החברה לצורת העבודה?